זהות הגואל

לאור הנאמר לעיל אודות מהות הגאולה, ניתן ללמוד מזה אודות מהות הגואל – מלך המשיח, ועי"ז אפשר יהי' לזהותו – לדעת מיהו מלך המשיח ולדבק בו. אך בתחילה יש לבאר ולקבוע במפורש מהו הצורך החיוני בזיהוי מלך המשיח, כפי שיבואר להלן:

נושא זהותו של גואל ישראל, שעם ישראל ידע ויכיר מיהו מלך המשיח, הוא חשוב ביותר ואף חיוני, כי הגואל בישראל הוא מנהיג העם, וההכרה במנהיגותו של המנהיג הנבחר מאת ה', קבלת מלכותו והליכה בדרכיו – הוא היסוד לקיומו ולפעולתו של עם ישראל כעם ה' הממלא את רצונו ית'.

ההתלבטות בידיעת זהות המנהיג החל מגואל ראשון – משה רבינו, אשר כבר בראשית דרכו התלבט הוא עצמו – בשאלה זו האם בנ"י יאמינו בו ויקבלו אותו כמי שנשלח אליהם מאת ה' לגאלם, ואמר[1]: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'"

(ואכן אח"כ היו גם ויכוחים אודות מעמדו של משה, בטענה "מדוע תתנשאו" וכו')[2].

וכך גם "משיח ראשון"[3] שהוא דוד המלך, ואחריהם המלכים מזרע בית דוד, אע"פ שהדבר חייב מאבק ולעיתים אף הי' כרוך במחלוקת, וכמו קורח שהי' נגד משה, כך גם דואג נגד דוד[4], אדוניהו נגד שלמה[5],

ירבעם נגד רחבעם[6] וכו', אך המאבק הי' דבר הכרחי – כדי לבסס את מעמדו של מנהיג הדור.

האמונה במשיח וזהותו

ידיעת זהותו של המשיח נחוצה, מאחר שענינו של המשיח הוא, להמליך את הקב"ה בעולם ע"י בני ישראל, בכך שילמד דעת את העם – פנימיות התורה, ויחדיר בהם ביטול לאלוקות. לפיכך צריכים בני ישראל לדעת ממי לקבל תורה זו, ולהוראות מי לציית, כדי שהמסר יהי' אמין ומתאים לכוונה העליונה, ו"על כסאו לא ישב זר" ח"ו[7].

אם זר ישב ח"ו על כסא דוד, אפילו אם אינו זר לעם ישראל, ואפילו אם הוא כשרוני מאד וידען גדול בתורה, אבל אינו הנבחר מאת ה' להיות משיח צדקנו, הרי חידושי תורתו אינם בבחינת "דברי אלקים חיים" – תורתו של משיח, וממילא לא יקשר את מקושריו לעצמותו ית' כפי שהמשיח אמור לעשות, ואדרבה, הוא עלול במשך הזמן להסיט אותם רח"ל מההתקשרות הראוי'.

כי רק "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו"[8],

מה שנוגע בהתקשרות יהודי לרבו לקבל תורה מפיו – אינו ידענותו, אלא קדושתו וצדקותו, ובעיקר הביטול שלו לקב"ה, כל-שכן ההתקשרות והאמונה במלך המשיח, היא רק במי שבחר ה' לראש בני ישראל – גואל ישראל. לפיכך צריך ומוכרח לדעת מיהו המשיח שבחר בו ה', ומה הם דרכיו שבעקבותיו נלך, כדי להגיע לגאולה אמיתית ושלימה.

כמו שלא יתכן שתספיק לו לאדם היהודי אמונה סתמית במציאות הא-ל (שיש אלקים בעולם), מבלי לתת דעתו מי הוא האלקים, שאז עלול ללכת ח"ו בדרכם של כל העמים אשר ילכו איש בשם אלהיו, שבזה הוא כופר ועובד ע"ז רח"ל…

אלא בהכרח שיעמוד על זהותו של הבורא ויכריז כי הוי' הוא האלקים[9], כך גם מלך המשיח, שאמונה סתמית במשיח מבלי לדעת את זהותו הנכונה, אין בה ממש, ועלולה להיות אף כפירה ח"ו במשיח אמת.

