הקדמה לדיני שבעה נקיים 

וכתב הרמ"א (יו"ד סי' קצו ס"א), שנוהגים להמתין חמישה ימים מתחילת הטומאה עד שמתחילים לספור שבעה ימים נקיים. וטעם הדבר, כיון שאשה שקיימה יחסי אישות עם בעלה ומיד אח"כ נטמאה אינה יכולה למנות שבעה נקיים מיד וצריכה להמתין כמה ימים, כי אם תתחיל למנות מיד אפשר שתפלוט מגופה שכבת זרע שקיבלה מבעלה ופליטה זו פוסלת את יום הפליטה מלהיחשב במנין הנקיים, וע"כ עליה להמתין חמישה ימים, כי אז אין כבר מה לחשוש, כי גם אם תפלוט שכבת זרע מגופה אחר המתנת החמישה ימים – אין חשש, מכיון שברור שלא קיימה יחסי אישות עם בעלה מזמן שנטמאה. וא"כ, אם תפלוט שכבת זרע מגופה, ה"ז שכבת זרע ישנה שכבר הסריחה בגופה [ואינה גורמת לשום טומאה, ולכן] אינה סותרת את ספירת הנקיים שלה.

ומאחר שטעם המתנת חמישה ימים הוא כדי שלא תפלוט שכבת זרע חדשה, אם הייתה אסורה חמישה ימים מכל סיבה שהיא, כגון בגלל כתם טמא או מצד בדיקה רפואית פנימית וכד' ואח"כ קיבלה וסת שנמשך רק זמן קצר – היא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים מיד כשחלפו חמישה ימים מתחילת הטומאה הראשונה, שאז אין כבר חשש של פליטת שכבת זרע חדשה, שהרי הייתה אסורה לבעלה כבר חמישה ימים או יותר.

אבל אם הייתה טהורה, אע"פ שלא הייתה עם בעלה זמן רב ואפילו אם בעלה היה במקום מרוחק – נהגו להמתין תמיד חמישה ימים מתחילת טומאתה.

המתנת חמישה ימים

א. אשה שנטמאה [ע"י אחת מהסיבות המפורטות לעיל בפרק א ס"א], עליה להמתין חמישה ימים מתחילת טומאתה ובסוף היום החמישי עליה לבדוק בדיקת "הפסק טהרה" ואח"כ מתחלת לספור שבעה נקיים [ובדם בתולים ממתנת ארבעה ימים לפני ההפסק, כדלהלן פרק י][1].

ב. כיון שממתינה חמישה ימים מתחילת טומאתה, לכן, אם הייתה טמאה לפני כן, כגון שהייתה טמאה בגלל כתם או קינוח ואח"כ ראתה דם וסת, הרי אם עברו חמישה ימים מתחילת טומאתה, יכולה להפסיק בטהרה אע"פ שלא עברו חמישה ימים מתחילת הוסת, ואפילו ביום הראשון לוסתה מותרת להפסיק בטהרה [אם זה מתאפשר מבחינה מעשית][2].

סדר בדיקת "הפסק טהרה"

ג. לפני בדיקת הפסק טהרה, שהיא בסוף היום החמישי, עליה לרחוץ כל גופה [לכתחילה במים חמים], ולפחות חציו התחתון, ובשעת הדחק תרחץ רק "אותו מקום" במים או מגבון לח וכיו"ב ותבדוק עצמה.

אמנם, בדיעבד, אם בדקה גופה ונמצא נקי, אע"פ שלא ניקתה כלל את גופה – הועילה לה בדיקה זו להפסק טהרה[3].

ד. רחיצה זו צריכה להיות לכתחילה סמוך לשקיעה, אבל בשעת הדחק יכולה לרחוץ בצהריים או בבוקר ולעשות הפסק טהרה סמוך לשקיעה, ולכן, אשה שיוצאת לעבודתה ולא יהיה לה פנאי לרחוץ סמוך לשקיעה – תרחץ בבוקר לפני יציאתה לעבודה ולפני השקיעה תרחץ "אותו מקום" ותבדוק[4].

