וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לְהַשֵּׁם כִּי גָמַל עָלָי (תהלים יג, ו)

ראה הבעל שם טוב שכל שאלה נוספת מיותרת, האיש שם בטחונו בה' ולא יזוז מזה. והראיה, שהוא ממשיך לארח את הבעל שם טוב ומכניס עוד אורחים בשמחה ובטוב לבב וביד רחבה, כאילו הוא עשיר גדול ואין לו שום דאגה.

אדם צריך להשליך את יהבו על הקב"ה שייטיב לו בטוב הנראה והנגלה. וכאשר הוא סומך על הקב"ה לבד, אזי ההנהגה עמו מלמעלה הוא מידה כנגד מידה. שהקב"ה שומר עליו ומרחם עליו, גם אם על פי חשבון אינו ראוי שיהי' טוב לו בטוב הנראה והנגלה דווקא. היינו, שהביטחון עצמו מביא את הישועה.

הרבי מסביר שאין להפעל מן הנסיונות ואין להתחשב בהם, כי אין בהם ממש. וגם אם עוברים בים יש להרגיש שעוברים ביבשה בתוך הים.

כוונת הפסוק: "שירו לה' שיר חדש" היא, שישראל ישירו לה' את שיר הגאולה עוד ברגעים שהכל נראה הפוך. כי הביטחון בה' יהי' כל כך מוחלט, עד שלא זו בלבד שישנים במנוחה ובשלווה, אלא מתחילים כבר לשיר לה' "שיר חדש", את שיר הגאולה. לא רק כ"סגולה" להביא את הגאולה, אלא משום שבאמת בטוחים בה' בביטחון כה חזק ומוחלט, עד שמתחילים כבר לשיר ולרקוד "בתופים ובמחולות" על הגאולה, שכבר נמצאת כאן.