יום ראשון י״ט אלול ה׳תשע״ד

 

 

שידוך

 

א. מנהג טוב ונכון להתחתן בגיל צעיר יחסית, ולא לדחות את הנישואין לגיל מבוגר[1].

 

ב. קיימות שיטות שונות בעניין הזיווגים: האם הקב"ה קובע במדוייק שפלוני ישא את פלונית, או שהשידוך תלוי בבחירתו החופשית של האדם.

 

אולם, לכל הדעות (גם לאלו הסוברים שהשידוך נקבע מלמעלה)

 

האדם יכול להפסיד את השידוך שלו אם "הקדימו אחר"[2], לכן אין להמתין ולהתחתן בגיל מבוגר, שהרי אז הוא עלול לאבד, חס וחלילה, את שידוכו[3].

 

בצניעות ובמרץ

 

ג. חיפוש ה"שידוך" צריך להיות מתוך צניעות, בדרכי תורה ויראת שמים – על ידי שדכן טוב, או ידידים וכדומה[4].

 

ד. החיפוש צריך להיות בשמחה ובמרץ, וכפי שלימדונו חז"ל[5] שאדם צריך להתייחס לשידוך כמו מישהו שמחזר אחר אבידה שאיבד,

 

שאינו יושב במקומו וממתין בחיבוק ידים עד שהאבידה תגיע אליו,

 

אלא הוא יוצא ממקומו ומחפש ברצינות ובמרץ[6].

 

ה. גם אם ניסה להשתדך ולא הצליח, אין להיות בנפילת רוח וייאוש חס וחלילה, אלא יש לנסות עוד ועוד, מתוך אמונה ובטחון גמור בהקב"ה שיצליח למצוא את זיווגו[7].

 

ו. חובה גדולה מוטלת על ההורים לדאוג לשידוך ילדיהם[8].

 

ז. כאשר ההורים רואים שילדיהם מסרבים להשתדך – יש לנסות לשכנעם אך ורק בדרכי נועם[9].

 

ח. על הנהלות המוסדות של התלמידים והתלמידות לסייע לתלמידיהם במציאת שידוכים[10].

 

אח או אחות צעירים לפני המבוגרים

 

ט. שידוך אח צעיר לפני אחיו המבוגר, או אחות צעירה לפני אחותה המבוגרת אפשריים אם האח או האחות המבוגרים הסכימו ומחלו מחילה גמורה, בלב שלם, לאח או לאחות הצעירים, ומה טוב שהמחילה תהיה בכתב או בפני עדים[11].

 

י. בכל־זאת, כשהשתדך הצעיר לפני המבוגר (או הצעירה לפני המבוגרת), כדאי א לדחות ככל־האפשר את מועד החתונה, שמא המבוגר ישתדך בינתיים, ב ההורים ישלישו סכום כסף עבור הוצאות חתונת המבוגר¹¹.

 

יא. שידוך אחות צעירה לפני אחיה אפשרי, שכן האחים והאחיות הם שני תורים נפרדים להשתדך, והם אינם תלויים זה בזה[12].

 

שידוך עם בת כהן

 

[יב. מותר לישראל להשתדך עם בת כהן, אולם על החתן להיות בקי לפחות בתוכן אחת המסכתות הקטנות שבש"ס][13].

 

סגולות לשידוך הגון

 

א. לימוד התורה, ובמיוחד תורת החסידות[14].

 

ב. נתינת צדקה, ובמיוחד במספר 18 (חי).

 

ג. בדיקת התפילין והמזוזות.

 

ד. החלטה תקיפה לבנות בית נאמן על יסודי התורה והמצוות.

 

ה. להיות בשמחה ובבטחון גמור בהקב"ה שימצא את זיווגו, ולא להיות שרוי בעצבות או בייאוש ונפילת הרוח.

 

העיקר והטפל

 

הנישואין הינם מאורע עיקרי ומרכזי בחיי האדם, מאורע המטביע את חותמו על כל מהלך החיים, ולכן:

 

א.יש להחליט על השידוך במתינות וביישוב הדעת, ולא בחיפזון[15].

