שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם כִּפּוּר? 2. מַה פֵּרוּשׁ "עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם מְכַפֵּר"? 3. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁ"עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם יְכַפֵּר"?

א. 1) מֵאֵיזוֹ פָּרָשָׁה בְּתוֹרָהּ קוֹרְאִים בְּיוֹם כִּפּוּר? 2) בְּאֵיזֶה פִּיּוּט פּוֹתְחִים בְּרֹב קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל אֶת תְּפִלַּת נְעִילָה? ב. עַל אֵיזֶה סוּג עֲבֵרוֹת אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר? ג. 1) בְּאֵיזוֹ בְּרָכָה מְבָרְכִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּיוֹם כִּפּוּר?

עיקר עבודת התשובה – השיבה לשם היא לצאת מהגדרים הטבעיים שלנו. לא לטבוע בטבעים שלנו, לא להיכנע לטבע החיצוני שבנו אלא *לחשוף את המציאות הפנימית שהיא מעל הטבע*.

חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב חָל לְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. לָכֵן יוֹם זֶה מַבִּיעַ אֶת הָעֲלִיָּה הַנּוֹבַעַת מֵהַיְּרִידָה, שֶׁכָּל עִנְיַן הַגְּאֻלָּה הוּא צְמִיחָה מֵחֻרְבָּן דַּוְקָא.

תוקפו של נס פורים היה שנדדה שנת המלך מלכו של עולם. לפני זה היו ישראל במצב של ישנו מן המצות ולכן פעלו ענין השינה למעלה. אבל אחרי המסירות נפש שלהם, שנת מלכו של עולם נדדה ממקומה.

היכולת לסלוח מעידה על טיב הקשר. הרצון למחילה מעורר את העניין בפועל. כאשר יש רצון להגיע למושג של "מחילה", הקב"ה כבר מסייע בעניין!

אין רשות לשום אדם וגם לא למלאך להיכנס לקודש הקודשים, אלא רק לכהן הגדול שהתעלה למדרגה שלמעלה ממלאך ביום הכיפורים, שאז הוא זוכה שהקדוש ברוך הוא מלווה אותו. ומאחר שהיה ללא גוף וללא מציאות, התגלתה בו רק הנשמה שהתאחדה באחדות גמורה עם הקדוש ברוך הוא.

עָיֵף וְרָצוּץ לְאַחַר נְדוּדִים קָשִׁים שֶׁל כַּמָּה יָמִים הִגִּיעַ לִפְנוֹת עֶרֶב לְבֵית כְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְשָׁם. וּמַה הִתְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְהוּדִים עֲטוּפִים בִּבְגָדִים לְבָנִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּדְבֵקוּת. הָיְתָה זוֹ תְּפִלַּת כָּל נִדְרֵי שֶׁל לֵיל כִּפּוּר. נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר לְשֵׁמַע תְּפִלּוֹת אֶחָיו, גַּם הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם רָצָה לְהִשְׁתַּפֵּךְ בִּתְפִלָּה מְתֻקָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, אוּלָם לֹא יָדַע אֵיךְ. צַעֲרוֹ וּכְאֵב לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי הַתּוֹעֶה עָלָה מַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁקָּרַע אֶת הַשְּׁחָקִים.

"אף אני כך", סיים הרב. "אף על פי שבימים אלה עוסקים אנו בניקוי הביבין שלנו, הרי כיוון שמשרתים אנו בחצרו של מלך מלכי המלכים, אני עושה זאת מתוך ניגוני שמחה".

מַה שֶּׁמְּיֻחָד בְּיוֹם כִּפּוּר הוּא הֱיוֹתוֹ "יוֹם תְּשׁוּבָה", בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מוֹחֵל לָנוּ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ. וּלְמַעְלָה מִזֶּה, אֲפִלּוּ אִם אֵין לָנוּ חֵטְא וְעָווֹן, מִכֵּיוָן שֶׁיּוֹם זֶה הוּא "יוֹם תְּשׁוּבָה", הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שָׁבָה כִּבְיָכוֹל לִמְקוֹרָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה כְּלוּלָה בְּשָׁרְשָׁהּ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף קֹדֶם יְרִידָתָהּ לְעוֹלָם.

פרשת אחרי עוסקת ביום כיפור שתפקידו לטהר את הנשמה. שהרי נשמה, ששורשה באור אין סוף ב"ה שלמעלה משם הוי', ששורשה בעצמות שלמעלה מכל שמות וגילויים, ירדה פלאים… ובדרך לא דרך צריכה להימשך ולעלות חזרה לשורשה…

בפיוט: "לך אלי תשוקתי" שחיברו ר' אברהם אבן עזרא בספרד במאה ה-12 פותחים יהודי תימן ורוב אחינו הספרדים את תפילת ערב יום הכיפורים. הפיוט מעורר את נפש האדם לכמיהה וערגה אל ה', ובו ממתיק ר' אברהם אבן עזרא סוד עם הקב"ה מתוך תחושת ביטול. הוא מודה לה' על כל מה שנתן לו. הוא יודע שה' הוא חיי החיים וכל מה שיש לו כולל חייו הוא מתנה שקיבל מאת ה' ברוב חסדיו.