רַבִּי, יוֹדְעִים אָנוּ אֶת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּךָ וְאֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּךָ לְכָל יְהוּדִי שֶׁאַתָּה נִפְגָּשׁ עִמּוֹ. אַתָּה מוּכָן לְהַקְדִיש אֶת זְמַנְּךָ, לְהַקְרִיב אֶת בְּרִיאוּתְךָ וְלָתֵת אֶת רְכוּשְׁךָ כְּדֵי לְהַצִּיל יְהוּדִים… אֶת כָּל זֶה אֶפְשָׁר לְהָבִין. אוּלָם לָתֵת אֶת חֶלְקְךָ בְּגַן עֵדֶן לְמַעַן יְהוּדִי חוֹטֵא?… הָאֵין זֶה מֻגְזָם?…

זמן קצר לאחר מכן נזדמן למשעול ההר גוי גברתן מלווה בעגלה וסוס. שמו של האברך הצעיר התמהוני שהסתובב בין ההרים כבר היה ידוע בקרב גויי הסביבה, וזה אמר לו: "סרולצ'ה, קשור את העגלה שלך בעגלתי ואני אביא אותך לביתך". העמיס הגברתן את פגר הסוס על העגלה, ויחד יצאו לדרך.

"ראינו אז בחוש מופת גלוי, ממש לא יאומן כי יסופר, והגם שכולנו רעדנו מפחד, בטחנו בהשם יתברך ובעבדו הנאמן. והתקשרנו בחזקה אל רבינו ולא חשבנו מאומה. רק השתוקקנו לא להחסיר מפיו אף מילה. כה ישבנו שם עד לערך שעה ארבע לפנות בוקר. "שתים עשרה שעות רצופות ארכה סעודת הפורים, והייתה זו מעין מסיבת פרידה לרבי הרש"ב. לאחר שבועיים עלתה נשמתו הקדושה למרומים. "סעודת פורים זו, על כל מה שראינו בעינינו, לא תמוש מזיכרוני לעולם".

פתאום פנה אליי הרבי – תוך שר' שלמה מבחין במתרחש – והתעניין אצלי אם מישהו עזר לי בבדיקת הבית. עניתי בחיוב והצבעתי על ר' שלמה שעמד מולי. הרבי הגיב: "ער איז דאך א כהן. דארפסט בא עם בעטן מחילה" ["הוא הרי כהן. צריך לבקש ממנו מחילה"] ונתן לו מצה.

כיצד הפך פרופסור אנטי דתי מוצהר לחסיד נלהב של הרבי?… פעם אחת שאל פרופ' פוליצ'נסקי את הרבי לגבי לבישת טלית מצמר, כי היה אלרגי מאוד לצמר עוד מימי ילדותו, ובחב"ד מקפידים ללבוש טלית מצמר. תשובת הרבי הייתה ללבוש טלית מצמר דוקא!… וראה זה פלא – ברגע שהתחיל פרופ' פוליצ'נסקי ללבוש טלית מצמר, לא רק שהטלית לא הציקה לו, אלא שחדל להיות אלרגי לצמר בכלל. היום הפרופ' אברהם יוסף פוליצ'נסקי קרוי הרב החסיד…

בין רבבות החיילים שנשלחו מארה"ב לאיזור המפרץ הפרסי, היה גם צ'פלין יעקב גולדשטיין. הרב גולדשטיין הנו חסיד חב"ד תושב 'קראון הייטס' המכהן כאיש דת בצבא האמריקני. קודם נסיעתו לאיזור המפרץ, הגיע אל הרבי, במעמד חלוקת דולרים ביום ראשון, וביקש את ברכתו של הרבי. הוא אף אמר לרבי כי הוא נוטל עמו מגילת אסתר כדי לקרוא בה בפורים. הרבי הניף ידו בתמיהה ואמר: "עד פורים לא תצטרכו לזה שם…"

הרבי, כדרכו בקודש, מעולם לא הסביר את פשר אותם מאורעות שמימיים שחולל בהתוועדות פורים תשי"ג. מעין "אישור" לכך ניתן רק כעבור ארבעים שנה, כאשר אותו מאמר דא"ח מופלא הודפס והוגה מחדש על ידי הרבי. הרבי גם הגיה את ה'פתח דבר' לקונטרס ובכך אישר את הכתוב בו: "לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה, הננו מוציאים לאור את המאמר דיבור המתחיל 'על כן קראו לימים האלה פורים', שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות פורים תשי"ג, המאמר השני שנאמר בהתוועדות דפורים בשנה ההיא, שאמירתו הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של סטאלין המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל…

אבא הכיר במהלך מחשבותיי ואמר לי: 'בתורת החסידות מוסבר משל משר היושב ליד שולחנו הערוך בכל מיני מעדנים, ותחת השולחן הכלב עומד ומכרסם עצמות. הייתכן שהשר ירד מכיסאו ויתיישב מתחת לשולחן לכרסם עצמות?