 

ב. גורם חשוב בהחלטה על השידוך הוא משיכת הלב. כלומר, שלא די

 

בהבנת והסכמת השכל שהשידוך הוא טוב ומתאים לו, אלא צריך שתהיה גם נטיית ומשיכת הלב, או לכל הפחות הערכה שבהמשך הזמן יהיה משיכת הלב[16].

 

ג. כאשר ישנם גורמים שונים המפעילים לחץ להסכים להצעת השידוך,

 

כמו צער ועגמת נפש של ההורים וכדומה, גורמים אלו אינם צריכים להוות משקל מכריע בהחלטה על השידוך. כאשר אין נטייה בלב, ועל־אחת־כמה־וכמה כשאין הבנה והסכמה בשכל – אין להענות בחיוב להצעת השידוך¹⁶.

 

ד. לפני ההחלטה על השידוך צריכה להיות החלטה תקיפה ואיתנה של שני הצדדים – לבנות בית נאמן על יסודות התורה והמצוות[17].

 

ה. אין לעכב שידוך בגלל בעיות כלכליות, כמו מציאת פרנסה, או דירה כר, אלא צריך להיות בבטחון גמור בהקב"ה שיעזור לו למצוא דירה ופרנסה בשפע ובהרחבה[18].

 

עצת הורים וידידים

 

ו. לפני ההחלטה על השידוך יש להתייעץ עם ההורים, או קרובי משפחה

 

וידידים מבינים[19].

 

ז. במקרה שהבחור או הבחורה נמצאים רחוק מהוריהם, מעבר לים וכדומה, לא כדאי שהם יחליטו לבדם ללא התייעצות עם הוריהם,

 

אלא רצוי שאחד ההורים יסע לשם על מנת לסייע בהחלטה על השידוך[20].

 

ח. רצוי שלא יהיו הפרשי גיל גדולים בין החתן לכלה[21].

 

ט. כאשר ישנם שמועות על התנהגות לא טובה של המשודך בשנים עברו, צריך לדעת שעיקר הדגש בהחלטה על השידוך הוא המצב הנוכחי שבהווה ולא העבר[22].

 

י. ההחלטה על השידוך צריכה להיות של השכל והלב, ואין לעשות כל מיני חישובים וגימטריות של שמות וכדומה – כי אין לזה שום משמעות אמיתית. כמו כן – אין להחליט על שידוך על ידי הטלת גורל[23].

 

יא. אין חשש להתחתן עם קרובי משפחה, ואפילו בני דודים יכולים להתחתן זה עם זה[24].

 

יב. אין כל מניעה שהחתן והכלה יהיו מעדה ומוצא שונה, כמו אשכנזים וספרדים וכדומה[25].

 

יג. כאשר שם החתן וחמיו שווים, או שם הכלה וחמותה שווים – יוסיפו שם לאחד מהם. והוספת השם צריכה להיות לפני פירסום השידוך ברבים[26].

 

מזל טוב

 

א. מנהג חסידים שלאחר הסכמת החתן והכלה להשתדך – פונים בבקשת ברכה והסכמה מכ"ק אדמו"ר, או לעת עתה באגרות קודש[27].

 

ב. לאחר קבלת "ברכה והסכמה" מהרבי, מפרסמים את השידוך ברבים, ומאחלים מזל־טוב.

 

ג. הביטוי הנכון שיש לקרוא לחתן ולכלה הוא – "השתדכו", או "באו בקשרי השידוכים", ולא "התארסו", שכן "אירוסין" משמעותם "קידושין" והם נעשים רק בעת החתונה, ואילו לפני החתונה החתן והכלה הינם רק משודכים ולא מאורסים[28].

 

חגיגת שידוכים – "ווארט"

 

א. לאחר ההחלטה על השידוך מתאספים יחד שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, ביחד, יחד עם חברים וידידים, ועושים מסיבה והתוועדות של שמחה.

 

ב. בעת המסיבה נוהגים לעשות "קניך, על העניינים הגשמיים שבשידוך, וההסכם נעשה רק בעל־פה – "ווארט", ואין עושים תנאים ואין כותבים שטר[29].

