תולדות חייו של רבי יוסף קארו

רבי יוסף קארו נולד בספרד בשנת ה'תמ"ח (1488) לאביו רבי אפרים, שהיה תלמיד חכם. כשהיה בן ארבע, בעקבות גירוש ספרד, עזבה משפחתו את ספרד ויצאה לטורקיה. בקושטא שבטורקיה נפטר אביו והוא גדל בבית דודו, רבי יצחק קארו.

רבי יוסף קארו חי בטורקיה במשך כ־40 שנה, עד שהחליט בשנת 1536 לעלות לארץ ישראל על מנת להתיישב בצפת. בצפת היה לתלמידו המובהק של רבי יעקב בי רב, והיה הראשון להיסמך על ידו עם חידוש הסמיכה. יחד עם המבי"ט ישב רבי יוסף קארו בבית הדין בצפת, בית דין שכוחו וסמכותו השתרעו על פני ארצות הפזורה של העם היהודי כולן. בהמשך אף התמנה לראש הוועד היהודי. נוסף על כך, שימש רבי יוסף קארו ראש ישיבה, והתבלט כאחד ממנהיגי העיר.

רבי יוסף קארו כתב ספרים רבים, וכן איגרות ובהן תשובות לשאלות שנשלחו אליו מקהילות בארצות שונות. רוב ספריו עוסקים בתחום ההלכה, והחשוב שבהם הוא הספר "שלחן ערוך".

עשרים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש, ובו ערך רבי יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים ובסופם הביע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות נדרשו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו הייתה הכרעה לפי רוב הדעות שבין הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. לספר הקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא "שלחן ערוך", אך קיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.

הביקורת של חכמי יהדות אשכנז על הספר ועל הקיפוח שקופחה בו הפסיקה האשכנזית הביאה לחיבור ה"מפה" של רבי משה איסרליש, בצמוד לשלחן ערוך. למעשה תרמה ה"מפה" תרומה מכרעת להגברת תפוצת הספר, שכן עתה יכול היה להתקבל גם על ידי האשכנזים.

חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא ה"כסף משנה" על הרמב"ם. בספר זה הוא משתדל לחלץ את הרמב"ם מהשגות הראב"ד עליו ולמצוא מקור תלמודי לדבריו, לאחר שהרמב"ם עצמו לא ציין את מקורותיו.

רבי יוסף קארו עסק גם בשאלות ותשובות, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". כמו כן, כתב גם דרשות ופירושים למקרא.

התופעה המסתורית והמדהימה ביותר שהייתה קשורה ברבי יוסף קארו הייתה ה"מגיד מישרים". רבי יוסף קארו סבר שמתגלה אליו מלאך המלמדו תורה, ולפי דבריו כתב את ספרו.

יש בידינו עדות של רבי שלמה אלקבץ שנכח בהתגלות המגיד בליל שבועות:

"זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".

עד כדי כך מפתיעה התגלותו של מגיד בנפשו של פוסק הלכות רציונלי, שהיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. אך כיום איש אינו מפקפק בכך שמחבר השלחן ערוך אכן האמין שמלאך מדבר עמו בשפה הארמית.

בגיל שמונים ושבע, בי"ג בניסן ה'תקכ"ה (1575), נפטר רבי יוסף קארו בשיבה טובה, והשמועה על פטירתו הכתה גלים של אבל בכל רחבי העולם היהודי.

מתוך התיאור של הנוסע זכריה (יחיא) אלצאהרי על צפת במאה ה-16

שם [בצפת] ראיתי אור התורה וליהודים הייתה אורה…

ובפרט המאור הגדול החכם יוסף קארו אשר מישיבתו חכמי צפת לא יסורו…

ואלך שַׁבָּת אחת אל ישיבתו לראות את יקר תפארת גדולתו…

והחכם הזקן יושב על הכיסא בפיהו דורש על הנושא…

ונשא ונתן על דרך הפשט והקבלה החכם היקר והנעלה

לפניו כמאתים תלמידים יקרים ומעולים יושבים על גבי ספסלים.