הֵבִין רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁזְּכוּת מִצְוַת הַצְּדָקָה עָמְדָה לְבִתּוֹ וְעַל כֵּן נִצְּלָה מִמָּוֶת. יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ מֵהַבַּיִת, נִגַּשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ בָּרַבִּים: "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!"

המפקד אמר: "הבוקר הסתובב שוטר סיור ברחובה של עיר. לפתע הבחין בשניאורסאהן עומד על-גבי מכונית חונה, והוא נושא דברים בקול רם. סביבו היו הולכי רגל רבים שנעצרו כדי להקשיב לדבריו של האיש. נוצרה התקהלות בלתי חוקית, דבר שאנו מקפידים עליו מאוד. השוטר החליט אפוא לעצור את מארגן ה'הפגנה הלא-חוקית' שלא תואמה מראש עם המשטרה, ולברר את פשר העניין עד תום…"

אם עומדים בתוקף ואומרים כי תוקף זה הוא מחמת ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ, ואיש יהודי לא יהין לפעול נגד ציוויו ולא יעשה שום דבר נגד ההלכה ושולחן ערוך, גם בעת שכל הממשלה אומרת את ההיפך – הרי סוף כל סוף עולה הדבר בידו.

אדם שחלום חייו מתגשם בבת אחת בודאי מרגיש סערת רגשות מאין כמוה. וכך בסיפור שלנו – מייקל נשם עמוקות. הוא ידע שהגיע כעת לסוף פסוק בחייו, ושחלומו מאז שחר ילדותו עומד להתגשם. אצבעותיו רעדו עת חייג את המספר, והוא לא הצליח להשתלט עליהן. השפופרת בצד השני הורמה, וקול גברי ענה: "הלו?" מייקל פרץ בבכי. רק מלה אחת הצליח לבטא: "אבא!"

מִי בְּיָמֵינוּ יָכוֹל לִקְלֹט אֵיזֶה שִׁנּוּי גָּדוֹל עָשְׂתָה הַחֲסִידוּת בָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבְעוֹלַם הַתּוֹרָה בִּפְרָט. הַיּוֹם נִרְאֶה לָנוּ מַצְחִיק שֶׁשִּׂמְחָה וְרִקּוּד וּמְחִיאַת כַּפַּיִם נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינֵי לַמְדָנִים לְבִזְיוֹן הַתּוֹרָה. קָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין שֶׁרַבִּים מִלּוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ אֲנָשִׁים עֲצוּבִים שֶׁרָאוּ בַּשִּׂמְחָה קַלּוּת דַּעַת. הַחֲסִידוּת הִדְבִּיקָה גַּם אֶת מִתְנַגְּדֶיהָ בָּאֱמוּנָה וּבַיְּדִיעָה שֶׁחַיָּבִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה.

האורחים זוהרים משמחה, מוכנים ממש לצאת במחול – – – בעל הבית עומד ותוהה: לשמחה מה זו עושה? האם עד כדי כך חדלה האחווה היהודית, שאין מרגישים כבר בצער יהודי שנהפך עליו הגלגל? ואולם תימהונו גבר עוד כאשר אלו לא הרפו ממנו והאיצו בו לגשת אתם מיד לצדיק ממזריטש.

פָּרַץ וִכּוּחַ בֵּין הַבַּחוּרָה לְבֵין הָעוֹבֵד. קְלִיֶנְטִים שֶׁנָּכְחוּ בַּמָּקוֹם הִצְטָרְפוּ לַוִּכּוּחַ, וְכַמּוּבָן שֶׁהֵעִידוּ לְטוֹבַת הַבַּחוּרָה שֶׁשִּׁלְּמָה בְּכֶסֶף מָלֵא עֲבוּר הַדָּג. הָעוֹבֵד הִזְעִיק אֶת הָאַחְרַאי לְמִשְׁמֶרֶת וְאַחְרַאי הַמִּשְׁמֶרֶת הִתְקַשֵּׁר לִמְנַהֵל הַחֲנוּת, וְהַמְּנַהֵל הִכְרִיעַ לְטוֹבַת הַלָּקוֹחָה.

הרב סיפר לאשה את סיפור קניית המפה, והיא ביקשה ממנו לבדוק אם בפינה הימנית התחתונה של המפה רקומות האותיות EBG. ואכן הרב מצא את הרקמה של אותיות אלה.