זיהוי המשיח כהכנה לגאולה

כמובן ופשוט שגם כשנפלה "סוכת דוד"[10] – היא מלכות בית דוד, עם חורבן בית המקדש, לא סרה (ולא תסור) המלכות מזרע דוד לעולם, וכמו שנשבע ה': "אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהי' וכסאו כשמש נגדי"[11].

בכל זאת לא הסתפקו רז"ל בידיעה כללית זו, אלא קיים על זה דיון בגמרא[12] בענין זיהוי ספציפי של המשיח מבית דוד ומזרע שלמה, וכל אחד הי' דורש בשמו, "דבי רבי שילא אמרי שילא שמו . . דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו . . דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו . . אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא . . אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש כו'".

הרי שזיהוי המלך המשיח (שבכל דור) העסיק את חכמי ישראל, שיחסו לזה חשיבות, ולא הסתפקו באמונה סתמית כללית – שיש משיח לישראל שיגאלם בבוא העת, אלא רצו וחיפשו גם לדעת מי יהי' המשיח – כאשר יזכו[13], וזאת בכדי לדעת באיזה דרך בעבודת ה' לבחור כדי להתכונן לקראת הגאולה.

וכאמור, מאז ומעולם עסקו בני ישראל בזיהוי הגואל, אבל אף פעם לא הי' הדבר כל כך חיוני וחשוב כמו בדורנו – דור הגאולה, בו – אותו המלך שיזוהה כמשיח-ודאי, יהי' משיח בפועל ויגאל את עם ישראל, ובמילא ודאי שדרכיו והוראותיו הם המה הדרך הסלולה והיחידה לגאולה האמיתית והשלימה.

זהותו הודאית של המלך המשיח

אמנם לנו חסידי חב"ד אין בעי' בענין זהות המשיח, כי נאמנים עלינו דברי רבינו נשיא דורנו, שאמר בכמה וכמה שיחות קודש, ואף כתב וציוה לפרסם, שהרבי – נשיא הדור, הוא מלך המשיח. וכמו בקונטרס בית רבינו שבבבל ס"ה, וזלה"ק:

"רבינו", נשיא הדור הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון" כידוע שבכל דור ישנו אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו', ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש", אם משיח מאותן שחיין עכשיו, ודאי היינו רבינו הקדוש – הנשיא שבדור. עכלה"ק.

וכן גם בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ו ס"י, וזלה"ק: נשיא הדור הוא משיח, החל מהפירוש הפשוט ד"משיח" ("משיח ה'") מלשון משוח שנמשח ונבחר להיות נשיא ורועה ישראל; ולא תהי' לי שום תרעומת ("איך וועל ניט האבן קיין פאריבל") אם יפרשו "משיח" כפשוטו – משיח צדקנו, מכיון שכן הוא האמת – שנשיא הדור הוא משיח שבדור. עכלה"ק.

בשיחת ש"פ משפטים תשנ"ב[14] אומר הרבי שיל"ו וזלה"ק: ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה – שבר"ת ד"מיד"[15] נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ומציין כ"ק מה"מ שליט"א: ראה לעיל ח"א ע' 265-66), ועל סדר הקרבה אליו – משיח (מנחם שמו) יוסף יצחק, דובער (שמו השני של כ"ק אדנ"ע). עכלה"ק. ופסק דינו של הרבי הם האורים ותומים שלנו.

והנה בעיון בחלק א' של הנ"ל בהשיחה, נגלה מיד שהרבי מעיד על עצמו שהוא מלך המשיח המממש את גאולת עם ישראל כהמשך נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, בביאורו שם אודות ג' התקופות של הרבי הריי"צ נ"ע, בדומה לג' התקופות הכלליות שהן: לפני מתן תורה (בעבודת האבות בהכנות לקראת מ"ת). שנות מתן תורה (כהכנת העולם לגאולה). ימות המשיח (מימוש הגאולה בפועל).

