יום החתונה

החתונה הינה, פעולה חשובה ומרכזית בחיי האדם, רעל כן יש להתכונן לקראתה בהכנות רוחניות מתאימות, ובמיוחד בבוא היום הגדול – יום החתונה עצמו. בין ההכנות המיוחדות:

א. החתן והכלה צמים ביום החתונה[1].

ב. הצום מסתיים לאחר החופה, ואם החופה נערכת באמצע היום – ניתן לאכול מיד אחריה, ואין צורך להמתין עד הלילה[2].

ג. אין צמים כאשר יום החתונה חל בימים אלו: ראש־חודש, חנוכה,

פורים, שושן פורים, אסרו־חג של שלוש רגלים, ט"ו באב וט"ו בשבט[3].

אולם גם בימים אלו על החתן והכלה למעט מאכילת מותרות, ומשתיית משקה המשכר[4].

ד. כשיום הנישואין חל בראש־חודש, שכאמור אין מתענים בו – מתענים ביום שלפני החתונה, כלומר בערב ראש־חודש[5].

ה. על החתן והכלה לנצל כל רגע פנוי במשך היום, לאמירת מזמורי תהילים. ואם אפשר – הכלה תאמר את כל ספר התהילים[6].

ו. על החתן והכלה לתת צדקה ביום החתונה (רצוי שזה יהיה מכספם הפרטי)[7].

ז. החתן טובל במקוה ביום החתונה[8].

ח. לאחר חצות היום ילמד החתן פרק כה מספר התניא. הלימוד צריך להיות בעיון ובכוונה עצומה.

ט. לאחר לימוד התניא – יתפלל תפילת מנחה, בכוונה עצומה. ויאמר בתפילת שמונה עשרה את תפילת "על חטא"(כביום כיפורים). וכל המרבה בבכי – הרי זה משובח.

ההורים

י. ההורים צריכים לעשות הכנות רוחניות ביום חתונת ילדיהם. יש הורים הנוהגים להתענות ביום חתונת ילדיהם, וכץ נהג גם כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נשמתו־עדן[9].

יא. רצוי שההורים יאמרו תהילים לזכות החתן והכלה[10].

יב. כדאי שההורים ושאר קרובי המשפחה והידידים, יתנו צדקה לזכות החתן והכלה[11].

תנאים וכתובה

א. ביום החתונה, לפני שקיעת החמה, חותמים על הכתובה, וכץ כותבים וחותמים על שטר התנאים, ועושים קבלת קניין. ובזמן החופה החתן נותן לכלה את הכתובה.

ב. מנהג ישראל שלאחר חתימת וקריאת התנאים וקבלת הקניין – אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת חרם.

קבלת פנים

א. לפני החופה, עורכים "קבלת פנים" לחתן. משתדלים לקיימה במוסד רוחני־חינוכי[12].

ב. על שולחן הקבלת פנים מניחים כיבוד, מזונות כו'. כ"ק אדמו"ר הריי"ץ אמר שאין טועמים מהכיבוד.

ג. בקבלת פנים של נישואי כ"ק אדמו"ר הונחו על השולחן נרות דולקים וחלה, ולא טעמו מהכיבוד[13].

ד. מנגנים ניגונים חסידיים, והחתן אומר דבר תורה, ומנהגינו לחזור "מאמר־חסידות" דיבור־המתחיל "לכה דודי גו,", שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ בשנת תרפ"ט. אין להפסיק את החתן באמצע אמירת המאמר (אם החתן אינו יכול לומר – מישהו מהמחותנים יאמר במקומו)[14].

כיסוי הכלה בצעיף

א. לפני החופה הולכים החתן והשושבינים אל הכלה – והחתן פורס צעיף עבה על ראש הכלה, כך שלא יוכלו לראות את פני הכלה[15].

ב. בשעת הכיסוי מנגנים ומזמרים, ולמנהגינו מנגנים ניגון "ארבע־בבות" של רבינו הזקן[16].

ג. יש נוהגים לזרוק זרעונים על החתן והכלה, לסימן טוב79.

חופה

א. חופת כ"ק ארמו"ר היתה בלילה לאחר צאת הכוכבים[17].

ב. הבגדים שהחתן והכלה לובשים בחופה יהיו חדשים[18].

ג. על החתן ללבוש בחופה "קיטל" (בגד לבן) חדש, ומעל הקיטל יש ללבוש מעיל[19].

ד. בזמן החופה לא יהיה על החתן (בכיסו או בידיו) שום דבר של כסף,

או זהב, או אבנים טובות וכדומה. וכן לפני ההליכה לחופה יתיר החתן את כל הקשרים שבבגדיו, גם את הקשר של שרוכי הנעלים והעניבה (בנוגע לכלה – עיין בהערה).

ה. מלווים את החתן והכלה לחופה, עם נרות דולקים בידם, ה"שושבינים" – שתי זוגות נשואים. ונוהגים שהשושבינים של החתן הם שני האבות, והשושבינות של הכלה הן שתי האמהות.

ו. אם אחת האמהות בהריון או אם האב או האם נשואים בנישואיים

שניים – כדאי שנוסף להם ילכו לשושבינים עוד זוג נשוי.

ז. את החופה עושים תחת כיפת השמים, גם בחורף שיש קור וכדומה – עורכים את החופה תחת כיפת השמים ולא בתוך אולם. ולהעיר: אולם שיש בתיקרתו פתח מיוחד עבור חופה — ניתן לקיים שם את החופה לכתחילה, וללא כל חשש[20].

ח. תחת החופה — הכלה וכל השושבינים, האנשים והנשים, מקיפים את החתן שבע סיבובים.

