תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
שבת שלפני החתונה
הקראת כתבה
התורה כהכנה לחתונה
א. נהוג שבשבת שלפני החתונה החתן עולה לתורה[1].
טעם המנהג[2]: ברור ופשוט לכל שההכנה הטובה ביותר לכל הדברים זה ההתקשרות עם התורה הקדושה. ועל־אחת־כמה־וכמה כשמדובר אודות פעולה הכי כללית – בנין בית בישראל, בנין עדי עד, בוודאי שבהקדמה לזה צריך להתקשר עם התורה.
– לכן בשבת לפני החתונה החתן עולה לתורה.
זאת ועוד: התורה היא המקור שממנו נברא העולם, כדברי חז"ל: "בעשרה מאמרות נברא העולם"[3], "הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, התורה אומרת בראשית ברא אלוקים"[4].
לכן גם לפני הקמת ובניית בית בישראל – נישואין – מתקשרים עם התורה.
"קריאה" בתורה ולא "לימוד"
ב. אמנם, מדוע הקשר לתורה הוא דווקא עם התורה־שבכתב, ובאופן של קריאת אותיות ללא שום פירוש, אפילו לא פירוש פשוט שלומדים עם ילדים קטנים?
אלא הדרך הנכונה והמוצלחת לקיום חיי הנישואין היא דווקא בכוח הקריאה בתורה שבכתב – כי:
החיים בעולם לאחר הנישואין מלאים בקשיים רבים – דאגות וטרדות הפרנסה, חינוך ילדים ונסיונות רבים.
אפילו השכל, גם אם הוא מלא בתכנים טובים וחיוביים, ידיעת התורה הקדושה – אינו יכול לעמוד איתן כנגד כל הקשיים, הנסיונות והתאוות. הכוח החזק שיכול לעמוד נגד הכל הוא אך ורק אמונה טהורה וקבלת עול מלכות שמים.
וזה מתבטא בעלייה לתורה, קריאת אותיות התורה ללא הבנה והשגה בשכל, המסמלת עניין של קבלת עול, כלומר שבמעשה זה האדם דבק בתורה לא בשכלו אלא בחלק האמונה והקבלת עול – ומזה שואבים כוח לקיים חיי קדושה וטהרה, ולבנות בית יהודי, בית חם מלא באורה ושמחה.
עליה לתורה – מסייעת לפעולת החתונה
[ג. עליה לתורה קשורה במיוחד גם לפעולות המיוחדות המתבצעות בחתונה, המבוארות בספר זה, שהם: א) חיבור הנשמות של בני הזוג, ב) קבלת הכוח להוליד ילדים (כמבואר לעיל בפרקי ה'מבוא').
הכוח לפעול מעשה אלוקי של חיבור הנשמה, ונתינת כח ללדת ילדים – כוח האין־סוף, ניתן בכח התורה, שהיא מכח האין סוף – מהותו ועצמותו של הקב"ה[5]].
הערות
[1] ראה לבוש ומגן אברהם, אורח חיים, סימן רפב. ספר המנהגים – חב"ד, עמוד 75.
[2] בהבא לקמן עיין בספר המאמרים קונטרסים, חלק א, דף יט, עמוד ב. לקוטי שיחות חלק א, עמוד 60. תורת מנחם חלק ב, עמוד 99.
[3] פרקי אבות, פרק ה, משנה א.
[4] מדרש רבה בתחילתו.
[5] ראה תניא פרק ד.
פרסום תגובה חדשה