דִּבְרֵי אָבִי שִׂמְּחוּ אוֹתִי בִּמְיֻחָד שֶׁרָאִיתִי כַּמָּה חָבִיב וְיָקָר בְּעֵינֵי אָבִי כָּל יְהוּדִי. וּבִזְכוּת הַחִנּוּךְ שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ הֵגַנְתִּי עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל יְהוּדִי בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. גַּם שָׂמַחְתִּי שֶׁאָבִי חִנֵּךְ אוֹתִי לְשַׁנֵּן תּוֹרָה וְלִלְמֹד בְּעַל פֶּה, וּמִבְּשָׂרִי חָזִיתִי כַּמָּה עָזַר לִי הַדָּבָר בְּעֵת מַעֲצָרִי, וּבְכָל אֹפֶן דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים בְּעַל פֶּה יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָנוּ תָּמִיד "צֵידָה לְכָל דֶּרֶךְ", וְהַלְוַאי שֶׁתָּמִיד נְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן לִלְמֹד תּוֹרָה.

לְפֶתַע שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה: הַאַתָּה זֶה הַמּוֹהֵל הָרַב אַבּוּהַב. כֵּן, עָנִיתִי, וּמִי אַתֶּם?… אֲנִי הַגְּבֶרֶת גּוֹלָן מֵחוֹלוֹן, הַאִם אַתָּה זוֹכֵר אוֹתִי? לֹא… עָנִיתִי. הִיא הִמְשִׁיכָה: לִפְנֵי לְמַעְלָה מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִזְמַנּוּ אוֹתְךָ לַעֲרֹךְ בְּרִית לְיוּבָלִי שֶׁלִּי, הִשְׁאַרְנוּ אוֹתְךָ אִתּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעָה הַמְּטַפֶּלֶת. מִיָּד עָלָה בְּזִכְרוֹנִי כָּל אוֹתוֹ סִפּוּר מוּזָר.

חזרתי אל הרבי אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים והרבי דיבר אתי בכאב וברצינות שהעם לא מעריך כראוי את הנס הגדול שקרה לו, והם מוכנים לתת לערבים חלקים מארץ ישראל ששוחררו בניסים גדולים וגלויים. מסירת שטחים מארץ ישראל סכנה לעם ישראל. אפילו דיבורים על מסירת שטחים הם סכנה לישראל. ארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מא-ל עולם, ואין זכות לאף אדם לדבר עם גויים על מסירת שטחים.

"נָכוֹן, הַמָּזוֹן יִהְיֶה פָּשׁוּט", אָמַר עַכְבַּר הַשָּׂדֶה, "אֲבָל נֵהָנֶה מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאֲרוּחָתְךָ הַשְּׁמֵנָה". "וּמַדּוּעַ זֶה?" שָׁאַל בִּקְרִירוּת עַכְבַּר הַבַּיִת. "מִפְּנֵי שֶׁנֹּאכַל אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט וּלְלֹא כָּל פַּחַד". הֵשִׁיב עַכְבַּר הַשָּׂדֶה.

"רוני. הייתי בעולם האמת. אתה רואה את החכם הזה? כאלה חכמים ראיתי בשמיים. הם אמרו לי בבית דין של מעלה: 'אתה רוצה לחזור לעולם? תלך לבן שלך שחזר בתשובה. בזכותו תוכל לחזור. ואם לא – תישאר כאן!' אמרתי להם: 'אני רוצה להיות כמו הבן שלי', והם החזירו אותי לחיים…"

כשנפרדנו, הביט בי בעיניים אסירות-תודה. "אני מאושר שבאת וגרמת לי לספר את הסיפור", אמר. "הקלת עליי מאוד. וחוץ מזה: עצם העובדה שאנחנו יושבים היום, בארץ-ישראל, בפורים, ואומרים 'לחיים', זה הניצחון הגדול על אותו צר ואויב שביקש להשמיד, להרוג ולאבד"…

זה היה כוחו הגדול של רב ולוחם מסוגו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן. תקיפותו ללא פשרות וללא חת, שלא רק יהודים אלא אפילו גויים בשלטון רוסיה הסובייטית העריכו, היא שהביאה לתוצאות שכאלו. מסירות נפשו למען הכלל היא שהניבה פרי הילולים לטובת כלל ישראל בעמק בכא זה.

בדרך כלל רגילים בעת צרה לבכות, לעשות חשבון נפש, לחזור בתשובה וכיו"ב. הכל טוב ויפה רק דבר אחד שוכחים שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה כי אין רע יורד מלמעלה. צריך לדעת שה' מנסה את האדם והניסיון הוא רק דמיון. ובעת קשה כדאי לעורר דווקא את האמונה והביטחון שה' יכול להוציא אותנו מכל צרה בכל עת ובכל שעה. בעת קשה יש לנסות את השמחה דווקא, יש לקום לרקוד ולשמוח והגאולה מובטחת.

טבעה של שמחה שהיא פורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור.