הבחירה – שא נא עיניך וראה

א. בסיום מסכת תענית[1] מסופר כיצד החתן בוחר את בת זוגו:

"בחור שא נא עיניך וראה כו', תנו עיניכם ליופי כו' תנו עיניכם למשפחה כו' קחו מקחכם לשם שמים".

במשפטים אלו מכוונים ומדריכים אותנו חז"ל – כיצד עלינו לבחור בן זוג:[2]

דבר ראשון "שא נא עיניך", צריך להרים ולהגביה את העינים – "שא", מלשון "שאו מרום עיניכם"[3] – ולהביט מעלה מעלה אל ההויה הרוחנית העליונה, כי יש לדעת שעיקר השידוך הוא איחוד הנשמה, ולמרות שיש חובה למצוא איחוד ותיאום של הגוף, מכל מקום ההתחלה והיסוד להקמת הבית היהודי הוא – ההויה הרוחנית – הנשמה האחת.

ואחר כך – "תנו עיניכם ליופי" – הבחירה בגוף הגשמי: שיהיה הבנת השכל ומשיכת הלב אל השידוך. וזה כולל לא רק משיכה לגוף הגשמי כפשוטו, אלא גם משיכה למהות האדם – שכלו, מידותיו, תכונותיו, אמינותו וכו'[4].

ובהמשך אומרים חז"ל – "תנו עיניכם למשפחה" – שיש להתבונן במשפחתה – הוריה וגם מחנכיה, כדי להבין ולדעת איזה חינוך היא קיבלה, ואיזה תכונות נפש יש במשפחתה.

לסיום ולמסקנה מזכירים חז"ל שוב – "קחו מקחכם לשם שמים" – לא להביט רק על העניינים הגשמיים, אלא גם ובעיקר על העניינים הרוחניים "לשם שמים" – הנשמה.

הבחירה כהשגחה מלמעלה

ב. אולם, דברים אלו, מהווים לכאורה בעיה עצומה לבני האדם בבואם לחפש ולמצוא את זיווגם[5]:

כיוון שבנישואין צריך למצוא גם התאמה גשמית גופנית, וגם התאמה רוחנית־נשמתית – בן זוג שיש לו "חצי" מנשמתו, הרי עובדה זו עלולה לעורר מבוכה גדולה אצל האדם:

כיצד הוא יוכל לכוון ולמצוא את זיווגו, מה לו – אדם המצוי אך ורק בהוויה גשמית – ולידיעה ולהכרה בעניני נשמות, להבחנה ולמציאת "חצי" הנשמה שלו?

כאן אנו מוכרחים להגיע לאמונה היסודית בהקב"ה – שהוא מנהיג את כל העולם כולו כל שעה וכל רגע, והוא מכוון מלמעלה את כל מעשי האדם ב"השגחה פרטית":

אם־כן לכל אדם צריך שתהיה אמונה מוחלטת ובטחון גמור שהקב"ה ינחה ויכוון אותו בדרך טובה ונכונה למצוא את חצי הנשמה שלו – את זיווגו האמיתי.

אולם הקב"ה רוצה שכל עניני העולם יתנהלו בדרך הטבע, ולכן גם הבחירה של בני הזוג, אלה באלה, נעשית בדרך הטבע, אבל למעשה, גם בחירה טבעית זאת מונחית מהקב"ה, והוא גורם לפלוני לבחור את פלונית, כדי שימצא את "חצי" נשמתו.

ובמילים אחרות: הבחירה של האדם צריכה להיות רק על פי הבנת השכל ומשיכת והלב, והקב"ה דואג משמים שמשיכת האדם תהיה בדיוק למי שהוא חלק ממהותו הרוחנית, החצי השני של נשמתו.