אליעזר בן דורדיא קונה עולמו בשעה אחת וקורין לו רבי

אליעזר בן דורדיא בעל תשובה היה, ונקרא בתואר "רבי אליעזר בן דורדיא".

בשעה שעדיין רשע ובעל עברות היה, שמע אומרים: אליעזר בן דורדיא – אין מקבלין אותו בתשובה, הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך – נבקש על עצמנו שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה[1].

אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך – נבקש על עצמנו שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה[2].

אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך – נבקש על עצמנו שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה[3].

אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך – נבקש על עצמנו שנאמר: ונמקו כל צבא השמים[4].

אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו.

יצתה בת קול ואמרה: רבי אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא וכו".

בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת.

ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי[5].

אליעזר בן דורדיא בעל תשובה חריג

בלקוטי תורה מהאריז"ל[6] איתא, שרבי אליעזר בן דורדיא היה גלגול נשמתו של יוחנן כהן גדול, ששימש בכהונה גדולה פ׳ שנה, ולבסוף נעשה צדוקי.

ובתשובתו של רבי אליעזר בן דורדיא נתקן יוחנן כהן גדול, ונתעלו כל תורתו ועבודתו במעשה המצוות.

בהתעוררות של רבי אליעזר בן דורדיא פעלו שני כוחות:

א) מדת האהבה לה׳.

ב) רגש התשובה.

ושניהם היו חריגים – שלא בדרך הרגיל.

מדת האהבה שפעלה בו, היה זה שלא בדרך הרגיל. שאף על פי שאמרו רז"ל: "אם אין יראה אין חכמה"[7], שתחילה צריך האדם להיות לפחות בבחינת יראה תתאה, ואחר כך יוכל לבוא לבחינת חכמה ואהבת ה׳.

ואילו רבי אליעזר בן דורדיא בהיותו עדיין ברשעו לא היתה בו מדת היראה, מכל מקום היה זה בהשגחה פרטית מאת ה׳ לצורך שעה, שנתעורר באהבה לה׳ אף על פי שהיה רשע, וזה הביאו לידי תשובה.

מציאות כזאת אכן אפשרית כי הדעת היא מקור המדות כולל חסדים וגבורות שהם אהבה ויראה, ולפעמים החסדים קודמים לירד ולהתגלות.

אלא שאין זו הדרך הרגילה, וכנ"ל שהיה זה רק לצורך שעה.

גם רגש התשובה שפעלה בו היה שלא בדרך הרגיל.

והיינו, שהיה כה חזק עד כדי כלות הנפש – "געה בבכיה עד שיצתה נשמתו".

משום שתשובתו היתה למעלה מהגבלה – שלא בסדר והדרגה, אלא בשעתא חדא, והיא תשובה הנובעת מבחינת יחידה שבנפש.

רמז לדבר, ש"הניח ראשו בין ברכיו" – למעלה מהתחלקות של ראש ורגל. ועוד זאת ש"געה בבכיה עד שיצתה נשמתו".

בכליון הנפש של רבי אליעזר בן דורדיא יש מעלה על מדריגת כלות הנפש של הצדיקים בשעה שקוראים את "שמע" וכדו'.

כי אף על פי שכלות הנפש של הצדיקים היא אמיתית בלי שום ספק, מכל מקום, מאחר שהיא כלות הנפש מצד הנשמה בלבד, ואילו הגוף לא כלה, הרי זה פועל העלאת מ"ן לבחינת זו"נ בלבד שמהם נמשכו הנשמות, והיינו העלאה לבחינה המתפשטת מעצמיות א"ס ב"ה.

אבל במסירות נפש על קידוש ה׳ בפועל ממש, וכן בתשובתו של ר"א בן דורדיא, שגם הגוף כלה – שנשרף או מת בפועל, הרי זו העלאת מ"ן לבחינת או"א, והוא מקור חיי העולמים בעצמית א"ם ב׳׳ה.

וביחוד בעלי תשובה שהיו בעמקי הקליפות והחושך, ועתה כשחוזרים בתשובה והחושך נהפך לאור, שזדונות נעשו כזכויות, הרי יתרון האור הוא מהחושך דוקא.

ולכן נתקנא רבי – שהיה צדיק גמור – בראב"ד, ואמר יש קונה עולמו וכו׳, שצ"ג אינם יכולים לעמוד במקום בע"ת – מטעם הנ"ל ביתרון האור מן החושך.

אך אעפי"ב כששיבח רבי את תשובתו של ראב"ד אמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת" – "עולמו" – העולם שלו בלבד.

כי כל נשמה לפי ערכה – כך הוא ערך עולמה ומקורה למעלה.

ולכן ישנם צדיקים הגדולים ממנו, שמפאת גורל נשמתם ושרשם הגבה למעלה, אף שלא מסרו נפשם בפועל, המשיכו בכליהם אורות גבוהים מאד, נעלים אפילו מהתכללות כל נשמתו של ר"א בן דורדיא במקורו.

מקורות לעיון:

תניא פמ"ג, שעורים בס׳ התניא פמ"ג, מאמרי אדמוה"ז תקס"ב ע׳ יג, דרך חיים ע' 31, 97, לקו׳׳ש חי" ח 122.