שני סוגי עדים

א. קיימים שני סוגי עדים – "עדי קיום" ו"עדי בירור":

"עדי בירור" עניינם לברר את סיפור המעשה שהיה, כלומר העדים אינם חלק מהמעשה, בלעדיהם המעשה מתקיים בשלימותו, ותפקידם של העדים הוא רק למנוע מחלוקות וגירסאות שונות מה היה, כדברי חז"ל[1]: "לא איברו סהדי אלא לשקרי", (= העדים קיימים רק כדי למנוע שקרים).

"עדי קיום" הם חלק מהמעשה, הם מקיימים את הדבר, בלעדיהם אין שום תוקף למעשה. גם כאשר אין מחלוקת בין הצדדים, וכולם מודים בסיפור המעשה, ואנו בטוחים באמיתות הדבר, אין למעשה שום תוקף הלכתי אם הוא נעשה שלא בפני עדים, כי העדים הם הנותנים תוקף וקיום לדבר.

דוגמא לשני סוגי העדויות הם בעדות על ממונות ובעדות על קידושין:

בעדות על דיני ממונות – כגון עדות שפלוני לוה סכום כסף מפלוני – העדים נקראים "עדי בירור", כי גם ללא העדים הלוה חייב להחזיר למלוה את כספו, אלא שהעדים באים למנוע דברי שקר בטענה ש"לא לויתי" וכדומה.

ובעדות על דיני קידושין – שהעידו שפלוני קידש את פלונית – העדים הינם "עדי קיום", הם המקיימים את הקידושין, ואילו קידושין שנעשים לא בפני עדים, למרות שהבעל והאשה מודים שהיו הקידושין, אין שום תוקף למעשה הקידושין, כי העדים הם המקיימים, הנותנים תוקף לקידושין, וכדברי המשנה (ראה הערה 1) – המקדש אשה שלא בפני עדים, הרי "אף על פי ששניהם מודים, אין חוששין לקידושין"[2].

צריך לבאר מדוע דווקא בקידושין העדים הם "עדי קיום" – למה בלעדי העדים אין שום תוקף למעשה הקידושין, ומהו הכוח המיוחד של העדים, שהם הנותנים תוקף למעשה הקידושין?

עדי קיום מקיימים מעשה חדש

ב. נקדים ונתבונן במהות תפקידם של העדים[3]:

כתב רבנו הזקן[4]: "עדים, שהיא הגדת הנאמנות, אין שייך אלא על דבר הנסתר ונעלם מעיני הכל, על זה צריך עדות שיעידו על זה, אבל על דבר הנגלה, אין צריך ואין שייך עדות", כלומר שתפקיד העדים הוא לגלות דבר נעלם.

בדבר הנעלם עצמו יש שני אופנים:

א) מציאות קיימת, אלא שהיא נסתרת ונעלמת ואינה גלויה, ולזה צריכים "עדי בירור", שיגלו ויאירו את עינינו, ויספרו לנו מה שהיה ונעלם מידיעתנו.

ב) מציאות שעדיין לא קיימת, ותפקידם של העדים הוא להביא (להמשיך) לכאן את הדבר שאינו כאן, זהו "עדי קיום", שממשיכים (מקיימים) ומביאים דבר חדש שלא היה קודם.

העדים בונים בית חדש

ג. מעשה הקידושין בונה דבר חדש:

מבואר לעיל בפרקי ה'מבוא', שחתונה אינה כמו חתימת הסכם שותפות בין אנשים, אלא בניין ויצירה של דבר חדש – שני אנשים נפרדים ושונים, איש ואשה, הופכים למציאות אחת, כדברי הזהר[5]: "איקרו אחד".

על מנת ליצור את המהות החדשה יש צורך בעדי קיום שיבנו את הבניין הזה.

הדברים ניתנים להבנה גם בצורה אחרת:

גשמיות ורוחניות, או: הגוף הגשמי והנשמה האלוקית, הם שני הקצוות המרוחקים ביותר זה מזה, הגוף הינו גשמי וחומרי, דרגה נמוכה ביותר, והנשמה האלוקית היא "חלק אלוקה ממעל", חלק מעצמותו ומהותו יתברך, הדרגה העליונה ביותר.

ובקידושין מתחברים שתי הקצוות הללו. הגוף והנשמה, כי, מעשה הקידושין הוא פעולה גשמית: שהאיש עונד טבעת על אצבע האשה, והוא פועל פעולה רוחנית עליונה בנשמה.

אם כן מעשה הקידושין הגשמי (נתינת טבעת וכדומה) פועל פעולה מיוחדת: שהדבר הכי תחתון – גשמיות, יתאחד בדבר הכי עליון – רוחניות. לכן צריכים שיהיו עדים, "עדי קיום", שהם הנותנים קיום ותוקף למעשה הגשמי, שיהיה לו השפעה על העניינים הרוחניים[6].