 

ג. בעת הווארט נהוג שאם החתן ואם הכלה שוברות צלחת[30].

 

ד. את מסיבת הווארט יש לערוך בצורה צנועה ומצוצמצת בגשמיות, עם מעט מוזמנים, ואין לעשות מסיבה המונית הכרוכה בהוצאות רבות[31].

 

ה. בעת הווארט נהוג שהחתן אומר דבר תורה ("מאמר חסידות")[32].

 

ו. כפי שהובהר לעיל אין לקרוא לווארט בשם "אירוסין" אלא "ווארט",

 

או "תנאים", או "חגיגת שידוכים" וכדומה, שכן ב"ווארט" נעשה אך ורק הסכם בעניינים הגשמיים, ועד החתונה אין שום עניין של אירוסין וקידושין[33].

 

זמן התונה ומקומה

 

א. רצוי לקצר את פרק הזמן שבין השידוך לחתונה, ולהקדים את מועד החתונה ככל האפשר[34].

 

ב. לפניננו תאריכים שלכתחילה רצוי לקבוע בהם את החתונה, בהם זמנים בני מזל וברכה:

 

חודש תשרי – בחציו הראשון[35].

 

חודש חשוון – אין נוהגים לעשות בו חתונות[36].

 

חודש כסלו – כל החודש הינו בר מזל לחתונה[37].

 

חודש טבת – אין נוהגים לעשות בו חתונות[38].

 

חודש שבט – בחציו הראשון – מתחתנים, ובחציו השני – אם יש סיבה חשובה – מושיבים שלושה רבנים שיחליטו על נכונות הקביעה, ותהיה החתונה בשעה טובה ומוצלחת[39].

 

חודש אדר – אדר ראשון ואדר שני – כל החודש[40].

 

חודש ניסן – עד חג פסח[41].

 

חודש אייר – אין מתחתנים כל ימי החודש (בגלל ספירת העומר), וגם בל"ג בעומר – אין מתחתנים.

 

אולם כשיש סיבה חשובה המצריכה לעשות חתונה בל"ג בעומר – יערכוה ביום ל"ג בעומר ולא בליל ל"ג בעומר[42].

 

חודש סיון – ממחרת חג שבועות עד אמצע החודש.

 

חודש תמוז – מתחילת החודש עד לימי בין המצרים[43].

 

חודש מנחם־אב – מיום יא עד טו בחודש (אולם, יותר טוב להתחתן – בתחילת חודש תמוז מבימים אלו)[44].

 

חודש אלול – כל החודש הינו בר מזל לחתונות[45].

 

ג. בנוגע לעשיית חופה טהורה – אף־על־פי שלכתחילה כדאי לעשות חופה טהורה, בכל זאת כשיש קושי בדבר, ניתן לקיים חופת נידה, וידוע שרבותינו הקדושים לא הקפידו על זה, ואישרו לעשות חופת נידה[46].

 

ד. מנהג ישראל לעשות את החתונה במקום מגורי הורי הכלה, או במקום שמשפחת הכלה בוחרת[47].

 

ה. כמובן שכל העניינים של החתונה צריכים להיות בהתדברות בדרכי נועם ובהסכמה מלאה של שני הצדדים[48].

 

ו. חסידים מקפידים שנוסח ההזמנה לחתונתם יהיה זהה לנוסח ההזמנה שנשלח על־ידי אדמו"ר הריי"ץ לחתונת כ"ק אדמו"ר, ויש בנוסח זה הרבה רמזים וסודות[49].

 

ז. אין להדפיס את ההזמנה בכתב אשורי[50].

 

נוסח ההזמנה

 

בעזהי"ת

 

אגו מודים לד' על כל הטוב אשר גמלנו, ובחסדו הגדול זיכנו בנישואי צאצאינו החתן…. יהי, עם בת־גילו הכלה המהוללה מרת…. תחי'.