וכך גם התקופה הראשונה בשנות הנשיאות של הוד כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שהיו הכנה להפצת המעיינות חוצה בפירסום גדול ביותר לקראת הגאולה, אחר כך בתקופה השני' התחלת מימוש הגאולה ע"י אדמו"ר הריי"צ, ואחר כך השלמת מימוש הגאולה בפועל, בתקופה השלישית בשנות הנשיאות של הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו.

וכך גם בעוד כמה וכמה הזדמנויות שהרבי גילה ופרסם דעתו שהרבי נשיא הדור מאוחד בנשיא כ"ק אדמו"ר הריי"צ[16], ושנות נשיאותו הם המשך הנשיאות של אדמו"ר הריי"צ, כי נשיאות רבותינו נשיאינו היא נשיאות אחת, ורק הגופים מחולקים, ולכן הרבי נשיא דורנו הוא מלך המשיח, שלו אנו מצפים שיבוא ויגאלנו.

מסירות הנפש של המשיח

עומדים אנו נפעמים מול גודל מסירות הנפש עד אין סוף ממש של הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו, שמקבל על עצמו להיות גואלם של ישראל, על אף שזה מחייב אותו במסירות נפש ממש, כאשר את "חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו'"[17] עם כל הסבל הכרוך בזה, כאשר הוא כואב את כאבו של כל אחד ואחת מישראל, ומתוך אהבת ישראל אין סופית הוא משליך חייו מנגד כדי להביא ישועה לעם ישראל ובאמצעותם – לכל העולם כולו.

וכמבואר בילקוט שמעוני[18]: אמרו לפניו (השטן ושרי האומות): רבש"ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א"ל הקב"ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגבי' קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו וכו', התחיל הקב"ה מתנה עמו (עם המשיח) וכו', א"ל הללו שגנוזים אצלך – עוונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך, רצונך בכך? אמר משיח לפני הקב"ה רבש"ע . . בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי – על מנת שלא יאבד אחד מישראל!

ועוד שם: אמרו שבוע שבן דוד בא בו, מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו, והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו, רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי, לא בשר ודם אני?! על אותה שעה הי' דוד בוכה ואומר[19] יבש כחרש כחי! ע"כ.

וכמו משה רבינו – גואל ראשון שבמסירות נפש ונגד רצונו הסכים להיות מנהיג העם, לרדת למצרים ולהוציאם מהגלות, וכך הרבי מלך המשיח – גואל אחרון, מוסר את נפשו כדי להושיע את ישראל, ומצליח.

משיח ותורתו – בחי' היחידה

בכדי שנבין גם בשכלנו הדל את פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח, נדרשים אנו להסבר ע"פ המבואר בקונטרס "ענינה של תורת החסידות", וכדלהלן:

אמרו חז"ל: "ה' שמות נקראו לה (לנפש האלקית): נפש רוח נשמה חי' יחידה", שהן מדרגות זו למעלה מזו, בחינת יחידה היא הנקודה הפנימית והעצמית שבנפש האלקית, והיא המיוחדת ב"יחיד" – יחידו של עולם. כך גם בשיעור קומה של עם ישראל, שהוא כמו קומה אחת שלימה – נשמה אחת, שכל נשמות ישראל הן ניצוצות ממנה, והיחידה הכללית שבכללות עם ישראל הוא מלך המשיח[20].

גם בתורה, ישנן ה' מדרגות הללו: ד' מדריגות – נרנ"ח, שהן פרד"ס התורה (פשט רמז דרוש סוד), ולמעלה מהן עיקר בחינת פנימיות התורה – רזין דרזין שלמעלה ממדריגת "סוד" שבתורה, והיא היא תורת החסידות, שהיא בחינת יחידה שבתורה – המאוחדת ביחידו של עולם, כי "אורייתא וקוב"ה כולא חד".