זמן הבדיקה

ה. את בדיקת הפסק הטהרה יש לבצע לכתחילה סמוך לשקיעה [בחצי שעה שלפני השקיעה] ובעת הצורך יכולה לבדוק כבר מזמן מנחה קטנה, שהוא שעתיים וחצי זמניות קודם השקיעה.

בשעת הדחק יכולה להקדים את ההפסק לזמן מוקדם יותר, וכשאין אפשרות אחרת הרי גם בדיקת בוקר מועילה כהפסק אם היא ביום החמישי לוסתה או עכ"פ אחר יום ראשון לוסת. אבל אם מפסקת בטהרה ביום הראשון לראייתה, כגון שהייתה לה טומאה מצד אחר, כגון מכתם, וביום החמישי החלה לראות וסת [או שמצאה דם בבדיקה] אז אכן מעכב שהבדיקה תהיה סמוך לשקיעה, דהיינו מזמן מנחה קטנה עד השקיעה[5].

ו. אם עשתה בדיקת הפסק טהרה אחר השקיעה – הפסידה את היום ותפסיק בטהרה למחר, וכן אם נפסלה הבדיקה בגלל דם שנמצא בה – תפסיק למחר.

על כן ראוי שתתחיל לבדוק כבר זמן-מה לפני השקיעה, ואז גם אם יצא דם בבדיקה, תוכל לבדוק פעם נוספת עד השקיעה, כדלהלן הלכה ט.

וצריכה לשים לב לזמני השקיעה המדוייקים במקומה ולוודא שהשעון מכוון. ואם בדקה בזמן השקיעה ממש או מיד אחריה בדקות בודדות – תשאל רב [עד אימתי ניתן להקל ע"פ שיטת אדמוה"ז, שהשקיעה האמיתית היא מעט אחר השקיעה הנראית][6].

ז. בערב שבת נחלקו הפוסקים האם עליה לבדוק לפני הדלקת הנרות [שהרי אז מתחיל אצלה יום השבת] או לפני השקיעה.

ועל כן, לכתחילה תבדוק לפני הדלקת הנרות. אבל אם איחרה [אפילו במזיד], יכולה לבדוק עד השקיעה. וכן אם הבדיקה לא הייתה נקיה – יכולה [וצריכה] לבדוק עד השקיעה [ותכניס "מוך דחוק" (ראה להלן הלכה י) מיד אחר הבדיקה מלפני הדלקת הנרות עד אחר צאת הכוכבים אם אין הימצאות המוך בפרק זמן כזה גורם לה לשיפשוף ודם][7].

ח. במקומות שמתפללים הציבור [או האשה עצמה] ערבית מבעוד יום [אחרי פלג המנחה, שהוא שעה ורבע זמניות לפני השקיעה]; וכן במקומות שמקבלים הציבור [או האשה לבדה] את השבת מוקדם מיד בפלג המנחה, נחלקו הפוסקים האם הבדיקה תהיה לפני תפילת ערבית או לפני קבלת שבת או שתבדוק סמוך לשקיעה.

על כן לכתחילה תבדוק פעמיים: פעם אחת לפני תפילת ערבית או לפני קבלת השבת ופעם נוספת לפני השקיעה ותשים "מוך דחוק" אחר הבדיקה הסמוכה לשקיעה.

ובדיעבד מועילה בדיקה אחת, בין אם הייתה לפני תפילת ערבית או לפני קבלת השבת או סמוך לשקיעה. ולכן, אם שכחה או הזידה ולא בדקה לפני תפילת ערבית או לפני קבלת שבת או שנמצא דם על "עד הבדיקה" בזמן המוקדם יותר – יכולה לבדוק שוב עד השקיעה, ואם נמצאה בדיקה נקיה – תשים בגופה "מוך דחוק", כנ"ל[8].

אופן הבדיקה

ט. בדיקה זו צריכה להיות בחורים ובסדקים [בקמטים שבגופה], כלומר שתשים "עד" על אצבעה ותסובבו באותו מקום בפנים, בעומק ובקמטים שבגופה. על כן תפשק רגליה, וכדאי שתשים רגל אחת על ספסל וכיו"ב ורגל אחת על הארץ כדי שתוכל להחדיר בעומק.

אם בבדיקה נמצא דם – יכולה לבדוק עוד פעם [או כמה פעמים] עד שתצא ממנה בדיקה נקיה לפני השקיעה. וראוי לה לנסות לבדוק עוד עד השקיעה, כדי שתמהר טהרתה לבעלה. ולכן כדאי שתקדים מעט את בדיקתה, כדי שאם תיפסל הבדיקה תוכל לבדוק עוד לפני השקיעה.

ובפרט אם היא ראויה להיכנס להריון יש חשיבות מיוחדת לנסות, בכדי שלא תתאחר טבילתה, כי לעיתים דחיית הטבילה במקווה עלולה לגרום שלא תיקלט להריון באותו חודש [כי אולי תאחר את מועד הביוץ בדחיית הטהרה].

ואם יש לה ספק על הבדיקה – תשלחהו לרב ולא תפסוק לעצמה, לא להחמיר ולא להקל.

בכל פעם ששולחים לרב ראוי להביא את הבדיקה בהקדם ולהיזהר שלא לעוטפו בנייר בצבע אדום וכיו"ב שעלול לשנות את צבע העד, וכן ראוי לקפלו באופן שצד הלח יהיה בפנים כדי שמראה השאלה לא יידבק בנייר, ואם עוטפים בניילון, יש לדאוג לאיוורור כדי שלא יעלה עובש [וכן כדאי שלא תשתמש

האשה בנייר טואלט אדום, שכן הוא עלול לגרום להפרשות בצבע אדום ולשאלות על טהרתה][9].

הנחת "מוך דחוק"

י. לכתחילה עליה להניח בתוך גופה "עד" מלפני השקיעה עד אחר צאת הכוכבים – והוא הנקרא "מוך דחוק". אבל בדיעבד, אין זה מונע את תחילת הנקיים [וע"כ, כשהאשה חוששת שהימצאות המוך תגרום לה דם או שמכאיב לה (מחמת שפשוף העור) – תשאל רב האם יכולה להימנע מ"מוך דחוק"].

את המוך היא מניחה בגופה אחר בדיקת הפסק טהרתה ואין צריכה לדחוק את המוך בקמטים שבגופה. ומן הדין אפשר להשאיר את "עד הבדיקה" בגופה, אך רגילות הנשים להוציא את "עד הבדיקה" ואם נמצא נקי להכניס "עד" נוסף [או אותו ה"עד"] ואותו משאירות כ"מוך דחוק" עד אחר צאת הכוכבים.

ואם היה לה ספק על הבדיקה, הרי שאז כדאי שתכניס את ה"מוך דחוק" בגופה ותסובבנו שם בחורים ובסדקים לפני השקיעה, כי אולי פסולה הבדיקה ואין אפשרות להסתמך על ה"מוך דחוק" בלי שתסובבנו בגופה בחורים ובסדקים[10].

סוג "עד הבדיקה"

יא. "עד הבדיקה" צריך להיות מבד לבן. והיום מצויים בדים המיועדים לבדיקה בפיקוח רבנים, ומ"מ רצוי תמיד לוודא שלא שזורים בו חוטים או סיבים בצבע אדום וכיו"ב קודם שתבדוק עצמה בו.

וראוי ליקח בד רך שלא יפצענה. ואם המקום אצלה רגיש, יכולה להרטיב הבד במים ולסוחטו כדי שלא יפצענה. ואם עדיין חוששת לפציעה – תוכל להשתמש בג'ל על בסיס מים [KY] בכמות קטנה על ה"עד" או על גופה. אך ביום שבת אסור לסחוט את העד או למורחו בג'ל [וכן אין למרוח ג'ל מוקשה על הגוף בשבת ועל כן תכין לפני השבת עד לח או עד מרוח בג'ל הנ"ל. וראה להלן הלכה כד].

