שמים – מקור הברכה

א. הרמ"א כותב[1] שיש להעמיד את החופה מחוץ לבית, תחת כיפת השמים[2].

טעם הדבר – לסימן לשפע ברכה והצלחה:

א) תחת הכוכבים – "שיהא זרעם ככוכבי השמים" (ראה הערה 1).

ב) תחת השמים – שהם מקור לברכה ולהצלחה[3], כמו שכתוב[4]: "השקיפה ממעון קדשך, מן השמים, וברך את עמך, את ישראל", שהברכה לעם ישראל באה מבחינת שמים.

ויש לומר שמלשון הפסוק "וברך את עמך את ישראל", אנו למדים שהברכה היא לכל עם ישראל, ללא הבדל במעמד ומצב הרוחני, גם לצדיקים וגם לשאינם צדיקים:

מבואר במדרש[5] שהשם "עם" הינו תואר נחות ביותר, ומי שנקרא בשם "עם" נמצא בדרגה רוחנית נחותה ושפלה. ולמרות זאת נאמר "וברך את עמך" – גם מי שהוא בבחינת "עם", דרגה נמוכה ושפלה, זוכה ל"ברך", לשפע ברכות הקב"ה[6].

השמים מגלים מציאות הבורא

ב. לחופה יש גם קשר מהותי ותוכני עם השמים:

חז"ל אומרים שהשמים מגלים על מציאותו וקיומו של הבורא,

כמו שדרשו חז"ל על הפסוק[7]: "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע – דמסתכלין בשמיא משתעין יקרא דה'" (= כשמסתכלים בשמים רואים את כבודו של הקב"ה).

ופירשו המפרשים[8], שעל ידי ההתבוננות במערכת גרמי השמים – השמש והירח, כוכבים והמזלות וכו', מגלים שיש בורא לעולם.

ובלשון כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"[9]:

"כי הם גופים רבים, כל אחד יש לו הילוך מיוחד ומשונה מחבירו, ואף על פי כן, כולם מכוונים לסדר אחד, להיות עיתי היום והלילה, וקור וחום וקיץ וחורף זרע וקציר, אם כן, מי הוא הקושרם ומכריחם להנהגה זו"?

כלומר, מי הוא המקשר ומחבר בין "כל הגלגלים להיות מתייחדים לסדר והנהגה אחת, עם היותן באמת גופים רבים ומובדלים זה מזה, שהרי זה מהלך למזרח וזה למערב, וכמוהו כמה שינויים כו'"?

"על כרחך הוא על ידי כח ויכולת של הבורא יתברך, כח הבלתי בעל גבול המלובש בהן".

השמים רומזים לדרגה אלוקית שמעל הטבע

ג. בקבלה ובחסידות מוסיפים ומסבירים שה"שמים" רומזים על דרגה אלוקית הנעלית מהדרגה האלוקית של ה"ארץ"[10]:

שמים הם "אור המקיף, סובב כל עלמין", דרגה שמעל הטבע. ואילו ארץ היא דרגה תחתונה – "אור פנימי, ממלא כל עלמין", דרגת הטבע.

כפי שזה מתבטא גם בצורה הגשמית של השמים שהם גבוהים מהארץ, והם מקיפים אותה, וזאת מפני שבשורש הרוחני השמים נעלים מהארץ.

[זאת ועוד – בארץ יש שינויים ממקום למקום:

א) יש מקומות שהצמחים צומחים ומתפתחים היטב, ויש שלא.

ב) יש מקומות שיכולים לצמוח בהם כל מיני העצים והצמחים ויש מקומות שצומחים בהם רק סוג מסויים של צמחים ועצים.

ג) יש מקומות שבהם קל לבני האדם לחיות, ויש מקומות שקשה לחיות. ועוד.

ואילו בשמים – הכל אותו דבר, ואין שינויים ממקום למקום.

ההבדל נובע מהמקור והשורש הרוחני של השמים והארץ:

שורש הארץ הוא בבחינת "ממלא כל עלמין" – המתלבש בתוך טבע העולם, ויכול ליצור שינויים בין מקום למקום. ושורש השמים הוא מבחינת "סובב כל עלמין" – המקיף את כל העולם, ונמצא בכל מקום בשוה, ולכן לא יכול להיות שינוי ממקום למקום].

הקשר של השמים לחתונה

ד. לכן נוהגים לעשות את החופה תחת כיפת השמים:

בחופה יוצרים איחוד רוחני עליון של שתי נשמות בני הזוג להתמזג להוויה רוחנית נשמתית אחת. ומכאן הקשר לשמים – הרומזים על הדרגה הרוחנית העליונה (וכן: השמים נעלים ברוחניות מהארץ, כשם שהנשמה נעלית מהגוף).

ועל דרך הרמז – יש קשר נוסף בין שמים לחתונה[11]:

איתא בזוהר[12]: "שמים זה חתן. מספרין כו' כבוד אל, זה כבוד כלה שנקראת אל", ופירש הצמח צדק (יהל אור, עמוד סא): "השמים מספרים ומאירים כבוד כלה", הוא עניין החתונה.