תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
פרק יג – הלכות וסתות – הקדמה
הקראת כתבה
גם אם האשה עדיין טהורה אבל הגיע זמן שיש חשש שמא תקבל אז וסת – צריכים הם להיזהר מכל מגע גופני שיש בו חיבה, כדלקמן.
חלק זה בהלכה נקרא דיני וסתות, כלומר, להיזהר מהזמנים או המצבים שיש בהם חשש סביר שתקבל וסת מחשש שמא זה יקרה במהלך התשמיש, שכן דרכו של תשמיש לזרז ביאת הדם, ולכן בזמנים הצפויים לקבלת וסת [כל זמן שלא ראתה] אסורים מן הדין בתשמיש המיטה, והחמירו לאסור כל מגע גופני שיש בו חיבה [חיבוק ונישוק] וכן שלא לישון במיטה אחת, מאחר שדברים אלו מביאים לחשק ושמא יבואו לידי תשמיש, שזה אסור מעיקר הדין, וכפי שהתבארו פרטי הדינים בזה בפרק הקודם.
*
הוסתות נחלקות לכמה סוגים:
יש וסתות התלויות בימים, כמו "וסת החודש", התלויה בימי החודש, שחוששים שמא יום מסויים בחודש גורם לה לראות, כגון שראתה ביום א׳ בחודש – יש לחשוש שתראה שוב בא׳ לחודש הבא; או ב״וסת הפלגה", שפירוש הדבר לשיטת אדמוה״ז הוא, שאם, למשל, קיבלה וסת 20 יום אחר שהפסיק הדימום הקודם [אחר הפסק טהרה] – יש סבירות שתראה שוב כשיחלפו 20 יום מהפסק טהרתה החדש. וכן ״עונה בינונית", שכל אשה שאין לה וסת קבוע – צפויה לראות ביום השלושים לראייתה [זאת בנוסף לחששות וסת החודש ווסת ההפלגה הנ״ל].
יש וסתות שתלויות בהרגשות גופניות, כגן כאב בולט בבטן, כאב אחר בולט, חום או תחושות גוף שונות שבאות בסמיכות לוסת.
ובוסתות הנ״ל, יש שהן נקבעו שלוש פעמים ביום מסוים או בהרגשה מסויימת, והן הנקראות ״וסת קבוע״. ויש שלא נקבעו שלש פעמים בצורה שווה, והן הנקראות ״וסת שאינו קבוע".
כן יש ״וסת שעל ידי אונס״. כלומר, שמעשה חיצוני גרם לוסת, כגון הליכה מרובה, נשיאת משא כבד וכיו״ב – הרי שחוששים בפעם הבאה שתעשה כן שוב באותו יום בחודש או באותה הפלגה ששוב תראה וסת, ולכן צריכה לפרוש מבעלה ולבדוק עצמה, כדלקמן, אבל אינה יכולה לקבוע וסת באלו, דהיינו, שגם אם פעמים רבות ראתה וסת אחר מאמץ פיזי מסוים, מ״מ, זה נחשב כוסת שאינו קבוע ורק אם קבעה בשלוש פעמים רצופות שראתה וסת אחר מאמץ פיזי, כגון נשיאת משאות כבדים ביום מסויים בחודש [דווקא] אז קובעת וסת שאם תסחוב משאות כבדים או תתאמץ במיוחד ביום המסוים בחודש – אז היא חייבת לחשוש שתקבל וסת, כמו בוסת קבוע [שלש פעמים].
יש נשים שאין שייך אצלן וסת קבוע, מכיון שטבען הוא שלא לקבל וסת קבוע בזמנים מסויימים וזה באשה מעוברת אחר ג׳ חודשים להריונה וכן במניקה, דהיינו, אשה אחר לידה במשך כ״ד חודשים, שאז גם אם תראה דם וסת בצורה קבועה, מ״מ, נחשבת כוסת שאינו קבוע, מפני שאין שייך קביעות של וסתות בזמנים אלו, מפני שאין טבע הגוף לקבוע וסת בסדר קבוע בזמנים אלו.
ויש אשה שאף אינה חוששת כלל לזמני הוסת, כאשר אינו קבוע, דהיינו כל עוד לא נקבע בשלש ראיות, וזו אשה זקנה [מגיל 60 שנה ומעלה], שפסקה מלראות וסת 90 יום, שאז גם אם ראתה וסת פעם או פעמיים – אינה חוששת כלל לזמן הוסת, כי מן הסתם לא תראה שוב. ומה שראתה היה במקרה, שמן הסתם לא יחזור עוד, אלא אם כן תראה שלוש פעמים אחר זקנתה, שאז דינה כשאר נשים לכל דיני וסתות [וכן אם חזרה וראתה בזמנים שהיו קבועים לה לפני זקנתה, הרי חוזרת לקביעותה גם בפעם אחת].
וכן אם בעקבות טיפול רפואי או גלולות וכיו״ב היא צפויה לקבל וסת, יש לה לחשוש לזמן שהיא צפויה לקבל בו וסת.
*
פרק זה נחלק לשבעה פרקי משנה:
א) כללים לרישום.
ב) חשש וסת החודש.
ג) דיני עונה בינונית.
ד) דיני וסת הפלגה.
ה) דיני וסתות דילוג וסירוג.
ו) כללי וסתות הגוף בקצרה.
ז) כללי וסת קבוע ווסת שאינו קבוע.
כן מצורף נספח לכל פרק:
החילוקים העיקריים בין מנהג חב״ד למנהג שאר העולם.
פרסום תגובה חדשה