יש שבודקות בצמר גפן לבן ויש להיזהר לעגלו שלא יתפרק בגופה, אבל לא תבדוק בטמפון [וכן לא תבדוק במגבון לח].

אם בדקה בנייר לבן, שהוא סופג ואינו מתפרק בגופה ונמצא נקי – תשאל רב האם בדיעבד ניתן לסמוך על זה.

ובכל מה שבודקת, עליה לוודא לפני הבדיקה שהוא נקי לגמרי.

אם יצאה מביתה ושכחה לקחת עימה "עדי בדיקה", הרי אם לובשת בגד לבן – תבדוק עם חלק מהבגד שהוא נקי ותשים על אצבעה ותבדוק. אבל אם הוא עשוי מחומר שאינו סופג – אין זו בדיקה. וכן אם בדקה באצבעה בלבד או בניילון – אין זו בדיקה, ולכן אם לבושה בבגד צבעוני או מחומר שאינו סופג, תבדוק בשעת הדחק בנייר לבן בתנאי שהוא נייר סופג ואינו חלק, וגם בתנאי שאינו מתפרק ע"י הבדיקה והנייר רך ונכנס לחורים ולסדקים ואח"כ תראה את הנייר לרב. ובכל מקרה של ספק מצד הצבע או מצד סוג העד – תשאל רב.

וכאשר בדקה בבגדה חשוב להודיע שמראה זה הוא בדיקה ולא כתם[11].

דינים הנוגעים לשבת ויו"ט

יב. אם הפסיקה בטהרה בערב שבת או בערב יום הכיפורים – אסורה לצאת ב"מוך דחוק" לרחוב וכיו"ב במקום שאין עירוב. ונחלקו המחברים האם תפירת שובל ה"עד" לבגדיה תתיר לה לצאת לרחוב, על כן יש לשאול רב.

אבל מותרת לצאת עם תחבושות וכיו"ב שמניחה כדי שלא יפול הדם על בשרה ויצערנה[12].

יג. חל יום הפסק טהרתה בשבת או ביום הכיפורים – תרחוץ בין ירכותיה במים צוננים או במים חמים שהוחמו מערב שבת או מערב יום הכיפורים.

ויכולה להוסיף בשבת מים חמים לתוך צוננים מרובים כך שלא יגיעו ליד סולדת וכן יכולה לתת מים צוננים בתוך מים חמים שהם בכלי שלישי ותרחץ ביד ולא בבגד שלא תבוא לידי סחיטה. וביום-טוב תרחוץ בחמין בין ירכותיה ואף מותרת לחמם מים ביום-טוב לצורך זה, ותרחץ ביד ולא בבגד כנ"ל.

ובתשעה באב תרחוץ באותו מקום ובין ירכותיה ואף מותרת לנקות בבגד, אבל רק במקומות הנ"ל[13].

ההנהגה בשבעה נקיים

יד. מזמן שמפסיקה בטהרה הבגד הצמוד לגופה צריך להיות לבן ונקי מכל כתם ולכלוך, אבל בגדים חיצוניים יכולים להיות צבעוניים.

ולעניין חלוק שינה, הרי אם לובשת בגד לבן צמוד לגופה – מותר שיהיה צבעוני [ויש מחמירות ללבוש לבן]. אך אם אינה לובשת בגד לבן צמוד לגופה – צריכה ללבוש חלוק לבן.

ובשעת הדחק, שאין לה בגדים לבנים – תוכל ללבוש צבעונים, אבל שיהיו נקיים ובדוקים מדם.

ובדיעבד, אם לא החליפה בגדה שהיה מלוכלך בדם – יכולה לספור. אבל אם פשעה ולבשה בגד מוכתם מדם – יש לשאול רב [כי לעיתים יש לחכם לפסול ספירתה אם מזלזלת בכך][14].

טו. וכן בלילה תשים סדין לבן ונקי במיטה תחתיה. אבל במנוחת היום אין מקפידים בזה.

