תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).

ראש השנה
אין ברכה טובה יותר מברכת הרבי לשנה החדשה, ברכה לכתיבה וחתימה הכי טובה בלי שום מדידות והגבלות עד לאופן גלוי, ואל תשכחו: ענוים, הגיע זמן גאולתכם!
לפתע, אורו עיניו… הוא מצא את השופר מוטל לא הרחק מפסי ה"טרומאוואיי" (חשמלית), זו הרכבת הפנימית שנוסעת ברחובות העיר. בו ברגע חלפה במקום החשמלית. לבו קפא באימה. רק מילימטרים ספורים הפרידו בין השופר הנכסף לבין גלגלי החשמלית שהתגלגלו בקול רעש גדול, ורק בנס זו לא עלתה על השופר וריסקה אותו לרסיסים…
כשהגיעה השעה – עמדו המגיד ורבי לוי יצחק על הבימה. פני המגיד רציניות עד אימה. הוא בירך את הברכות, וכשנתן רבי לוי יצחק את השופר בפיו, נפל על מקומו מתעלף, אחוז פחד נורא. במשך שעה ארוכה עמלו חבריו להקיצו עד שהחזירוהו למקומו.
אם תפילה נקראת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", סולם המרים את המתפלל משפלותו הארצית לרום השמים, הרי בליל ראש השנה זה, הייתה תפילת הערבית של החתן עם אמירת התהלים של החותן – סולם כפול. כשני עובדים שצריכים לבצע עבודה בתקרה הגבוהה, עולים בסולם הכפול, בעליה שליבה אחר שליבה, בשמרם על המעמד המאוזן למנוע נפילה עלולה, עלו שני אלה, באופן הרמוני, בעבודת התפילה שלהם.
"הרי שני מלאכים מלווים את האדם, וכשהם שומעים איך שכל אחד אומר לחברו בליל ראש השנה אחרי תפילת ערבית 'לשנה טובה תכתב ותחתם' בטוהר הלב, הם עולים למעלה כמליצי יושר להמליץ ולהפציר על שנה טובה ומתוקה".
בעת תקיעת שופר אנו מזכירים את הברית שכרת הבורא עם אברהם אבינו בעת עקדת יצחק. על-ידי תקיעת השופר בטוחים אנו כי בורא העולם יזכור לנו את מסירות הנפש של אברהם אבינו ויצחק בנו, שנעקד על גבי המזבח, וכן את מעשי מסירות הנפש שנעשו בכל הדורות. בזכות אותן שעות גורליות, ייטיב לנו השם יתברך הכתיבה והחתימה לכלל ישראל כאחד, בגשמיות וברוחניות.
שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. בְּאֵילוּ שֵׁמוֹת נוֹסָפִים מְכֻנֶּה חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי? 2. הַשְׁלֵם: כָּל הַשְׁבִּיעִין… 3. מְנֵה דֻּגְמָאוֹת לִ"שְׁבִיעִין חֲבִיבִים"?
שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן
1. מָה מְבָרְכִים קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה?
2. אֵיךְ מְנַצְּלִים אֶת הַדַּקּוֹת וְהַשָּׁעוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִחוּץ לִזְמַן הָאֲכִילָה וְהַתְּפִלָּה?
3. מָה אוֹמְרִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה?…