תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
סיפורים
הרבנית חיה מושקא הסבירה לה שעניינם של נרות שבת זה לכבד את השבת ולא לחללה, ולכן צריכים להקפיד להדליק את הנרות לפני השקיעה. "תקבלי על עצמך להדליק נרות כמו שצריך". הספרנית אכן קיבלה על עצמה להדליק נרות בזמן, וכעבור עשרה חודשים נולד לה בן…
מִסִּפּוּר זֶה לוֹמְדִים מוּסַר הַשְׂכֵּל חָשׁוּב, שֶׁתָּמִיד צָרִיךְ לָדוּן אָדָם לְכַף זְכוּת. וּלְפָחוֹת לִבְדֹּק אִם יֵשׁ מָקוֹם לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ אוֹ לֹא. הִנֵּה רָאִינוּ שֶׁרַב צַדִּיק זֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְטוֹבָה. הוּא רָצָה לְהַצִּיל אִשָּׁה אִלְמְנָה עֲנִיָּה מִבּוּשָׁה נוֹרָאָה וּמִסֵּבֶל מַר. רַב צַדִּיק זֶה הָיָה מוּכָן לְקַבֵּל אֶת כָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת, לְהַפְסִיד אֶת מִשְׂרָתוֹ הַחֲשׁוּבָה וְכַמּוּבָן אֶת כְּבוֹדוֹ רַק כְּדֵי לְהַצִּיל אִשָּׁה מִסְכֵּנָה. אֵיזוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ!…
כשנכנסתי לחדר והושטתי לאיש שתי ידיים מלאות אוזני המן, תלה בי עיניים נדהמות. הוא הביט בי כאחוז הלם ומלמל: "לא להאמין, 'המן טאש'. 'המן טאש אחרי פסח". הוא הושיט יד ונטל 'אוזן המן' אחת. בעזרתי בירך ברכת 'מזונות' ונגס בעוגייה בעיניים עצומות. אחר כך, בלי אומר ודברים, הפשיל את שרוולו וקיים את חלקו ב'עסקה' המוזרה שיזם הוא עצמו כמה דקות קודם לכן. הוא הניח תפילין, והדמעות שגלשו על לחייו לחלחו את עיני כולנו – – –
יְדוּעִים הַרְבֵּה סִפּוּרִים עַל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה, וְהִתְגַּלָה לַאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּנּוּ. גַּם בָּרוּר שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים לֹא נִפְרְדוּ מִבְּנֵיהֶם, זְכוּתָם וּתְפִלָּתָם מְגִנָּה עָלֵינוּ תָּמִיד. גַּם הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כֹּחָה עָצוּם. וּמוּבָן שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים דוֹרֵי דּוֹרוֹת יֵשׁ לָהֶם חֲשִׁיבוּת גְדוֹלָה, עָצְמָתָם מִצְטַבֶּרֶת וְלֹא יָשׁוּבוּ רֵיקָם. וּבְוַדַּאי תְּפִלָּתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים תַּכְרִיעַ אֶת הַכַּף לְטוֹבַת עַם יִשְׂרָאֵל.
הרבנית חיה מושקא נודעה ביחסה המיוחד לילדים. בכל פעם שהגעתי לביקור, היה מוכן כיבוד על השולחן, ערוך בטוב טעם, וכשהגעתי לבקר יחד עם הילדים, יכולתי להבחין כי דאגה להכין כיבוד שהם יאהבו. בשנת תש"מ טסתי לתשרי לרבי יחד עם בתי הגדולה ובניי התאומים, וכמובן שנכנסתי לבקר את הרבנית בחול המועד סוכות. לילדים היא הגישה גלידה ועוגיות וביקשה מהם ללכת לברך ולאכול בסוכה.
אַחֲרֵי שֶׁהָאִשָּׁה מַסְבִּירָה לָרַב שֶׁעָשְׂתָה רְצוֹן בַּעֲלָהּ לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס עָלֶיהָ וּמוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתָהּ בִּשְׁנֵי בָּנִים תַּלְמִידַי חֲכָמִים כָּמוֹהוּ, שָׂכָר עַל שֶׁעָשְׂתָה רְצוֹן בַּעֲלָהּ.
פעם אחת שיגרה קבוצה מנשי-חב"ד בקראון הייטס – זר פרחים לרבנית חיה מושקא, לרגל ליום הולדתה. אל הזר צירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. הרב הלברשטאם, שהיה ה'משמש בקודש' וסייע לאחזקת הבית, מסר את זר הפרחים לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה וראה שרשום עליה שמה של הרבנית, ושאל מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה? הרב הלברשטאם התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. השיב לו הרבי ברצינות גמורה: "נו, גם היא יכולה לברך אותם"!
