הקדמה

מדין התורה האשה נטמאת רק אם ראתה וסת או דם שהרגישה ביציאתו מגופה, אולם מלבד דם הוסת אסרו חכמים גם "כתמים". ה״כתמים״ הינם כתמים דמיים שאינם וסת [מחזור] אלא כתמים שמופיעים בזמנים שונים ואין בהם כמות גדולה של דם, כך שאינם מוגדרים כוסת.

לפי ההלכה יש בהם כמה קולות, והבסיס להקל בהם היא דרשת חז״ל (נדה כא, ב), על הפסוק "האשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה וגו'" (ויקרא טו, יט) – "עד שתרגיש בבשרה", כלומר, שדם שאינה מרגישה ביציאתו מתוך הרחם אינו מטמא מן התורה.

בטעם הדבר נאמרו דעות שונות (ראה באריכות בסדרי טהרה סי' קצ סק"ג. ובשו"ת צמח צדק חלק יו"ד סי' צה):

יש הסוברים שזו גזירת הכתוב, שדם היוצא מהרחם אינו מטמא מן התורה אם אינה מרגישה ביציאתו. [ומ"מ, אם יצאה מגופה כמות גדולה של דם, מה שמוגדר כוסת – היא טמאה מן התורה, אע"פ שטוענת שלא הרגישה ביציאתו, שמאחר שזו כמות גדולה – יש בזה חזקה שהרגישה באיזה שלב ביציאת הדם אלא שאינה מודעת לכך. וכמו בעקיצת יתוש, שהגוף מרגיש בכאב העקיצה, אבל אדם שיהיה עסוק באיזה ענין לא יהיה מודע לכך, למרות שגופו אכן הרגיש בדבר. כן גם בעניננו, שביציאת כמות גדולה של דם בכמות שרגילה לראות בעת וסת – הגוף תמיד מרגיש בזה אלא שלעיתים אין האשה מודעת לכך].

ויש הסוברים, שהקולא בכתמים היא לא מצד העדר ההרגשה אלא מצד שניתן לומר כי דם שלא הורגש בתוך הגוף יתכן שאינו מהרחם. ואע"פ שזו הסתברות קטנה, מ"מ, אמרה תורה "בבשרה" – "עד שתרגיש בבשרה", כנ"ל, הווי אומר, שכל זמן שיש אפשרות ולו הקלושה ביותר לומר שאולי אין מקור דם זה ברחם – אין לטמאה מן התורה.

וכפי שמבאר אדמו"ר הצמח צדק (שם), שאכן יש ספק קטן שמא הדימום הוא מפציעה מקומית בגוף או אולי דם שהגיע ממקור אחר, ואע"פ שהסיכוי לזה קטן, מ"מ, התורה אמרה לטהר.

אבל חז"ל גזרו טומאת כתמים כדי שלא יבואו להקל בדם גמור שבא בהרגשה, אלא שאמרו בזה שלושה תנאים שרק אם כולם קיימים אז הכתם נחשב טמא:

א. שהכתם יהיה בגודל גריס ומשהו (שו"ע סי' קצ ס"ה) [לערך בגודל מטבע של שקל חדש]. טעם הדבר: היות ובזמנם היו כינים רוחשות בבתים, לכן, הייתה זו תופעה שכיחה, שבמיטה שישנו עליה נמצאו כתמי דם, שבאו כתוצאה מכינים שנמעכו וניתז דמם, לכן לא גזרו על כתמים עד גודל הנ"ל, כיון שעד גודל הנ"ל היה רגיל שמגיע כתוצאה ממעיכת הכינים [אגב, יש שמבארים שסוג הכינים שהיה מצוי אז היה הרבה יותר גדול מהכינים המצויים כיום ולכן הקילו עד שיעור הגריס].

וגם בזמננו, שאין מצויים כינים [וודאי שאין כמעט כינים גדולים כמו בזמן חז"ל], מ"מ, הדין נשאר שאין טומאה בכתמים עד כגריס, כיון שחז"ל לא גזרו בזה (ראה הנסמן בספר טהרה כהלכה פ"ג ס"ד ובהערות 8-9). ועפ"ז פוסק אדמו"ר הזקן (שם סק"ט), שאם היה כתם שחור – הוא מטמא גם אם הוא קטן מאוד, כיון שדם כינים אינו משחיר ולכן מוכח שהדם הוא מגוף האשה ולכן קבעו בו טומאת כתמים.

