מנהג ישראל לתת דורונות מתנות לחתן ולכלה כדי לשמחם[1].

בחסידות מבואר שיש לנתינת מתנות תוכן ומשמעות עמוקה ביותר[2]:

מהות החתונה הוא – מתנה גדולה הניתנת מהקב׳׳ה לחתן ולכלה, שהם מקבלים כוחות עליונים שאין כמותם, כוח האין סוף שמעל הטבע, ונעשה איחוד בנשמותיהם, כאמור בפרק "מבוא לחתונה".

ההבדל בין מתנה למשכורת הוא פשוט:

משכורת ניתנת לאדם עבור עבודה, המשכורת מגיעה לאדם, וחובה לתת לו אותה לאחר שעבד; אבל מתנה האדם לא עבד עבורה, ואין שום חובה לתת לו את המתנה, אלא שנותן המתנה מרצונו החופשי החליט לתת לו מתנה.

הכוחות העליונים שמתגלים בחתונה, כוחות שמעל הטבע, הם בבחינת מתנה, כיוון שהם אינם שכר עבור עבודת החתן והכלה, אלא מתנה.

[כי עבור כל המעשים של החתן והכלה, לא מגיע להם גילוי של כוח האין סוף, כי עבור העבודה שלהם, עבודה שבטבע, אין מגיעה נתינת כוחות עליונים, כוח האין סוף שמעל הטבע].

אם כן החתונה עצמה במהותה היא מתנה, ומוסבר בחסידות שהשתתפות הציבור בחתונה פועלה פעולות עליונות על החתן והכלה[3], ולכן יש עניין מיוחד בנתינת מתנות לחתן ולכלה.