יְלָדִים יְקָרִים, הָאַרְנָב וְהַצָּב הֵם מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁאֶחָד בַּעַל כִּשְׁרוֹנוֹת וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ בַּעַל כִּשְׁרוֹנוֹת כָּל כָּךְ. אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל מַצְלִיחַ יוֹתֵר. וּבִמְיֻחָד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵין נוֹתְנִים שָׂכָר לָאָדָם עַל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו אֶלָּא עַל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וּמַאֲמַצָּיו.
פרט מעניין הוא שהיו אנשים שהביאו לרבנית חיה מושקא מתנות, וכשהיו אלה אנשים שבאו מארץ ישראל, הרבנית לא הסכימה לקבל מהם מתנות שאינן תוצרת הארץ. לכן, בכל פעם שהגענו לרבנית, הקפדנו לבדוק שהמתנות שקנינו עבורה יהיו מתוצרת ישראל.
הרבי מציע עשירות לכל מבקש אולם לא כולם רוצים, וממשיך הרבי ואומר: "אחר כך מתלוננים שזה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים "חב"ד'סקע שטותים"… מה אעשה לכם…
רעייתי סיפרה כי הרבנית חיה מושקא אמרה לילדה "בואי לדודה". זו הייתה צורת היחס שלה, יחס של דודה. אמרתי לרעייתי "תראי איך שאשה מבוגרת בגיל שמונים ושבע, שאין לה ילדים משלה, ובכל זאת היא יודעת איך להתייחס לילדה כדי שזו תרגיש בנוח…
באחת עשרה בלילה, לאחר שכבר שכבתי לישון, צלצלה הרבנית לפתע והתנצלה על השעה המאוחרת. היא סיפרה לי כי יצאה לסידורים עם ידידה וכשחזרה הבייתה חשה שלא בטוב; בדאגתה המופלאה לא רצתה לצער אף אחד ולכן לא סיפרה על כך דבר, גם לא לבעלה, הרבי…
, "לא היו לנו ילדים, אך לא היינו עצובים כלל, מפני שהרבנית אמרה שאנו נדבר עם ילדינו אידיש, ובשביל שנוכל לקיים את דברי הרבנית, התנאי הראשון הוא שיהיו לנו ילדים; לכן היינו בטוחים שנפקד בזרע חייא וקיימא, ולא רק באחד, אלא ביותר, כי הרבנית אמרה "מיט די קינדער" – ילדים".
גברת שניאורסון מסרה לי את הבקשה על הבקבוק והשקית של נייר, ותמחלו לי, אבל אנחנו נצטרך לקבל את המחשבה כאילו שזה קרה גם במעשה, אבל אני מעדיף בקבוק עם שקית של נייר יותר מבקבוק מפואר מכסף"… אני לא רוצה לעשות מחיצה בין אורח חיי לבין אורח החיים של האנשים שסביבי". הרבי הוסיף דוגמא – "יש לי הרבה קופסאות מכסף לאתרוג, אבל אני מעדיף להשתמש בקופסת קרטון"…
לרבנית חיה מושקא היו עיניים חדות וחודרות; דבר לא נסתר ממבטה, וגם תנועת היד הכמעט בלתי מורגשת של בני, לא נסתרה מעיניה. היא הבינה לליבו, חייכה ואמרה לו: "מיין מאן איז אן אינטלגנט. ער מישטזאך נישט אן אין מיין ריידן" (בעלי הוא אינטלגנט. הוא איננו מתערב בשיחות שלי עם אנשים).
בפורים היא הביאה לרבנית חיה מושקא משלוח מנות. כשהיא נכנסה, ביקשה ממנה הרבנית שתאכל משהו, אך היא ענתה שכבר אכלה. הרבנית שאלה אותה "את הולכת להתוועדות של הרבי?" היא ענתה בחיוב, והרבנית אמרה שבהתוועדות של הרבי צריכים הרבה כח כדי לדחוף – "אז תאכלי עוד משהו…"
הרבנית חיה מושקא אמנם לא רצתה להיות "ליובאוויטשער רעבצין" אבל רק בגלוי; על החלק של החיצוניות, של הכבוד, היא ויתרה, אבל היא הייתה החסיד הגדול ביותר של הרבי. היא מסרה את כל חייה לשליחויות ולענייני הרבי.