ואם מתארחת במקום אחר וכיו"ב וקשה לה להחליף את הסדין – תשים תחת עיקר גופה סדין לבן ותצמידהו למיטה כדי שלא יזוז ממקומו.

ואם אין לה סדין לבן – תשים סדין צבעוני שהוא נקי ובדוק מכתמים ולכלוך.

ונהגו רוב הנשים שאין מקפידות שציפיות הכרים והשמיכות יהיו לבנים אם הן לובשות בגד צמוד לבן ונקי [וקצת נשים מהדרות שגם אלו יהיו לבנים, וכל אחת תחזיק במנהגה ובמנהגי משפחתה בזה].

אך אם אין היא לובשת בגד לבן צמוד – עליה להקפיד שציפיות הכרים והשמיכות יהיו לבנים[15].

סדר הבדיקות בשבעה נקיים

טז. בכל יום משבעת הנקיים עליה לבדוק גופה בעומק ובחורים ובסדקים [הקמטים שבתוך אותו מקום] פעמיים ביום:

האחת – בבוקר, בקומה ממיטתה. ואף אם קמה מאוחר תבדוק, וכן אם עדיין לא בדקה בקומה ממיטתה עליה לבדוק בשעה שנזכרה [ויש שאומרים לבדוק אם נזכרה עדיין לפני זמן "מנחה קטנה", שהוא שעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה]. ואם קמה לפנות בוקר או שהייתה ערה במשך הלילה – תבדוק זמן קצר לפני זריחת השמש.

והשניה תבדוק לפני השקיעה [ואם שכחה – אינה חייבת לבדוק אחר השקיעה].

וכן תבדוק את הבגד הצמוד לגופה ואת הסדין אם אין בהם כתם. ויכולה לבדוק גם לאור החשמל, ואם יש ספק – ישאלו רב [ויש להראות לרב בהקדם. ועדיף להראות לרב ביום ולא בלילה. ואם יש עיכוב עד שיתאפשר להראות לרב – יש לשמור בנתיים את ה"עד" שבו השאלה שלא יתלכלך וכיו"ב, וכן שלא יהיה במצב שעלול להעלות עובש או תולעים][16].

יז. אשה הנוסעת ממקום למקום – בודקת בוקר וערב לפי זמני המקום שנמצאת בו בזמן הבדיקה.

ואם נמצאת במטוס – תבדוק לפי הזמן של הארץ שלמטה מהמטוס [ואם יוצאת סמוך לזמן הבדיקה – ראוי שתבדוק לפני עלותה למטוס (או לכלי תחבורה אחר), מפני שאולי לא יתאפשר לה לבדוק בדרך], ולכן תקדים את הבדיקה, כדי שלא יהיה בזה ספק של לילה[17].

יח. בדיעבד, אם לא בדקה כל הבדיקות אלא בדקה בדיקת הפסק טהרה [אפילו ללא "מוך דחוק"] ובדיקה אחת ביום הראשון ואחת ביום השביעי [במשך היום עד השקיעה] – מועילה לה הבדיקה [וכן באשה שחוששת שהבדיקות יפצעו אותה, תשאל רב האם יכולה להסתפק בבדיקות הנ"ל בלבד].

ואם לא בדקה בשביעי אך בדקה בשאר ימים שלפניו – תוסיף יום אחד ותבדוק בו ותטבול בלילה אחריו. אך אם חשוב לה שלא לאחר הטבילה [כגון אשה שאז דווקא היא ראויה להיכנס להריון ע"י טיפול רפואי או מסיבה אחרת], ואפילו שלא בדקה עצמה חוץ מיום הראשון והפסק הטהרה – תשאל רב[18].

יט. אשה שבעלה נסע לזמן ארוך, ראוי שתבדוק עצמה כשפסק הדם, כדי לדעת חשבון וסת הפלגתה, כמו שיתבאר לקמן בע"ה, בפרק יג – פרק ד הלכה א. ואם יש ספק, אפילו אם יש סבירות כלשהי, שמא בעלה לא יסע וכן אם כבר נסע ויתכן שיקצר זמן שהותו ויחזור בקרוב – יש לה לבדוק כרגיל ורק שלא תטבול עד שיחזור בעלה והשלימה ספירתה [או לילה לפני שחוזר, אם השלימה ספירתה – ע"פ הוראת רב].

