על משמעות השם של חודש מרחשוון, על היציאה מן החגים לחיי היום יום האפורים – ויעקב הלך לדרכו, ועל מעמדה המיוחד של עקרת הבית במאמר שלפניכם.

נַתְחִיל לָשִׂים פְּעָמֵינוּ לִקְרַאת עֲבוֹדַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּהַרְגָּשַׁת נִצָּחוֹן. וּכְמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו נֶאֱמַר "וְיֵלֵךְ יַעֲקֹב לְדַרְכּוֹ" כְּשֶׁהוּא קַל בְּרַגְלָיו, גַּם אָנוּ נֵלֵךְ לְמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתֵנוּ בָּעוֹלָם בְּקַלּוּת וּבְהַצְלָחָה מֻפְלָגָה, וְהָעִקָּר בְּשִׂמְחָה, הַפּוֹרֶצֶת אֶת כָּל הַגְּדָרִים.

משבת "לך לך" המקשרת את חודש תשרי עם כל השנה, לאחר שצברנו כוחות בחודש החגים חודש תשרי, יעקב הולך לדרכו דוגמת אברהם אבינו שה' ציוה עליו, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". מ"ארצך" הוא הרצון מ"מולדתך" הן המידות הטבעיות ומ"בית אביך" הם המוחין. משמע, עלינו לעזוב הכל כדי לקיים את רצון ה'.

כשאנחנו יוצאים מתשרי, ובפרט מבית חיינו – עם הזעקה, בקלא פנימאה דאשתמע ובקלא פנימאה דלא אשתמע, בביטול עצום ובשמחה גדולה, מצד אחד בדמעות ומאידך דווקא בשמחה ובטוב לבב, התשוקה שלנו היא כפי שהרבי רוצה מאתנו, ומתוך רצון נחוש ששום דבר לא יכול לעמוד נגדו – להגיע כבר לתכלית הכל, לראות את הרבי מלך המשיח שליט"א מתנשא ומביא לכולנו את הגאולה האמיתית והשלימה לעיני כל בשר תיכף ומיד ממש, וברגע זה ממש.

הקב"ה לא התאוה לעולם האצילות, עולם האצילות היא ירידה מאור פניו, ואין חפץ לה' בירידה זו. הקב"ה נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים. דירה בעולמנו התחתון והגשמי – עולם העשיה. מדהים! אבל דוקא עולם זה על מילואו נברא. ועיקר שכינה בתחתונים היתה. (אמנם יש הרבה דרגות בשכינה, אבל הכונה היא לדרגה הגבוהה ביותר – דרגת אור אין סוף שלפני הצמצום).

בבואנו מחודש תשרי עם כל ה'גילויים' שקשורים בו, אפשר לחשוב שכאשר החודש הסתיים וחוזרים הביתה ומתחילה העבודה של "ויעקב הלך לדרכו" – זוהי ירידה גדולה מהמעמד ומצב שהי' בחודש תשרי, ובמילא אין סיבה להיות בשמחה. אומרים לו, שאין זו ירידה, אלא אדרבה – כעת מתחילה העבודה של לעשות להקב"ה דירה בתחתונים.