ט. מכיסוי הכלה ועד לאחר שבע ההקפות מנגנים ניגון "ארבע בבות".

י. יש הנוהגים שהכהנים וההורים יברכו את החתן והכלה. ואחר־כך שרים "מי יאדיר כו', הוא יברך כו'".

יא. הכלה עומדת לימין החתן. והמברך ה"שבע ברכות" מצדד עצמו ופניו לכיוון מזרח[21].

יב. תחת החופה על החתן והכלה לחשוב מחשבות טהורות וקדושות של יראת שמים, ולהתפלל להקב"ה שיזכו לגדל דור ישרים מבורך[22].

קידושין

א. צד הכלה קובעים מי יהיה ה"מסדר קידושין"[23].

ב. המסדר קידושין מברך על היין ומברך את ברכת האירוסין ובסיומה נותנים לחתן ולכלה לטעום מעט מהיין.

ג. מנהגינו ששום אדם נוסף (ואפילו המברך) אינו טועם מהיין. רק החתן

והכלה טועמים מהיין[24].

ד. לאחר הברכה החתן מקדש את אשתו בטבעת, והקידושין נעשים בטבעת זהב עגולה (לגמרי, גם מפנים וגם מבחוץ)[25]. הטבעת צריכה להיות חלקה לגמרי, מבפנים ומבחוץ, ללא שום חריטות (וגם לא חריטה המסמנת את איכות הזהב שבטבעת).

ה. החתן מתחיל לענוד את הטבעת על אצבע הכלה במילים "הרי את מקודשת לי כו'", וממשיך לאחוז את הטבעת ולעונדה, וכשמגיע למילה האחרונה "וישראל" – עונדה היטב ומסיר ידו מהטבעת[26].

ו. את הטבעת עונדים על יד ימין של הכלה, באצבע הסמוכה לאגודל[27].

ז. קוראים את הכתובה. מברכים בשנית על היין ואת כל ה"שבע ברכות"[28]. והחתן והכלה טועמים מהיין.

ח. נותנים למישהו לשתות את שיירי היין שבכוס, ומניחים את הכוס על הקרקע, והחתן שובר את הכום ברגלו הימנית.

ט. לאחר שבירת הכוס – לפני שהחתן והכלה עוזבים את החופה – החתן דורך קלות על רגלה הימנית של הכלה (בחופת נידה – הדבר אסור)[29].

חדר ייחוד

א. לאחר החופה מוליכים את החתן והכלה יחד אל חדר הייחוד – חדר מיוחד במקום סגור[30].

ב. על סף דלת החדר מניחים "כף כסף", ובכניסתם לחדר החתן והכלה עוברים מעל הכף.

ג. ראשון נכנס לחדר הייחוד החתן, ואחריו נכנסת הכלה.

ד. בחתונת כ"ק אדמו"ר נכנסו לחדר גם המחותנים, ואחר כך נשמטו ויצאו אחד אחד[31].

ה. אבי הכלה, כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, מזג כוס תה לחתן ולכלה, ולאחר מכן עזב את החדר.

ו. לאחר יציאת כל המחותנים, החתן והכלה נשארים לבד בחדר, סוגרים

עליהם את הדלת, והם שוהים בו לכל־הפחות כמה דקות, ובמשך זמן זה – העדים ממתינים ליד החדר[32].

ז. בהיותם בחדר הייחוד החתן והכלה אוכלים ושותים ביחד.

הסעודה

א. רצוי לערוך את סעודת החתונה בצורה צנועה ופשוטה בגשמיות, ולא לבזבז את ממונם של ישראל, ובמיוחד לא על דברי מותרות[33].

ב. בחתונה יש להניח על שולחן החתן ועל שולחן הכלה "קופת

ג. בחתונת כ"ק אדמו"ר סובב האב, אבי הכלה – כ"ק אדמו"ר הריי"ץ

בין שולחנות המסובים – וחילק לכולם יי"ש ואמרו לחיים[34].

ד. מצווה גדולה לשמח את החתן והכלה בשירה ובזמרה בריקודים ובמחולות[35].

ימי ה"שבע ברכות"

א. הנושא אשה צריך לשמוח עמה שבעה ימים, והם הנקראים "שבעת ימי המשתה"[36].

ב. בימים אלו החתן והכלה נקראים מלך ומלכה, לכן נהוג שהם אינם הולכים ברחוב לבד, אלא עם מלווה, כראוי למלך ומלכה.

ג. על החתן והכלה ללבוש בימים אלו בגדים נאים ומגוהצים[37].

ד. רבים נוהגים לערוך סעודות בשעת ימי המשתה ולהזמין אורחים, בני המשפחה וידידים, ולכל הפחות עשרה מישראל – מניין. יש שכתבו שמן הראוי לערוך סעודה בכל יום ויום[38].

ה. לאחר הסעודות מברכים את ה"שבע ברכות", וכדי שיוכלו לברך את כל השבע ברכות צריך שיהיו "פנים חדשות" (לכל הפחות איש אחד שלא השתתף בחתונה או בשבע ברכות). בשבת אין צריך פנים חדשות.

ו. כדאי לערוך באחד מימי השבע ברכות – "סעודת עניים"[39].

ז. בימי השבע ברכות אם הדעת לא פנויה ומיושבת להגות ולהתעמק בדברי תורה, יש לקרוא בספרים שתוכנם יראת שמים, כמר סיפורי צדיקים ועוד[40].

ח. החתן והכלה צריכים להשתדל לתת צדקה כל יום מימי השבע ברכות[41].

ט. כ"ק אדמו"ר הורה למישהו שמכספי מתנות החתונה יפריש צדקה בסכום גדול יותר מעשרה אחוז[42].

מקורות וההערות