כולם זקוקים לשבח ועידוד אפילו רבי שמעון בר יוחאי, אפילו הקדוש ברוך הוא. אז מדוע לקמץ ולצמצם? עצם השבח מעורר גם אצל המשבח את הכבוד והערכה לשני.

ענינו של רבי שמעון בר יוחאי הוא, שפעל ההתקשרות של פנימיות התורה וגליא דתורה. הוא המשיך פנימיות התורה בגלוי אפילו בנגלה.

ל"ג בעומר יום הסתלקותו של רשב"י היה יום מיוחד: הוא ישב על מיטתו ומסר סודות תורה גדולים ונוראים לתלמידיו. את הבית הקיפה טבעת של אש, ופניו עצמו להבו באש ואז דרש שיום פטירתו יהיה יום של שמחה והילולא.

בשיחת הרבי על ל"ג בעומר מסביר הרבי, שבכניסתו ושהייתו של רבי שמעון בר יוחאי למערה – ״רצוא״ – הביאו לידי ״שוב״ – תיקון וישוב העולם. וכך גם לימוד התורה שלו הפך להיות כפליים לתושיה.

יום י״ח באייר, ל״ג בעומר, הוא יום פטירתו של ר׳ שמעון בר יוחאי, יום ההילולא שלו. זהו יום של חג עתיק ביותר, יום של חיים ושל אור מסיבות רבות.

רַבֵּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר עָסְקוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּלִמּוּד תּוֹרָה בַּמְּעָרָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְכַיָּדוּעַ, דַּוְקָא בִּזְכוּת זֶה נִתְגַּלּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְכָתַב אֶת סֵפֶר הַזֹּהַר.

פרשת "בהר" הפותחת בפרטי הלכות שמיטה מלמדת אותנו, שכל התורה כולה על כל פרטיה ודקדוקיה ניתנו בהר סיני. התורה ניתנה על "הר" גבוה ומתנשא, הצומח שבדומם. שיש בו נפש הדומם ונפש הצומח, ללמדנו שבלימוד תורה יש לצמוח ולגדול מעלה מעלה. גם פרשת "בחוקותי" הפותחת במלים: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" דורשת התקדמות ועליה בלימוד תורה וקיום מצוות – "בחוקתי תלכו", הליכה אמיתית, התקדמות תמידית.

כפי שכותב האריז"ל (שער הגלגולים פי"ג ובספר ארבע מאות שקל כסף) שעלייתו של משיח אחרי שיתגלה אליו ה' וישלחו, ויכירוהו מקצת בני אדם אך עדיין לא יכירוהו כולם, היא כדוגמת עליית משה להר בגופו ובנפשו כדי לקבל את הכוחות האלוקיים להביא את הגאולה. ועל כך כותב רבינו הזקן (מאמרים על נביאים ע' ס') שזהו עיקר ענין "דוד מלך ישראל חי וקיים".

פרשת השבוע "אמור" מלמדת שיש לקיים "אמור" באופן של ציווי תמידי… והכוונה להרבה מצוות הקשורות באמירה ודיבור – תפילות, ברכות ולימוד תורה וכל הקשרים בין איש לרעהו הנוצרים בעיקר בדיבור. "אמירה" בלשון רכה.

בסיפור קצר ונפלא זה שהוא מופת לרבים למדים שבכח זוגיות נפלאה אפשר להתגבר על עניינים שמעל הטבע, ועוד שכדברי שלמה המלך: "חכמות נשים בנתה ביתה". בסיפורנו, האשה החכמה שבעלה הוא כל העולם שלה יודעת שאין שום תחליף לבן זוגה. לכן היא מצוה על עבדיה ושפחותיה לקחת את בעלה לבית אביה ובזה היא מבטאת לא רק אהבת אין קץ לבעלה, אלא שחייה בלעדיו אינם חיים, כי אין לה חפץ יקר ממנו.