אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?… מהי עוצמתו של "רבי"?… מהי מעלת 770?… מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?… למד קונטרס בית רבינו שבבבל.

"עולם חסד יבנה", ראשית הכל ומעל לכל היא מדת החסד. האהבה הנובעת ממדת החסד היא הבסיס והמקור לכל היחסים שבין איש לרעהו, וכמובן בין איש לאשה. "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא רק כלל גדול בתורה, אלא הוא כל התורה כולה. זהו כוחה של אהבה המסייעת לנו לקפוץ ולדלג הרבה דרגות מעל הטבע.

הרבי נותן עצה והדרכה באגרות קודש לראות תמיד את הטוב. הנקודה היא אשר אופן וסוג חיי האדם, אם הם חיים מלאים שביעת רצון ותוכן, או בקו ההפכי, חס ושלום, תלוי במדה חשובה וגדולה – ברצון האדם. כי האדם יכול למשול בראית עין שכלו, ויש לו הבחירה להסתכל לצד ימין או לצד שמאל.

ניצוץ הגאולה קיים בכל אחד מישראל, וגאולתנו מתחילה בראש ובראשונה באמונה בכך שנשמתנו קורצה ממקור עליון, ולכן גם הזנתה צריכה לבוא ממקור זה. ולעומת זאת הגוף הפיזי, משכנה של הנשמה, נוצר מן האדמה, וגם הזנתו צריכה לבוא מן האדמה. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" היא מצוה מן התורה. איך יכול גוף חי להיזון מדבר מת?! הגוף אמור להיות ניזון ממזון חי: פירות, ירקות, זרעים, אגוזים וכו'. אם ניזון ממזון חי בלבד נשמור על הבריאות שלנו.

בזכות אותה "חוצפה" שיהודים העיזו לתבוע ולדרוש ממשה רבינו ומהקדוש ברוך הוא את הזכות להביא את קרבן הפסח – נתן לנו ה' את "פסח שני". את ההזדמנות לתקן ולהשלים גם למי שהיה טמא, בדרך רחוקה, ואפילו במזיד. וכדברי חז"ל: "חוצפה, אפילו כלפי שמיא – מהניא"… ומה אנו עושים כדי לזרז את הגאולה?…

לשמירת בריאות הגוף יש לשמור על כמה חוקי ברזל. בראש וראשונה על אכילה של מזונות טבעיים. עם זאת, אחרי חודש של תזונה טבעונית יש לעשות יום צום פעם בשבוע, בערב שבת או ביום א'. פעם ב-3-6 חודשים מומלץ לעשות שלושה ימי צום רצופים, שבהם שותים אך ורק מים. אם יש צורך – להוסיף עוד ימים מספר. בזמן הצום אין לעבוד, אלא רק לנוח. עד 3 ימים עוד אפשר לבד, אבל למעלה מזה חייבים לעשות תחת השגחה וליווי מקצועיים.

כפי שכותב האריז"ל (שער הגלגולים פי"ג ובספר ארבע מאות שקל כסף) שעלייתו של משיח אחרי שיתגלה אליו ה' וישלחו, ויכירוהו מקצת בני אדם אך עדיין לא יכירוהו כולם, היא כדוגמת עליית משה להר בגופו ובנפשו כדי לקבל את הכוחות האלוקיים להביא את הגאולה. ועל כך כותב רבינו הזקן (מאמרים על נביאים ע' ס') שזהו עיקר ענין "דוד מלך ישראל חי וקיים".

כיצד נתכונן לקבלת התורה בחג השבועות? קבלת עיקר ועצם התורה אינה על ידי הדגשת ה"מציאות" שלי, ההבנה וההרגש שלי, אלא דווקא על ידי ביטול המציאות העצמית לנותן התורה.

פלא אדיר. הרבי יושב בברוקלין ומדבר לפני אלפים בכל מיני פינות בעולם. ובו ברגע אכפת לו והוא מכוון את דבריו גם ובמיוחד לאיזה יהודי נידח שיושב לו בקלקוטא, התוהה אם יש בכלל משמעות להדלקת נר חנוכה שלו. והרבי דואג שהוא, "ממש במקרה" יפתח "מכשיר" וישמע את הרבי מדבר על הכוח הנפלא שיש ליהודי בקלקוטא להאיר את העולם כולו!

היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא. גוף של יהודי הוא קדשו וצריך לשמור עליו. נפש בריאה בגוף בריא. דבורה בראל מביאה כמה כללים בסיסיים על שמירת בריאות הגוף.

כ"ב שבט תשמ"ח, יום הסתלקות הרבנית חי' מושקא נ"ע, הוא לא רק יום הסתלקות והילולא של הרבנית הצדקנית, אלא זהו בעיקר יום בו מתחילה תקופה חדשה בנשיאות הרבי שליט"א מלך המשיח. הרבי אומר זאת במפורש ובהדגשה רבה, עד כדי השוואת השינוי בתקופה חדשה זו לגבי קודם – לשינוי שהי' בי"א שבט תש"י ובפרט בי"א שבט תשי"א, כשהרבי שליט"א קיבל רשמית את הנשיאות והתחיל לדבר על ההנהגה המיוחדת של הדור השביעי מרבינו הזקן.

לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, כשמעיינות החסידות נפוצו עד לחוצה שאין חוצה ממנו… נחזור להתבונן בראשיתה של חסידות חב"ד לכבוד כ"ד טבת יום ההילולא של אדמו"ר הזקן.

צריך להפסיק את ההסתכלות על הרבי כמו על "בשר ודם" פשוט עם כל החולשות האנושיות. הרבי לא טועה, הרבי לא שוכח, הרבי לא נכשל ח"ו. הרבי שליט"א אומר (בשיחת כ' מנחם אב תש"י. כמובן אודות "כ"ק מו"ח אדמו"ר", הוא בכלל לא דיבר על עצמו…), כי הרבי, בהיותו בטל ודבוק לגמרי עם הקב"ה, הוא בבחינת "נמנע הנמנעות" ו"מי יאמר לו מה תעשה". הוא יודע הכל ויכול הכל. ומי שיש לו ספקות בזה ח"ו, אומר הרבי, יש לו ספק ב"אנכי ולא יהי' לך"!

הרבי הריי"ץ שיום הסתלקותו חל בי' שבט, נתן כמה ימים קודם הסתלקותו מאמר: "באתי לגני אחותי כלה" (הכולל עשרים פרקים), ללומדו בעשירי בשבט (שנת ה'שי"ת), לכבוד מה?… לכבוד מי?… לכבוד היאצ"ט של כבוד אמו זקנתו הרבנית מרת רבקה זצ"ל (י' שבט). ולכבוד היאצ"ט של כבוד אמו הרבנית מרת שטרנא שרה זצ"ל (י"ג שבט). ובפועל לכבוד "יום ההילולא" שלו – גמר שלימות עבודתו בחיים חיותו בעלמא דין. ולכבוד יום העליה לנשיאות של הרבי מה"מ שיל"ו.

מאתים שנה מאז הסתלקותו של אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת יש התקדמות גדולה בעולם. הרבי מסביר, ש"התרבות והקידמה" של העולם המערבי, שבגלל זה נעשה העולם נאור יותר ומתקדם יותר ומתנגד לברבריות ולרצח ולהפרעה לחופש הדת וכו', אינו בגלל הדמוקרטיה – והראי' שדווקא במקום ה"נאור והמתקדם" ביותר בעולם המערבי, גרמני', בוצעו הפשעים הנתעבים ביותר בזמן השואה! אלא כל זה אינו אלא תוצאה מפעולותיהם של רבותינו נשיאינו, ובמיוחד הרבי שליט"א מלך המשיח שמתקן את העולם כולו לגאולה.

מסופר בתלמוד שבנותיו של רבי חנינא בן דוסא ורב יוסף הדליקו את נרות השבת בבתיהן, ואילו נרות חנוכה המנהג שהאיש מדליק ו"אין האשה מדלקת" [אלא אם כן האיש אינו מדליק] – ויש להבין את סיבת ההבדל ביניהם, למה נרות שבת מדלקת האשה ונרות חנוכה מדליק האיש? אולם חידושו של הרבי בתפקיד האישה בדורנו – שגם האשה תאיר את החוצה, כהכנה למצבן המיוחד של הנשים בימות המשיח.