ונחלקו הפוסקים (ראה שו"ע שם ס"ו) בכתם שנמצא על בשרה, שיש שמטמאים בכל שהוא גם בצבע אדום, שמכיון שנמצא בגופה אין תולין דם זה בכינים. ויש שמקילים, שגם בכתם שנמצא על גופה בצבע אדום, אם אין בו כגריס – הרי זה טהור. אבל בצבע שחור טמאה ודאי אפילו בכל שהוא, כנ"ל.

ב. שיהיה כתם על דבר המקבל טומאה, כמו בגד, אבל אם נמצא על צמר-גפן שאינו מעובד וכיו"ב, שאינו יכול לקבל טומאה – לא גזרו בו (ראה שו"ע שם ס"י).

בהסבר הדבר כתב רבנו ניסים (הר"ן) בחידושיו לנדה (מ, א), שבכלל יש להבין, מדוע גזרו חז"ל על כתמים ומדוע לא השאירו את דין התורה שכתמים אינם מטמאים? והתשובה היא, כיון שההלכה היא, שאע"פ שהכתם אינו מטמא את האשה מדין תורה, מ"מ, הבגד שנמצא עליו הכתם הוא טמא ואם יגע בתרומה וקודשים יטמאם. וחששו חז"ל שזה יראה תמוה לציבור, שהדם מטמא את התרומה אבל האשה טהורה לבעלה, ע"כ אסרו גם את האשה לבעלה.

ומאחר שסיבת הגזירה היא מפני טומאת התרומה, לכן אמרו, שאם נמצא הדם ע"ג דבר שאינו מטמא את התרומה אין בו חשש, כיון שלרוב אין הדם עצמו נוגע אלא רק הבגד שעליו נמצא הדם.

ג. שנמצא הכתם על דבר לבן. אבל אם נמצא על דבר צבעוני היא טהורה (שו"ע שם). טעם הדבר: אם הרקע הוא צבעוני, יתכן שלעינינו זה נראה צבע אדום ובאמת אינו אדום ורק בגלל הרקע הוא נראה אדום ולכן לא גזרו בו. על כן גם אם ברור לנו שזהו אכן דם, מ"מ, אין האשה נטמאת, כי לא גזרו בו. אבל אם היה גוש סמיך ועבה של דם – יש לשאול רב, כיון שיש פוסקים שמחמירים בגוש עבה.

ונחלקו פוסקי זמננו האם רק בדבר צבוע בצבע חזק מטהרים כתמים, אבל בבגד הצבוע בצבע קלוש [שמראה אדום ניכר בו בבירור] – אין בזה קולא או שגם בצבוע בצבע קלוש מטהרים, כי מ"מ משנה קצת את המראה.

לפיכך רצוי שבזמן הטהרה תלבש האשה בגדי צבעונים כדי שלא יהיו שאלות של כתמים. ומן הראוי שתלבש בגד צבעוני בצבע חזק, כדי שלכל הדיעות, גם אם יראו שם כתמים – האשה תישאר טהורה (ראה להלן בהלכה ה).

כיצד נטמאת?

א. אשה שקיבלה מחזור (וסת) [או שהרגישה ביציאת דם מגופה], בין אם באופן טבעי ובין בעקבות לקיחת תרופות או מאמץ או התרגשות או מכל סיבה שהיא, נאסרת לבעלה מן התורה עד אחר גמר הטהרה[1], כמו שיתבאר לקמן בעז"ה בפרק ב פרטי האיסורים בזה.

ב. וכן אם בדקה עצמה בדיקה פנימית באותו מקום ומצאה דם – היא טמאה מן התורה. ורבים בחב"ד נוהגים להחמיר, שגם בקינוח שקינחה באותו מקום ומצאה דם היא נטמאת בחשש טומאה מן התורה[2].