ואם יתכן שבעלה יבוא פתאום, כגון שהלך לשירות מילואים – תספור ותתייעץ עם רב מתי לטבול [וכשטובלת ובעלה אינו עימה – תעשה סגולה לשמירה, כדלהלן פרק ו הלכה כד][19].

כ. אשה שהחלה לספור נקיים ואח"כ הסיחה דעתה מספירתה מפני שבעלה היה אמור לנסוע וכיו"ב, ולבסוף לא נסע או שחזר במהרה, הרי היא יכולה להמשיך ספירתה ובלבד שבדקה לפחות בדיקת הפסק טהרה [ובדיקה אחת לפחות] ביום הראשון וביום השביעי, כנ"ל [ובשעת הדחק אם לא בדקה בשביעי – תשאל רב, כנ"ל בהלכה יח][20].

כא. נהגו הנשים להוציא בפיהן "היום יום פלוני לספירתי", יש שאומרות כן בבדיקת הבוקר ויש שאומרות כן בבדיקת הערב. ויש שאומרות בשתיהן. ואם לא אמרה כן – אפילו שלא אמרה בשום בדיקה – מ"מ יכולה לטבול בזמנה[21].

דינים שונים

כב. אשה שראתה דם באמצע ימי ספירתה – עליה להפסיק בטהרה ולהתחיל למנות מחדש ז' נקיים [ומותרת להתרחץ גם במים חמים בתוך שבעת הימים הנקיים ואין חוששים שחמימות המים תלבין את הדם שיצא ממנה]. אך לעיתים כדאי שתלך לבודקת הלכתית [בפרט אם היה דימום אחר מספר ימים שפסק הדם], שאפשר שתמצא שם פצע מדמם ופעמים שהרב יוכל לטהרה[22].

כג. אשה שנתקלקלה בתוך ספירתה – יכולה להפסיק בטהרה בו ביום ואין צריכה המתנת עוד חמישה ימים [כיון שכבר הייתה טמאה חמישה ימים], וכן אם טבלה ושוב נטמאה באותו לילה קודם ששימשה עם בעלה – יכולה להפסיק למחר [ואם ראתה דם למחרת אך עדיין לא שימשה עם בעלה מזמן טבילתה – תשאל רב אם אינה צריכה להמתין חמישה ימים][23].

כד. אשה שיש לה פצעים או שריטות באותו מקום וחוששת שידממו בזמן הבדיקה הרי אם יכולה לכסות באצבע אחת את המקום המשופשף ולבדוק – תעשה כן. ואם זה לא מתאפשר, תרטיב את ה"עד" במים ותסחוט [בימי חול] ותבדוק. וראוי לבדוק בעד רך ובעת הצורך תמרח [בימי חול] מעט ג'ל [KY□ על עצמה או על ה"עד" ותבדוק.

ואם עדיין מדמם או שמכאיב לה – תתייעץ עם רב [ולעיתים תוכל לספור רק בעזרת בודקת הלכתית][24].

כה. אשה שטעתה וטבלה במוצאי יום השישי לספירתה [במקום במוצאי יום השביעי], הדין הוא שאם לא שימשה – תבדוק למחרת ותטבול במוצאי יום השביעי [עם ברכה], ואם שימשה – תמתין ארבעה ימים [כולל היום ששימשה] ותפסוק בטהרה בסוף היום הרביעי ותלבש לבנים ותבדוק למחרת בבוקר ובערב ותטבול במוצאי היום שהשלימה [עם ברכה][25].

ובשו"ע שם פוסק המחבר, שאם תרחוץ עצמה מבפנים או תקנח עצמה מבפנים, תוכל למחרת להפסיק בטהרה ולספור יום אחד נוסף.