בַּחֲצַר בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָיָה חֲמוֹר גָּדוֹל וְחָזָק, שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ נֶאֱמָן לִבְעָלָיו עַד שֶׁהָיָה מַסִּיעַ אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לַמָּקוֹם בְּרָצוֹן וּבְשִׂמְחָה. יוֹם אֶחָד רָעָה הַחֲמוֹר בַּשָּׂדֶה לַהֲנָאָתוֹ וְהִנֵּה עָבְרוּ לָהֶם שׁוֹדְדִים בְּדַרְכָּם, רָאוּ אֶת הַחֲמוֹר חָמְדוּ אוֹתוֹ, וּבְלִי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה מִיַּד הֶעֱמִיסוּ עָלָיו שַׂקִּים מְלֵאִים חֲפֵצִים גְּנוּבִים, קָשְׁרוּ אוֹתוֹ בַּחֶבֶל וּמִהֲרוּ לְהַחְבִּיא אוֹתוֹ בְּחָצֵר גְּדוֹלָה סָמוּךְ לִמְקוֹם מַחְבּוֹאָם.

יָשַׁב הַחֲמוֹר בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה עָצוּב וּבְרֹאשׁ מוּרָד.

הִבִּיטוּ בּוֹ הַשּׁוֹדְדִים וְחָשְׁבוּ אוּלַי רָעֵב הוּא.

הִנִּיחוּ לְפָנָיו שְׂעוֹרִים וּמַיִם, אוּלָם הַחֲמוֹר הַמְּדֻכֶּה לֹא שָׁת לִבּוֹ לָאֹכֶל וְאַף לֹא לַמַּיִם. חָשְׁבוּ הַשּׁוֹדְדִים לְעַצְמָם, אוּלַי הַחֲמוֹר מְפֻנָּק בִּמְיֻחָד וְחָפֵץ בִּשְׂעוֹרִים דַּקּוֹת יוֹתֵר וְרַכּוֹת יוֹתֵר. אוּלָם הַחֲמוֹר לֹא רָצָה לִטְעֹם מְאוּמָה. שְׁלוֹשָׁה יָמִים תְּמִימִים לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו. זֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל חֲמוֹר שֶׁל צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּאֹכֶל בִּלְתִּי מְעֻשָּׂר וּבְוַדַּאי לֹא בְּאֹכֶל גָּנוּב. 

רָאוּ הַשּׁוֹדְדִים שֶׁאֵין טַעַם לְהַחְזִיק חֲמוֹר כָּזֶה, וּבַהֲנָחָה שֶׁקָּרוֹב לַוַּדַּאי שֶׁעוֹד זְמַן קָצָר יָמוּת, הֶחְלִיטוּ לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר, שִׁחְרְרוּ אוֹתוֹ מַהֵר וְשָׂמְחוּ שֶׁנֶּעֱלַם מִפְּנֵיהֶם.

הֶחְלִיט הַחֲמוֹר לָשׁוּב לְבֵית אֲדוֹנָיו, וְלַמְרוֹת עֲיֵפוּתוֹ וְחֻלְשָׁתוֹ קִבֵּל הַחֲמוֹר כּוֹחוֹת מִשָּׁמַיִם לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, שֵׂרַךְ הַחֲמוֹר דַּרְכּוֹ כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁהִגִּיעַ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר בְּנֵי הַבַּיִת עֲדַיִן יְשֵׁנִים, לַחֲצֵרוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. רָאָה הַחֲמוֹר שֶׁדֶּלֶת הֶחָצֵר נְעוּלָה וְלֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס, עָמַד מִחוּץ לְחָצֵר וְנָעַר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שָׁמַע אֶת קוֹל הַחֲמוֹר וְאָמַר לְאָבִיו:

– אַבָּא, נִרְאֶה לִי שֶׁקּוֹל הַחֲמוֹר שֶׁלָּנוּ הוּא, חָזְרָה הַגְּנֵבָה לִבְעָלֶיהָ.

– נָכוֹן, עָנָה רַבִּי חֲנִינָא, זֶהוּ הַחֲמוֹר שֶׁלָּנוּ.

יָדַע רַבִּי חֲנִינָא שֶׁזֶּה שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא טָעַם הַחֲמוֹר מְאוּמָה, וְצִוָּה אֶת בְּנוֹ לְמַהֵר וְלִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁעַר.

הִבִּיטוּ רַבֵּי חֲנִינָא וּבְנוֹ מֶה עָלוּב מַרְאֵהוּ שֶׁל הַחֲמוֹר, כַּמָּה רָזֶה וְחַלָּשׁ הוּא, וּמִהֲרוּ לְהָבִיא לְפָנָיו שַׂק עִם שְׂעוֹרִים וּדְלִי מַיִם. אָכַל הַחֲמוֹר לְשָׂבְעָה וְשָׁתָה לִרְוָיָה וְשָׂמַח לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁרֵת אֶת בְּעָלָיו הַצַּדִּיק.

(על פי אֲבוֹת דְּרַבִּי נָתַן ח)