תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
כל התכנים בנושא: פרשת בלק
כל יהודי הוא בן אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, שיסודתו צורים וגבעות, צורים הם האבות וגבעות הן האמהות. וכשמסתכלים בו רואים שרשו ומקורו.
כתוב שאין מזל לישראל, אז איך אפשר לומר "דרך כוכב מיעקב"? ועוד כתוב שהכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ומבאר שם הרב המגיד שמדריגת אין שהיא חכמה היא המזל לישראל.
במאמר הרבי לפרשת בלק מסביר הרבי שכוונת בלעם: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב גו׳, לראיה דוקא משום שרומז על משיח צדקנו שחידושו יהיה בבחינת ראיה דוקא. וכדי להביא גילוי זה לעתיד צריכה להיות גם העבודה עתה בזמן הגלות בבחינת ראיה.
לאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג, נפל פחד גדול על מדיין ומואב. לכן מואב ומדיין שעד אז היו אויבים זה לזה עשו שלום ביניהם ומטכסים עצה איך להינצל מישראל לשם כך הם פונים לבלעם.
פרשת בלק עוסקת בפגישה שבין בלק לבלעם מתוך רצון לקלל את עם ישראל אלא שהקדוש ברוך הוא הופך את הקללה לברכה.
שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן
א. מַה טֹּבוּ _______ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל
ב. נָבִיא גּוֹי
ג. הָאֲנָשִׁים
פרשת בלק מזכירה לנו שהצניעות מתחילה בפנימיות. וכאשר העולם הפנימי שלנו מלא תוכן יהודי אמיתי, אין לנו מה לחפש בחוץ. והדגשה על החיצוניות לא תחפה על הריקנות.
בפרשת בלק אומר בלעם – "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל" פסוק המכוון להווה ונבואה לעתיד לבוא.
בָּלָק בּוֹחֵר בְּבִלְעָם, שֶׁכּוֹחוֹ בְּפִיו לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וּלְבַסּוֹף בָּלָק מִתְאַכְזֵב מֵהָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא רַק לֹא קִלֵּל בִּלְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף בֵּרֵךְ אוֹתָם.
החידון לפרשת בלק לילדים בא להעשיר ולהעמיק את לימוד הפרשה על פי רש"י גדול המפרשים, בשימת דגש לפתגמים מתוך רש"י.
מי מנה עפר יעקב, משמע, שתחילה צריך ה"יחד לבבי", "ומלתם את ערלת לבככם", ענין עפר יעקב, ואח״כ אפשר להגיע ל"ומל הוי׳ אלקיך את לבבך". שעפר הוא היסוד הכי תחתון.
דבר תורה לפרשת בלק המוקדש לעילוי נשמתם של הרוגי המלכות: גיל-עד מיכאל ז"ל בן אופיר, יעקב נפתלי ז"ל בן אברהם, ואייל ז"ל בן אורי. ת.נ.צ.ב.ה.
מפרשת בלק למדים שישראל עם מבורך. אך ההשגחה העליונה רצתה גם להפוך את הקללה לברכה. ה' רצה לשים את ברכותיו בפי בלעם הרשע, כי יש יתרון באור הבא מן החושך.
בשנים שבהם חל י"ז תמוז ביום השבת מודגש בעיקר ה"טוב" שבי"ז תמוז ובג' השבועות, שלא נרגש החורבן והגלות אלא ההכנה לגאולה, מצד הדגשת ענין הגאולה ביום השבת.
בִּלְעָם הָרָשָׁע לֹא מֵבִין שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ, ואכן הַשֵּׁם הוֹפֵך אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וּבְעַל כָּרְחוֹ בִּלְעָם רַק מְבָרֵך…
מהפסוק בפרשתנו פרשת בלק "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" למדים שתפקידנו הוא לכונן עולם, שיהיה בו גילוי שכינה – גילוי אלוקות!
מהפסוק בפרשתנו פרשת בלק למדים על ההבדל בין "יעקב" ל"ישראל", בין "תורה" ל"מצוות", בין "בעלי תורה" לבין "בעלי עסקים", בין "אהל" ל"משכן" בין "גלות" ל"גאולה".
פרשת השבוע נקראת על שמו של בלק שחשב רעות על ישראל ורצה לקללם: "לכה ארה לי את העם הזה, אולי אוכל נכה בו", כדי להדגיש שהתבטלה מחשבתו הרעה, ובכך אין זו סתירה ל"שם רשעים ירקב". להיפך הזכרה כזו היא דוקא לגנותו ובכך ממילא "שם רשעים ירקב". יתירה מזו, התורה הקדושה נלחמת עם הרע עד שהופכת רע לטוב ומר למתוק. ואכן בא לקלל ויצא מברך.