כל מקום שנאמר “היום” סתם הכוונה לראש השנה, וענין “האמרת” הוא פועל יוצא, שישראל פועלים למעלה כביכול ענין האמירה, היינו שפועלים למעלה את אמירת העשרה מאמרות מחדש.

בגמרא מסופר על “גדולים מעשי חייא”, שהוא עצמו התמסר לא רק ללימוד עם ילדים, אלא ביצע בעצמו את כל ההכנות וההכנות להכנות לצורך לימוד התורה – הוא עצמו גידל פשתן, הכין ממנו רשתות, צד צבאים, הכין קלף, וכתב “חמשה חומשי” בשביל הילדים.

“שכר מצוות בהאי עלמא ליכא”, כי שכר המצוות אינו מוגבל וה”עולם” אינו יכול להכיל את השכר. לכן, גם לשם שכר מצוה, צריכה להיות ריצה – בלי מדידות והגבלות.

בפרק ג’ בפרקי אבות נאמר: ״דע… ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון״. לא מובן הסדר: ״דין״ – ״וחשבון״, והרי מתחלה בא ״חשבון״ ורק אח״כ בא ה״דין״?

הרבי מסביר את דברי רבי שמעון באבות פרק ב, על הזהירות בקריאת שמע ובתפילה ועל הקשר ביניהם לבין הציווי “ואל תהי רשע בפני עצמך”, שעניינו לחזק את האמונה בכח התשובה.

שיחת הרבי על המשנה: ״שמאי אומר עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות״.

בשיחת הרבי על פרקי אבות מסביר הרבי, שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מכיון שבקיום מצוות הנעשה על ידי כל ישראל מקיימים את פנימיות הכוונה העליונה לעשות דירה לה’ יתברך בתחתונים, בעולם־הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.