האשה נקנית בשלושה דרכים

המשנה בתחילת מסכת קידושין[1] אומרת: "בשלושה דרכים האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה"[2].

כל דברי חז"ל מדוייקים הם להפליא בכל פרטיהם, וגם בענייננו – ניתן לקדש אשה בשלושה דרכים לא רק משום שבמקרה יש שלוש צורות לבצע את קניין הקידושין, אלא שיש קשר תוכני בין שלושת הדרכים הללו למהות קניין הקידושין.

במילים אחרות: במהות הקידושין – בניית קשר ואיחוד הבעל ואשתו – ישנם שלושה מרכיבים, כלומר בשלושה קשרים מתחברים הבעל ואשתו, ושלושת הקנינים האמורים הינם ביטוי תוכני מדוייק למהות שלושת החיבורים הללו.

כסף – גוף

1) "כסף" – מהות גשמית, המשמשת לרכישת דברים גשמיים לצורכי הגוף הגשמי. והמשמעות התוכנית בקידושי כסף הוא – ביטוי של החיבור הגשמי־גופני שנוצר בין הבעל לאשתו.

ועוד, משמעות המילה "כסף" היא "כוסף", תשוקה וגעגועים, דבר הרומז על חיבה שבין הבעל לאשה. ומכיון שהכסף הוא גשמי, הרי הוא רומז על הקשר הגשמי של הגוף[3].

שטר – נשמה

2) "שטר" — ההלכה היא שהשטר אינו צריך להיות "שוה כסף" – "בשטר כר אף על פי שאינו שוה פרוטה כו' מקודשת"[4].

אם־כן ההנאה שיש לאשה בקידושין הנעשים בשטר אינה מעצם השטר (שהרי הוא אינו שוה פרוטה), אלא כיוון שבאמצעות השטר היא נעשית אשה נשואה, הרי היא נהנית מעצם עובדת היותה נשואה. כדברי חז"ל: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו"[5] (= טוב יותר להיות יחד שני גופים. מלחיות לבד), שיש לאשה הנאה מכך שמעתה היא לא תחיה חיי בדידות ורווקות, אלא היא תחיה בצוותא עם בעלה.

הנאה זו אינה גשמית ומוחשית. ולא ניתן למשש אותה בידיים (כמו את "כסף" הקידושין), אלא היא הנאה רוחנית – הנאת הנפש.

לכן, קידושי השטר מבטאים את החיבור הרוחני־נשמתי שנוצר בין הבעל לאשתו.

[זאת ועוד: הקשר של השטר לרובד הרוחני־נשמתי בולט על פי תורת הסוד (ראה הערה 3) המבארת ש"שטר" הכתוב על גבי קלף מהוה רמז לתורה הקדושה, הכתובה אף היא על גבי קלף].

ביאה – גוף ונשמה

3) "ביאה" – "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"[6]. קשר וקירבה גופנית וגשמית. אמנם בתוך תוכו של הקשר הגשמי חבוי גם קשר נשמתי פנימי, כמבואר לקמן (בפרק "פרו ורבו") שהריון ולידה (שנפעלים על ידי הביאה) הוא גם בכוח הנשמה.

אם־כן המשמעות בקידושי ביאה הוא – חיבור הגוף והנפש של הבעל ואשתו.

יתירה מזו – כשם שבביאה הגשמיות והרוחניות מחוברים זה בזה והם מהווים מיקשה אחת, שבאותו מעשה של קירבה גשמית טמון גם קירבה רוחנית, כך גם במשמעות הפנימית שבדבר – הקשר המהותי שבין הבעל לאשתו – שהגוף והנשמה מחוברים זה בזה ואין נתק בין הנשמה לגוף.

מבואר בארוכה ב"שער האירוסין" שקיימת מעלה מסויימת בקשר הרוחני של הנשמה וקיימת מעלה מסויימת בקשר הגשמי של הגוף.

– מעלת הקשר שבנשמה: שהבעל והאשה נעשים למציאות אחת. ואז הקשר ביניהם הוא מושלם. ואילו בקשר הגופני הם שנים ולא אחד; מעלת הקשר של הגוף: שהוא מוחשי וגלוי בחיי האדם, ואילו הקשר הרוחני יכול להיות נעלם ולא מורגש – השלימות היא הצירוף של שניהם גם יחד: להיות כמציאות אחת (הקשר הנשמתי), ובהרגשה מוחשית וגלויה (הקשר הגופני). קשר נפלא כזה מתבטא ב"ביאה" שבאותה הפעולה קיים גם הקשר הגשמי וגם הרוחני.

נמצאנו למדים ששלושת הדרכים שבקידושין מבטאים את הגוונים השונים שבאיחוד הבעל ואשתו:

כסף – קשר הגוף, שטר – קשר הנשמה, וביאה – קשר של הגוף ושל הנשמה, והחיבור של שניהם גם יחד.

הערות