נמצא, שמלך המשיח – יחידה הכללית שבישראל, מגלה וממשיך בחינת יחידה שבתורה (תורת החסידות), בנשמות ישראל – ביחידה הפרטית שבכל אחד ואחת, ובכך הוא מאחד אותם ביחידו של עולם, ועי"ז הוא מיחד גם את כל סדר ההשתלשלות בקב"ה[21].

על תורתו של משיח (יחידה שבתורה) נאמר: "תורה מאתי תצא"[22], ואמרו חז"ל[23]: תורה חדשה (חידוש תורה) מאתי תצא. שבגאולה האמיתית והשלימה – יתגלו "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'" של התורה, חידושים שאפילו ה"תלמיד ותיק" עם כל עמלו בתורה, לא יוכל לגלות חידושים אלו בכח עצמו, ורק "מאתי תצא" – מהקב"ה בכבודו ובעצמו, שיגלה זאת ע"י משיח צדקנו.

כי מאחר שהרבי מלך המשיח – דבק ומאוחד בהשי"ת, לפיכך רק דרכו ובאמצעותו תוכל תורה חדשה זו להתגלות, כי שכינה מדברת מתוך גרונו, ועל כסאו לא ישב זר ח"ו.

הרבי – שופט ונשיא הדור

בשיחת קודש ש"פ שופטים תנש"א מבאר הרבי מלך המשיח שיל"ו באריכות ובפירוט את מעמד השופט שהוא פוסק הדור בהלכות התורה, ומעמד הנביא המדריך ומחנך את העם בדרכי עבודת ה'. ומבאר שם, שמלך המשיח יהי' שופט וגם נביא, ונבואתו תתגלה לפני התגלות הגאולה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שלפני הגאולה "תחזור הנבואה לישראל"[24], "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח" כהקדמה והכנה לקראת הגילוי האלקי בזמן הגאולה.

ומסיק שם הרבי, שנשיאי חסידות חב"ד הם הם השופטים נביאי הדור – משיח שבדור, ותורת חסידות חב"ד היא היא תורתו של משיח – תורה חדשה, שתתגלה ממש בהתגלות הגאולה.

וזה לשונו הקדוש (בין היתר) שם (בס"י): ובמיוחד בדורות האחרונים, כאשר נתוסף הענין דגילוי פנימיות התורה . . יפוצו מעיינותיך חוצה ע"י רבותינו נשיאינו – שעל ידם תחזור הנבואה לישראל . . "גילה סודו אל עבדיו הנביאים"[25], הם הנם נביאי דורנו, עד "נביא מקרבך גו' כמוני"[26] (בהיותו אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא).

ובהמשך שם (סי"א): ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם "בכל דרכיך (דעהו)"[27] ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)"[28], עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"[29]. עכלה"ק.

והנה, אע"פ שצפונות התורה הללו מתגלים אך ורק מאת ה' דרך "גרונו של משה" (איתפשטותא דמשה), בבחינת "ואשים דברי בפיך"[30], מכל מקום אין זה בגדר נבואה בלבד, אלא גם בבחינת תורה, כי המשיח שיהי' גם רב וגם מלך – ימשיך, יבאר וילביש – את פנימיות התורה בשכל האדם (חב"ד), וכל ישראל ידעו "דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[31].

כלומר, מלבד היות הרבי נשיא הדור – ונביא הדור, ודבריו הם בגדר נבואה שמצווים אנו לשמוע בקולו, וכמ"ש[32] "אליו תשמעון", הנה, תורת החסידות שמלמד, היא גם בגדר תורה, ש"לא בשמים היא"[33], אלא ניתנת לכל ישראל "כפי כח האדם", היינו גם בגדרי השכל האנושי של האדם.

תורת החסידות נחשפה ונתייסדה ע"י מורנו הבעש"ט, ואח"כ נמשכה ע"י מורנו הרב המגיד, וניתנה בפנימיות נשמות ישראל ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן ואחריו כל נשיאי החסידות עד כ"ק אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שיל"ו המשלים את המשכת וגילוי תורת החסידות בפנימיות ומביא גאולה לעולם, ולכן הוא הוא מלך המשיח.

הערות