 

החופה תהיה בעזרת־ה'־יתברך למזל־טוב ביום …. לחודש…., הבא עלינו ועל כל ישראל יחיו, לטובה ולברכה, ב…., בשעה החמישית*, בשעה טובה ומוצלחת.

 

בשמחה וטוב לבב נקרא לידידינו ומכירינו, אשר יואילו נא לשמוח אתנו יחדיו, ביום שמחת לבבנו, ולברך את הזוג יחיו, ואותנו כולנו, בברכת מזל־טוב, וחיים מאושרים בגשמיות ורוחניות.

 

האל הטוב, הוא יתברך, יברך את כבודו ואנשי ביתו יחיו, בתוך כלל אחינו בני־ישראל יחיו, בברכות מאליפות מנפש ועד בשר.

 

מוקיריהם ומכבדיהם

 

הורי החתן הורי הכלה

 

* החופה תהי' בשעה…. קבלת פנים יהי' בשעה… באולם….

 

הכנות לחתונה

 

הימים שביץ השידוך לחתונה הינם ימים יקרים ונשגבים ("יקר מכל יקר"[51]), בהם החתן והכלה מקבלים מהקב"ה כוחות מיוחדים כדי לבנות "בנין עדי עד". ועל כץ, יש לנצל את הימים הללו כראוי,

 

ולמלאם בערכים רוחניים כנדרש, ומהם:

 

א. להרבות בלימוד התורה, וכן בלימוד תורת החסידות, ובמיוחד מאמרים בענייני עבודת ה'[52].

 

ב. להוסיף בנתינת צדקה[53].

 

ג. בשבועות הסמוכים לחתונה ללמוד, בחברותא עם אדם נשוי, את ההלכות הנחוצות – הלכות טהרת המשפחה[54]. וכן החתן צריך ללמוד בספר "ראשית חכמה" את "שער הקדושה", פרקים – טו, טז, יז[55].

 

ד. ראוי שהחתן והכלה ימעטו, ואף ימנעו, מלהפגש בימים שבין השידוך לחתונה. כמו כן ראוי שלא להצטלם יחד בזמנים אלו[56].

 

ה. מנהג ישראל לתת לחתן ולכלה מתנות ספרי קודש: לחתן – ש"ס ועוד, ומנהג חסידים – גם ספרי חסידות. ולכלה – ספרי הלכה בעניינים הקשורים להנהגת הבית היהודי והלכותיו. כמו כן נותנים מתנה – קופת צדקה[57].

 

ו. עד החתונה החתן אינו נותן "טבעת" כמתנה לכלה[58].

 

ז. כדאי, שעד כמה שהדבר אפשרי, ההורים יטפלו בהכנות הגשמיות

 

לחתונה, בגופם ובממונם, ואילו החתן והכלה יהיו פנויים לעסוק בהכנות הנפשיות והרוחניות לנישואין[59].

 

השבוע והשבת שלפני החתונה

 

בשבוע של החתונה קיימים מנהגים מיוחדים, ומהם:

 

א. לצורך שמירה כו' – החתן או הכלה לא ימצאו לבד, גם בהיותם בבית, אלא בחברת מישהו[60].

 

ב. החתן והכלה אינם נפגשים בשבוע זה, ואף אינם משוחחים בטלפון[61].

 

ג. בשבת שלפני החתונה – החתן עולה לתורה.

 

ד. נוהגים שבעת העליה לתורה החתן לובש טלית גדול שאולה, והטלית

 

מונחת על כתפיו ולא על ראשו, ולראשו הוא לבוש בכובע. אין[62] מכרכים על לבישת הטלית.

 

ה. לאחר העליה לתורה – זורקים על החתן מיני מתיקה – לסימן טוב[63].

 

ו. אחר התפילה נהוג לעשות התוועדות, ואומרים לחיים ומגישים מיני

 

מזונות וכדומה, ואומרים דברי תורה וחסידות[64].

 

שבת כלה

 

ח. נהוג שבשבת שלפני החתונה הכלה, חברותיה, בני משפחתה וכדומה – באות לבית הכלה ועורכות מסיבה של שמחה.

 

 

מקורות והערות: