חתן וכלה – מלך ומלכה

א. כתב הרמ"א[1] שאסור לחתן לצאת יחידי לרחוב בכל שבעת ימי המשתה, בשבוע שלאחר החתונה.

יש הנוהגים[2] שגם בשבוע[3] שלפני החתונה לא יצאו החתן או הכלה לרחוב לבדם, אלא עם ליווי של אדם נוסף. יתירה מזאת[4]: בשבוע שלפני החתונה החתן והכלה לא יהיו לבד גם בהיותם בבית, ולא רק בעת הליכתם ברחוב.

סיבת הדבר:

בשבוע שלאחר החתונה – בגלל הכבוד של החתן והכלה, כי היות ש"חתן דומה למלך, והכלה למלכה"[5], על כן נוהגים בהם מנהג מלכות, כמו שמלך ומלכה הולכים עם ליווי משמר כבוד, כך החתן והכלה צריכים ללכת עם ליווי.

שמירה מהמזיקים

ובשבוע שלפני החתונה – שהם עדיין לא נעשו מלך ומלכה – השמירה נחוצה לשם מניעת נזק מכוחות הרע והטומאה המנסים להזיק ולפגוע בחתן ובכלה.

(לכן השמירה היא גם בבית ולא רק ברחוב, כי כוחות הטומאה יכולים להזיק גם בבית ולא רק ברחוב).

הסיבה לחשש מכוחות הטומאה דווקא בשבוע שלפני החתונה:

כוחות הטומאה מנסים ככל יכולתם לינוק ולקבל השפעה מכוחות הקדושה, כלומר להסית ולהדיח את אלו שבצד הקדושה והטוב, ולמושכם אל הטומאה והרע[6]:

"אין הקליפה מתגרית ומתדבקת אלא בקדושה, לפי שהקליפה רצה אחר מקום יניקה").

ומכיוון שהחתונה היא מצווה ופעולה מיוחדת שיש לה השלכה על כל חיי האדם וצאצאיו, לכן המזיקים מנסים ומשתדלים לפגוע במעשה חשוב ויסודי זה, על כן יש צורך בשמירה, כדי למנוע מהם את היכולת להזיק[7].

הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו!

ב. נוסיף ונבאר את הסיבה לחשש מפגיעת המזיקים דווקא בחתונה:

בכלל, ככל שהאדם נמצא בדרגה רוחנית גבוהה יותר, כך כוחות הטומאה מנסים בתחבולות קשות יותר למושכו אליהם, כדי לינוק ולקבל השפעה עליונה יותר, ממי שנמצא בדרגה גבוהה ונעלית יותר[8].

כמאמר חז"ל[9]: "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו", שככל שהאדם גדול יותר, כך נסיונות היצר הרע להפילו ברישתו חזקים יותר, כדי לקבל השפעה גדולה.

דוגמא לדבר מדיני טומאה ביחס לגויים:

נפסק בהלכה[10], שבבוקר לאחר הקימה מהשינה, לפני נטילת ידים: "צריך ליזהר מאד שלא ליגע כו' בשום מאכל או משקה שלא לטמאם כו', אבל לנגיעת הנכרים אין לחוש", כלומר שנגיעת גוי לפני נטילת ידים – אינה מטמאת, ונגיעת יהודי לפני נטילת ידים – מטמאת.

כמו כן ביחס לטומאת מתים[11]: "גוי שמת אין קברו מטמא באוהל"[12], "גוי שמת אינו נעשה טמא מת כו'"[13], ואילו קבר של ישראל מטמא באוהל.

ולכאורה הדברים תמוהים: איך יתכן שביהודי, שיש לו גוף קדוש ונשמה קדושה, יש טומאה יותר מגוי?

אלא שדווקא בגלל שהיהודי קדוש ומלא בכוחות עליונים, תאוותם של כוחות הטומאה ללכוד אותו ברשתם – חזקה יותר. אבל גופי הגויים, היות שאין בהם קדושה, אין[14] כוחות הטומאה מתלבשים עליהם.

כן כתב ה"אור החיים" הקדוש[15]: "אדם מישראל שמת, להיותו מלא קדושה כו', בצאת הנפש תתרוקן הגוף יתקבצו כו' כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה כו', מה־שאין־כן אשר לא מזרע ישראל, להיותו מושלל מהקדושה, אין כל כך התקבצות הטומאה כו'".

לפי זה יובן מדוע בשבוע שלפני החתונה יש צורך בזהירות ובשמירה מפני המזיקים:

כיוון שבחתן ובכלה מתגלים כוחות עליונים ביותר – הנשמה הקדושה, כוח האין סוף שמעל הטבע ועוד, כאמור לעיל ב'מבוא', לכן כוחות הטומאה מנסים לפגוע בהם ולינוק מהכוחות העליונים הללו, ועל כן כדאי שהם ישמרו מהמזיקים ולא ימצאו לבד.

יצחק היה בגן עדן לפני חתונתו

ג. לפי זה נבין את המדרש[16] המספר דבר פלא בנוגע לחתונת יצחק אבינו:

כאשר רבקה באה אל יצחק אבינו להנשא, אומרת התורה[17]: "ויצא יצחק גו' וישא עיניו וירא והנה גו', רבקה גו'", ושואל המדרש: מהו "ויצא יצחק", "מהיכן יצא"? ומבאר: "מגן עדן", כלומר שבזמן שלפני החתונה יצחק המתין בגן עדן, ורק לקראת החתונה הוא יצא מגן־עדן אל העולם.

הדברים דורשים הבנה – לשם מה התחבא יצחק בגן עדן, דבר בלתי רגיל כלל וכלל אצל בני אדם החיים בעולם?

אלא, היות שבזמן שלפני החתונה יש רצון חזק להזיק ולפגוע בחתן ובכלה, לכן בזמן הזה המתין יצחק בגן עדן, שהוא המקום הבטוח והשמור ביותר, מקום שאין בו שום דריסת רגל לכוחות הטומאה.