ג. בדיקה רפואית בתוך הרחם מטמאה גם במידה שלא נמצא דם, אך יש דיעות שונות באיזה עובי של מכשיר היא נטמאת ובאיזה עובי אינה נטמאת, וכן נחלקו איזה עומק חדירה לגוף גורם טומאה.

ולכן, בבדיקה רפואית שחדרה לעומק – תשאל רב. אבל בדיקה שטחית, כגון בדיקת "פאפ", בדיקה באצבעון (במהלך ההריון) "אולטרא סאונד וגינלי" (במקרה של חשש רפואי בזמן תחילת ההריון) – אינה מטמאת. ואם היה דם בבדיקה – תשאל לרב, כי לעיתים הדם הוא חיצוני כתוצאה מחיכוך המכשיר ואז יכול הרב לטהרה [ולעיתים ישלחנה הרב לבודקת הלכתית (שהיא אחות מקצועית יראת שמים), כדי שתבדקנה בפנים ותאמר לרב אם יש שריטה או פצע חיצוני ואז יוכל הרב לטהרה. אך, כמובן, הפסיקה הסופית היא ביד הרב בלבד!]

בבדיקה פנימית [שגרתית] סמוך ללידה או לאחריה יש חשש טומאה. וראה בהערה [ולכן רצוי שהבדיקה לאחר הלידה תתבצע לפני הפסק הטהרה][3].

כתמים

ד. כתמים של דם הנמצאים על גוף האשה או על בגדיה באותו איזור או על רגליה בצד הפנימי או על אצבעות ידיה, גם כן מטמאים וטומאתם מדרבנן.

"כתמים" משמעותם דם שנמצא אבל לא הרגישה ביציאת הדם ובתנאי שזה נמצא על בגד וכדומה [ולא ע"י בדיקה או קינוח], ובלבד שיש בהם שטח של יותר מ"גריס", שהוא עיגול שקוטרו כ-16.5 מ"מ של דם. וכן אם הכתם הוא מרובע או מוארך או כל צורה שהיא – אינה נטמאת בפחות משטח שיעור הנ"ל.

אבל אם היה כתם שחור – מטמא בכל שהוא, אך יש להראות לרב כל צבע הדומה לשחור או אדום, כגון חום וצהוב כדי שיפסוק האם הוא מטמא.

ובכתם אדום – גם צריך שהרב יפסוק האם יש בו שיעור מספיק כדי לטמא [וזאת בנוסף למה שיבדוק האם צבעו אדום].

ואם הכתם נמצא על גופה באותו איזור או למטה הימנו – תשאל רב האם ניתן להתיר בכתם קטן, כנ"ל. אם רגילה שרואה כתמים ובהמשכם מגיע המחזור, תשאל רב האם ניתן להתייחס לכתמים כשאר כתמים או שהם כתחילת מחזור ואין בזה את כל הקולות הנ"ל ולכל הדיעות עליה לפרוש מבעלה כשרואה כתמים הסמוכים למחזור [וכן כמות גדולה של דם מוגדרת כוסת, ועל כן יש להודיע לרב אם מדובר בכמות גדולה או הרגשה שהייתה בעת הדימום][4].

ה. כתם שנמצא על בגד צבעוני – אינו מטמא. ונחלקו פוסקי דורנו האם צבע "קלוש" נחשב לצבעוני ולכן בבגד בצבע "קלוש" תשאל רב. אבל, לכתחילה, תלבש בגד בצבע חזק בזמן טהרתה כדי שלא להיכנס בשאלות. ואם מצאה הרבה דם או גוש – תשאל רב, כדלהלן הלכה ז.

וכנ"׳ל, אם מצאה בבדיקה או בקינוח היא טמאה גם בכתם קטן, וגם בבד צבעוני וגם בדבר שאינו מקבל טומאה [וגם אם ישנן שלש הקולות ביחד היא טמאה בבדיקה או בקינוח].

בגד שמקצתו צבוע ומקצתו לבן והיה פחות משיעור גריס על החלק הלבן – אינה נטמאת, כי הכתם שעל החלק הצבוע אינו מצטרף לשיעור.

