אָנוּ הַדּוֹר שֶׁל עִקְבְתָא דְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, לְאַחַר שֶׁכְּבָר עָבַרְנוּ אֶת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה מְאוֹד וְהַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר, וּכְבָר שׁוֹמְעִים פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ. דּוֹרֵנוּ, הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן לַגָּלוּת, הוּא כְּנַנָּס עַל גַּבֵּי עֲנָק, הַמְּקַבֵּל אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת שֶׁל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים לוֹ. לָכֵן דַּוְקָא לָנוּ יֵשׁ יְכֹלֶת לִרְאוֹת מַה שֶּׁלֹּא זָכוּ לִרְאוֹת כָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. וּבִגְלַל אֹרֶךְ הַגָּלוּת גַּם נִפְטַרְנוּ מִ"מִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג", וְאַף "חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ" כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינוּ.