מניין – עדה קדושה בישראל

החופה צריכה להתקיים, לפחות, בפני מנין – עשרה אנשים[1].

לא רק החתונה אלא גם כל דבר של קדושה – צריך להעשות בפני עשרה יהודים – צבור[2], שהם נקראים – "עדה קדושה"[3].

מהי המעלה המיוחדת של מניין?

חז"ל מבארים שבכינוס של מנין יהודים יש לא רק מעלה בכמות, שיש יותר מתשעה יהודים, אלא גם ובעיקר מעלה נפלאה באיכות, עשרה יהודים המתכנסים בצוותא יוצרים מעין הוויה איכותית, ומציאות אחת ומיוחדת הנקראת "ציבור", או "עדה קדושה בישראל" וכדומה, ובמעמד כזה מאירות דרגות אלוקיות עליונות[4].

נאמר במשנה[5]: "עשרה שיושבין ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר[6] אלוקים ניצב בעדת א־ל". יתרה מזו אמרו בתלמוד[7]: "כל ביה עשרה שכינתא שריה" (תרגום: בכל מקום שישנם עשרה, השכינה שורה), ואפילו העשרה אינם עוסקים בדברי תורה, בכל זאת כיוון שישנם עשרה יהודים יחד – השכינה שורה שם.

לכן בכל דבר שבקדושה, כולל בחתונה, עושים בפני עשרה יהודים, משום שאז השכינה שורה – ואז פועלים את המשכות הקדושה.

במעמד מניין קיים אור אלוקי

ב. בתורת הקבלה והחסידות כתוב שדרגת האלוקות השורה במעמד עשרה מישראל גבוהה ביותר, עד כדי כך שאפילו המלאכים העליונים אינם מסוגלים להגיע לרוממות דרגה זו.

וכן כתוב בספר התניא[8]: "ההשראה היא הארה עצומה מאור ה' המאיר בה בלי גבול כו' אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה תפול עליו אימתה ופחד כו' מהשכינה השורה עליהם עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי".

על פי זה נבין את הצורך המיוחד של מנין בחופה:

בחופה נמשכת השראת השכינה על בני הזוג – "איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם"[9], דרגה אלוקית גבוהה מאוד, דרגת האין סוף[10] – לכן יש צורך במנין, המביא "הארה עצומה מאור ה'".

ג. על פי זה נבין עוד עניין הקשור למנין[11]:

אנו רואים שיש הבדל בין פחות מעשרה לעשרה. רק עשרה נחשבים יהודים נקראים מניין ופחות מעשרה אינם מנין, אולם יש להבין מדוע כינוס של הרבה יהודים, כמה מנינים, אינו מוסיף במעלת כ"מנין"         אמירת הדבר שבקדושה יותר מכינוס של מניין אחד[12]?

אלא ייחודו של המניין אינו בגלל הריבוי הכמותי (כי אם־כן, בשני מנינים הכמות כפולה ממנין אחד), אלא בגלל המהות האיכותית, שהם נעשים הוויה מציאותית אחת של "עדה קדושה בישראל", ובכוח זה הם זוכים להשראת השכינה.

לכן תוספת שמעל עשרה אינה תוספת מהותית, כי מציאות ה"עדה" נעשית כבר במניין, וממילא כינוס של עוד מנינים יכול להוסיף רק בכמות ולא במהות, כי כבר בעשרה נוצרה מהות והאיכות של "עדה קדושה"[13].

מניין פנימי – מניין כוחות האדם

ד. [בתורת החסידות מסבירים שיש גוון ומשמעות נוספת ל"מנייך – מניין פנימי שבתוך האדם:

לכל אדם יש עשרה כוחות [חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה. תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות[14]]. ויהודי המקיים את המצוות והדברים שבקדושה ברצינות ובפנימיות עם כל עשר כוחותיו, יש לו כביכול מניין אישי־פנימי, "ציבור" של כל כוחותיו המסורים ונתונים להקב"ה.

מעשה שהיה עם הרב יוסף יצחק שניאורסון(בנו של אדמו"ר הצמח צדק):[15]

פעם בשעות הבוקר המאוחרות, זמן רב לאחר שכל הציבור סיים להתפלל את תפילת שחרית, חיפש אותו חמיו, הרב הצדיק מטשערקאס, וכשנודע לו שחתנו, הרב יוסף יצחק, עדיין באמצע התפילה, הוא השתומם והתפלא מדוע חתנו הצדיק לא התפלל במניין?

ניגש לחתנו ושאלו: "הרי אמרת לי שאתה מתפלל בציבור"? ויען לו: "תפילה בציבור היא לצבור את כל כוחות הנפש כר, ופעולה כזו לוקחת זמן רב".

גם למניין של עשר כוחות הנפש יש משמעות מיוחדת לחופה:

הקשר והאיחוד בין בני הזוג שנעשה בחופה צריך להקיף, לחדור ולמלאות את כל אישיות האדם וכוחותיו, שכל כולו, הרובד החיצוני והפנימי יהיה דבוק ומאוחד בבת זוגו].

הערות