הגדרת החשש וקביעת העונה על פיו

א. אשה שהחל וסתה [או שראתה דם בבדיקה] ביום מסוים בחודש, לדוגמא: י׳ ניסן – צריכה לחשוש לאותו יום בחודש הבא, שהוא י׳ באייר[1].

ב. החשש הוא עונה אחת בלבד, דהיינו, אם ראתה בי׳ ניסן ביום – אסורה רק ביום י׳ אייר עצמו ומותרת בלילה שלפניו וגם אינה צריכה לבדוק את עצמה אז. ואם הראייה הייתה בלילה – החשש הוא רק בעונת הלילה [אך אם ראתה בחודש חסר שיש בו 29 יום, יוצא שיום החודש הוא גם עונה בינונית ואז אסורה כל היממה, וכמו שיתבאר להלן בפרק ג הלכה ג][2].

ג. אם ראתה בזמן שנהוג שעון חורף ובהגיע החשש נהוג שעון קיץ, כך שיתכן שמה שבזמן הראייה היה לילה בזמן החשש יהיה יום. וכן להיפך, שבזמן הראייה היה שעון קיץ ובהגיע החשש הוחלף השעון לשעון חורף, שיתכן שמה שבזמן הראייה היה יום בזמן החשש יהיה לילה – הכלל בזה הוא שחוששת לעונה כפי שהייתה בזמן הראייה, שכן הלילה והיום הם הגורמים ראייתה. וכפי שהתבאר לעיל פרק א הלכה יב[3].

ד. ראתה בל׳ בחודש, כגון ל׳ בניסן ובחודש הבא (אייר) אין בו יום ל׳ [כי באייר יש רק 29 ימים] – אין לה חשש יום החודש[4].

ה. חשש וסת החודש הוא רק לפי הלוח העברי ואין משמעות לתאריך לועזי[5].

קביעת ועקירת וסת החודש

ו. וסת קבוע הוא אם ראתה שלשה חודשים רצופים באותו יום ובאותה עונה. לדוגמא: י׳ ניסן, י׳ אייר, י׳ סיון בעונת היום זה נקרא וסת קבוע. וכן אם ראתה שלשתם בעונת הלילה של י׳ בחודש קבעה וסת.

אבל אם ראתה פעם אחת או שתיים עדיין לא קבעה וסת. לדוגמא: ראתה בי׳ ניסן – חוששת לי׳ אייר. וגם אם ראתה בי׳ אייר – עדיין אין זה וסת קבוע עד שתראה גם בי׳ סיון.

וכן אם ראתה בי׳ ניסן ביום ובפעמיים הבאות ראתה בלילה וכיו״ב – אין זה וסת קבוע[6].

פירוט חששות בוסת החודש

ז. ראתה ביום מסוים בחודש, ובחודש אחריו יום זה היה בשבעת ימי הנקיים שלה. לדוגמא, ראתה בי׳ ניסן ואחר-כך בג׳ אייר, כך שבי׳ אייר הייתה כבר בשבעת ימי הנקיים שלה, הרי חשש של י׳ בחודש מתבטל, כיון שהייתה נקיה בו ובחודש סיון תחשוש לג׳ סיון בלבד [מצד וסת החודש. אך יש עוד חששות, כפי שיתבאר בעז״ה בפרקים הבאים][7].

ח. אם מועד וסתה חל לאחר שכבר החלו ימי ראייתה בחודש שלאחריו, לדוגמא: ראתה בי׳ ניסן ואחר-כך בח׳ אייר, כך שבי׳ באייר, שהוא יום החשש, הייתה לפני הפסק הטהרה – בזה נחלקו הפוסקים האם בחודש הבא, חודש סיון, תחשוש רק לי׳ סיון ויום ח׳ נתבטל. או שתחשוש גם לח׳, כיון שהתחילה ראייתה בו ולכן במקרה כזה תשאל רב[8].

ט. מי שהיה לה וסת קצר של מספר שעות ותחילתו בעונה אחת וסופו בעונה השניה, כגון שהתחילה לראות בסוף היום של י׳ בחודש והמשיכה בתחילת ליל י״א בחודש ופסקה – הרי שבחודש הבא היא אסורה כל עונת יום של י׳ בחודש וגם בתחילת ליל י״א [באותן שעות שראתה בחודש העבר][9].

מדיני וסת קבוע ושאינו קבוע

י. ראתה וסת שאינו קבוע הרי שחוששת לו פעם אחת. ואם עברה העונה ולא ראתה בו – התבטל החשש. לדוגמא: ראתה בי׳ בניסן ובי׳ אייר אבל בי׳ סיון לא ראתה – מתבטל חשש וסת החודש ובי׳ תמוז מותרת[10].

יא. וסת קבוע מתבטל רק אם שלש פעמים לא ראתה בו. לדוגמא: ראתה בי׳ ניסן, י׳ אייר, י׳ סיון [ושלשתם באותה העונה] ולא ראתה בי׳ תמוז – עדיין חוששת לי׳ בחודש אב וגם לי׳ אלול, וגם אם בי׳ אב לא ראתה – עדיין חוששת לי׳ אלול. אבל אם לא ראתה לא בי׳ תמוז ולא בי׳ אב ולא בי׳ אלול – מתבטל חשש וסת החודש של י׳ בחודש[11].

יב. היה לה וסת קבוע ועקרתו בזמן היותה מסולקת דמים ע״י שלא ראתה בזמן ההוא וגם אם המשיכה לראות ועקרתו מצד שהיא מסולקת דמים, דהיינו מצד היותה בהריון מחודש רביעי ואילך ו-24 חודש אחרי הלידה (כנ״ל הלכה א) ואחר-כך – אחר כ״ד חודש אחר הלידה ראתה וסת, בכל זמן שתראה – חוזרת לחשוש גם לקביעותה הקודמת מלבד חששות הראייה החדשה. אבל אם נעקר בשלשת חודשי ההריון הראשונים (ואין צריך לומר קודם ההריון) – אינה חוזרת לחשוש לו.

ואם עקרה וסת קבוע לפני היותה מסולקת דמים [כגון בג׳ חודשים הראשונים של הריונה] הרי אם אחר שעברו כ״ד חודש אחר הלידה ראתה באותה העונה שהיה לה בזה וסת קבוע, אפילו פעם אחת – חוזרת לקביעותה [בין אם ראתה בעונת החודש או שראתה בעונת ההפלגה הקודמת, דהיינו שראתה שתי פעמים בזמן שכבר אינה מסולקת דמים ובין ההפסק לראייה החדשה הייתה הפלגה במספר עונות השווה לקביעותה לפני ההריון].

ומובן, שכל הנ״ל הוא אם אינה שוב מסולקת דמים, דהיינו שאם היא שוב בחודש הרביעי להריונה (או שהיא בתוך כ״ד חודש מלידה נוספת) – אינה חוששת לוסתה הקבוע שקודם ההריון שלפניו [ורק אחר שתלד שוב ויעברו עוד 24 חודש – תחזור לחשוש לוסת הקבוע הקודם, אם אינה בהריון נוסף אחר 90 יום להריונה][12].

יג. אם קבעה וסתה ביום מסוים בחודש, כגון י׳ בחודש, ויצא שגם נקבע באותה הפלגה שלש פעמים, כגון הפלגת 24 ימים [48 עונות]. הקביעות נחשבת לפי ההפלגה ולא לפי החודש. ואם לאחר מכן תשנה את זמן הפסק טהרתה [או בכלל תשנה גם את זמן ראייתה] – תחשוש לוסת ההפלגה ולא תחשוש ליום החודש שראתה בו, שמאחר וקבעה וסת הפלגה איננה חוששת עוד לחששות אחרים[13].

נספח לפרק ב

1. לדעת אדמוה״ז ורוב הפוסקים חשש וסת החודש הוא במשך עונה אחת בלבד. וכן פסק הגר״ע יוסף בטהרת הבית הקצר פ״ב הלכה א. רוב האשכנזים פורשים גם עונה לפני עונת החשש [עונת ״אור זרוע״], וכן מביאים הגר״ש וואזנר, הגר״נ קרליץ והגר״מ אליהו. ואם חל ליל טבילתה בעונה לפני עונת החשש [עונת האור זרוע] – דעת הגר״ש וואזנר והגר״מ אליהו להתיר, אבל הגר״נ קרליץ מסתפק ומצריך שאלת חכם.

ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פצ״א ס״ח נוטה להחמיר.

2. לדעת אדמוה״ז, הבדיקה היא בשעה שהייתה ראייתה או אחר-כך עד סוף העונה. ולפי״ז מותרת להיות בבריכה וכיו״ב לפני השעה שראתה או אחר שעת ראייתה אם בדקה. ויש שכתבו שראוי לבדוק במוך דחוק כל העונה [חוות דעת] או עכ״פ לבדוק פעמיים או שלש [בוקר, צהריים ולפני השקיעה ויש שהצריכו גם בדיקה אחר צה״כ [הגר״מ ברנסדורפר], ועל כן רצוי שלא תלך לבריכה וכיו״ב כל העונה [הגר״ש וואזנר].

3. ראתה ביום ל׳ בחודש ובחודש שלאחריו אין יום ל׳ – לדעת אדמו״ר הצ״צ נתבטל חשש זה. ויש שחששו לראש חודש הבא [יום א׳ בחודש], ויש שסוברים שאף יכול להצטרף לקביעות וסת, אם תראה בהמשך עוד פעמיים בל׳ ולא תעקרנו בנתיים [ראה בספר טהרה כהלכה], וגם אם לא נקבע – יש שחששו לל׳ בחודש כשיגיע ל׳ בחודש [ספר חוט שני]. ובספר חוט שני [עמ׳ קטז] מסתפק כאשר קבעה וסת ליום ל׳ בחודש [כגון בחודשים תשרי-חשון-כסלו אם כולם היו חודשים מלאים] ואחר-כך בחודש טבת אין יום ל׳, האם תחשוש לעונה בינונית.

4. עברה העונה – פסק המחבר סי׳ קפד ס״ט וכ״כ בטהרת הבית הקצר פ״ב הלכה א שמותרת אחר-כך, ויש שחששו לעונה שאחרי זה [הגר״ש וואזנר], ויש שחוששים יום-יומיים אחר-כך [הגר״מ ברנסדורפר] (וכמדומה לדעתם אם עברה העונה ולא בדקה תבדוק אחר-כך גם בוסת שאינו קבוע]. ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פצ״ג הלכה ג כתב, שבימים הנבוכים גם למקילים עכ״פ ראוי לבדוק או לפחות לקנח קודם תשמיש. ויש שאוסרים לגמרי בימים הנבוכים, ע״ש.

הערות