אם היה בגד לבן שיש בתוכו פס צבוע, והיה כתם שעובר על הלבן משני צידי הפס הצבוע ובצירוף חלקי הלבן בלבד יש כגריס, אבל כל צד לבד אין בו שיעור – נחלקו הפוסקים האם זה מצטרף לטומאה ולכן ישאלו רב [וכבר הוזכר, שראוי שתלבש האשה צבעונים בזמן טהרה, דהיינו, שכל הבגד הצמוד לגוף יהיה צבעוני, כדי שלא תיכנס לשאלות של כתמים][5].

ו. גם אם היה הכתם בגודל גריס ויותר על דבר לבן, מ"מ, אם נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, כגון צמר גפן שאינו מעובד [וכן רוב התחבושות ההיגייניות המצויות] – אינה נטמאת גם אם היה דם בשיעור גריס[6].

ז. אם היה ריבוי דם או גוש דם או שדרכה לקבל כתמים ובהמשכם מופיעה ווסת – יש לשאול רב[7].

ח. כתם או קינוח וכן בדיקה מטמאים רק אם יש דם במראה אדום או שחור. אבל צבע ירוק, כחול ולבן, כולל לבן כהה – אינם מטמאים. ואם ראתה צבע חום וצהוב – יש לשאול רב. מכיון שלצורך הבחנה בין הגוונים השונים נדרשת מומחיות מיוחדת, לכן יש להשתדל שבזמן הראשון אחר החתונה ישאלו את הרב על כל ספק קטן עד שהרב יאמר להם על איזה דברים אין צורך לשאול. ומובן שגם אחר זמן רב אין לאשה לפסוק לעצמה בשאלות ממשיות וכן הבעל לא יפסוק אם לא התמחה בנושא זה אצל רב מורה הוראה מומחה ומנוסה.

ואחר שקיבלה פסק דין מרב – לא תשאל רב אחר. ובשעת הדחק – יכולה לשאול רב נוסף, בתנאי שתאמר לו שכבר שאלה רב וקיבלה ממנו פסק דין בזה[8].

ט. אם יש לה יסוד להניח שהכתמים באים מפציעה וכיו"ב ולא מהרחם, עליה לציין זאת בפני הרב. וכן אם מוצאת כתמים בזמן שאינה צפויה לקבל מחזור, לעיתים כדאי שתיבדק אצל בודקת הלכתית, לראות אם הדם בא מפצע וכיו"ב.

ואם הרב התיר לה את הכתם בגלל הפציעה – תשאל האם תוכל גם בעתיד לתלות את הכתמים בפצע [ואם כן, עד כמה זמן תוכל להקל ללא בדיקה נוספת][9].

הרגשה

י. הרגישה שנפתח מקורה או שיצא משהו ממקורה – תבדוק עצמה מיד האם זה דם או הפרשה טהורה. ואם בדקה תוך שתי דקות ומצאה הפרשה בצבע טהור – הרי היא טהורה.

ואם הייתה לה הרגשה של לחץ וכיו"ב ובדקה ולא מצאה כלום או שבדקה אחר שתי דקות ומצאה מראה טהור – טמאה [ותשאל רב].

אבל בהרגשה של זרימת לחלוחית ללא לחץ – בדיעבד מועילה בדיקה גם אחרי זמן. וגם אם לא בדקה כלל ובנתיים רחצה את אותו מקום – טהורה [אם הייתה ללא לחץ וכאבים ותבדוק גופה בזמן שנזכרת]. וכן אם בדקה ולא מצאה כלום – טהורה.

ואם היא רגילה בהפרשות טהורות, וכגון שבדקה עצמה שלש פעמים כשהיו לה הרגשות של זרימת לחלוחית ומצאה הפרשות טהורות – שוב אינה צריכה לבדוק בהרגשה כזו [אבל אם מרגישה שיוצא משהו בלחץ וכיו"ב הרי תמיד חייבת לבדוק!][10].

דינים נוספים

יא. בכלה יש דינים נוספים לפני ואחרי החתונה, ויתבארו בע"ה לקמן בפרק ט[11].

יב. אשה שילדה ילד או הפילה נפל – טמאה.

ונוהגים כהדיעות שמזמן שאינה יכולה לעמוד על רגליה היא כבר טמאה מספק, ויתבאר, לקמן, בעז"ה, בפרק יא[12].