באחת השנים נסע הרב החסיד ר' יצחק גינזבורג להשתתף בפעילות, וכשחזר סיפר שהגיע למשפחה אחת בשעה מאוחרת של חג הפורים. כשנכנס בדלת, זעקו לקראתו בני המשפחה "אליהו הנביא הגיע…" התברר כי הם חיכו לחב"ד כל שעות היום ופחדו לצאת כדי שלא לפספס את החב"דניקים…
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אַתֶּם צִמְצַמְתֶּם עַצְמְכֶם זֶה מִפְּנֵי זֶה, אַהֲבַתְכֶם (גּוֹרֶמֶת) שֶׁאֲנִי מַרְחִיב מְקוֹמְכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְרַחֵב מְקוֹמוֹ שֶׁל זְבוּלוּן בְּגַן עֵדֶן וְנִתְפַּנָּה מָקוֹם אַף לְיִשָּׂשׂכָר. וַעֲדַיִן יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן יוֹשְׁבִים בְּגַן עֵדֶן וְעוֹסְקִים כְּאֶחָד בַּתּוֹרָה וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹמֵךְ כְּבוֹדוֹ עֲלֵיהֶם.
סִפּוּר זֶה צָרִיךְ לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מַהוּ כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה. מְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת נִבְרָא הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אֱלֹקָיו כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָג עוּגָה וְכִבְיָכוֹל מְאַיֵּם שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁבַּקָּשָׁתוֹ תִּתְמַלֵּא. וּמַה הוּא מְבַקֵּשׁ דּוֹרֵשׁ וְתוֹבֵעַ? לֹא בַּקָּשָׁה פְּשׁוּטָה וְגַם לֹא אִישִׁית אֶלָּא שְׁלִיטָה מֻחְלֶטֶת בְּאֵיתָנֵי הַטֶּבַע וְסִדְרֵי בְּרֵאשִׁית. שְׁלִיטָה בְּאַחַד הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁיֵּשׁ רַק לקב"ה, דֻּגְמַת לֵדָה וּתְחִיַּת הַמֵּתִים – זֶהוּ סִפּוּרוֹ שֶׁל חוֹנִי הַמְעַגֵּל.
הַשֵּׁם בָּחַר בְּהַר הַבַּיִת לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בְּמָקוֹם זֶה הִתְגַּלְּתָה אַהֲבָה עֲצוּמָה בֵּין אַחִים. הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם וְאַחְדוּת הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה. לָכֵן לֹא רַק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא בְּכָל בַּיִת וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, הַשֵּׁם חָפֵץ לִשְׁכֹּן. אִם כֵּן, עָלֵינוּ לַהֲפֹךְ כָּל בַּיִת וְכָל מָקוֹם בּוֹ אָנוּ נִמְצָאִים לְבֵית מִקְדָּשׁ.
דבר מפליא ביותר היה, שכשהרבי רצה לומר משהו, היה מביט בעיניו ברבנית חיה מושקא והיא ממבטו הייתה יודעת בדיוק את כוונתו ורצונו ופועלת בהתאם לכך.
מידי שנה, טרם חג הפורים, ביקש הרבי להתעניין על התכנית לחלוקת משלוח מנות בקרב חיילים, שוטרים ובתי סוהר. הרבי אף היה משלם שליש מההוצאות למשלוחי מנות אלו, ולאחר פורים מוסיף שני שליש הנותרים. כך שילם הרבי מידי שנה את משלוחי המנות שקיבלו כוחות הביטחון…
אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס מוֹפֵת לָרַבִּים עַד הֵיכָן צְרִיכָה לִהְיוֹת מְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה. אֱלִיעֶזֶר עָזַב אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – אֶת בֵּיתו,ֹ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת פַּרְנָסָתוֹ, וְרַק כָּךְ זָכָה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּלְהַגִּיעַ לְעָמְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְכָךְ גַּם זָכָה בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
יְלָדִים יְקָרִים, מִסִּפּוּר זֶה לוֹמְדִים מַה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, מֶה עָצוּם כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה, וּמַה רַב כֹּחוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. וְהָעִקָּר, שֶׁהַשֵּׁם חָפֵץ בִּתְפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים, וּבָהֶם הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ.
הפתגם היומי
תוכנה של כריתת ברית
אוצר פתגמים
צחוק בצד
אהבת חינם היא חינמית
הגיע הזמן להפוך את שנאת חינם לאהבת חינם. מה הבעיה לאהוב אהבת חינם הרי אין זה עולה כסף. ומי לא אוהב דברים חינמיים. חיוך אינו עולה כסף, הסברת פנים אינה עולה כסף וכו'.
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
ניגון דבקות לאדמו"ר הזקן לתפילות שבת
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.