אנשי האש הרעים הנלחמים בקדושה, אין להם כל סיכוי לשבור את הקדושה, כי מולם ניצבים שלושת אבות החסידות יחד עם שאר כל רבותינו נשאינו עד הרבי – שבכוחם אנו הולכים ומנצחים וכובשים את העולם וממלאים אותו במי הנהר השוטפים של תורת החסידות.

נסים נפלאות וישועות בחנוכה – בלשון הקודש אין סתם מילים נרדפות, לכל מילה ומילה משמעות מיוחדת, גם למילים שמשמעותם זהה יש בעצם לכל מילה משמעות מדוקדקת ומיוחדת. גם בקשר ל"נס", "פלא" ו"ישועה", למרות שכולם מבטאים מאורעות נדירים ולא רגילים – יש משמעות מיוחדת לכל מילה ומילה.

פרשת השבוע "אמור" מלמדת שיש לקיים "אמור" באופן של ציווי תמידי… והכוונה להרבה מצוות הקשורות באמירה ודיבור – תפילות, ברכות ולימוד תורה וכל הקשרים בין איש לרעהו הנוצרים בעיקר בדיבור. "אמירה" בלשון רכה.

פרשת "בהר" הפותחת בפרטי הלכות שמיטה מלמדת אותנו, שכל התורה כולה על כל פרטיה ודקדוקיה ניתנו בהר סיני. התורה ניתנה על "הר" גבוה ומתנשא, הצומח שבדומם. שיש בו נפש הדומם ונפש הצומח, ללמדנו שבלימוד תורה יש לצמוח ולגדול מעלה מעלה. גם פרשת "בחוקותי" הפותחת במלים: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" דורשת התקדמות ועליה בלימוד תורה וקיום מצוות – "בחוקתי תלכו", הליכה אמיתית, התקדמות תמידית.

הקב"ה מבקש לתת לעם ישראל חמדה גנוזה, והם בטחו בה' וסמכו עליו ואמרו לו בענווה ובביטול מתוך שמחה של אהבה: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". עם פזיז שמקדים לשמוע ולציית עוד קודם שיודע במה מדובר. והקב"ה משיב אהבה לעמו – כנסת ישראל, ומכנה אותו: "אחותי רעייתי תמתי"… "אחותי כלה"… וקורא לה: "בואי כלה"… – ולא עוד אלא שלא זז מחבבה עד שקראה בתי"… שהיא בבחינת מקבל, ולא זז מחבבה עד שקראה "אמי", ש"ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים".

הקב"ה וישראל קשורים בקשר עמוק וחזק בל ינתק לעולם! וכתורת הרב המגיד, "עשה לך שתי חצוצרות" – שני חצאי צורות, שישראל והקב"ה הם שני חצאי צורות, כביכול. אם כן, יהודי כשלעצמו, הוא רק חצי מציאות. החצי השני שלו, המשלים אותו למציאות שלמה, הוא הקב"ה, וכדי להיות מציאות שלימה חייבים להתקשר עם הקב"ה.

העבודה בדרגת הנבראים קשורה ל"כפרת נפשו" של האדם שיהיה מושלם. אולם הקרבנות שצריכים להביא לגילוי האור שמעל דרגת הנבראים, הם "דורון" הגורם נחת רוח לה', (כי לולא גרם לו נחת רוח לא היה נותן לו את הדורון). ובזה יש תוספת על הכפרה על החטא והיא ההודעה על כך, כי מתוך שרמת העבודה גבוהה יותר הרי שהאדם מרוצה וחביב לפני ה' יתברך, ולפיכך מודיעים ומגלים לו שהקב"ה כבר מחל וסלח לו והוא יכול להתראות עם המלך.

משמעות מיוחדת לשבת מברכים של חודש אייר שבכולו אנו אומרים את ספירת העומר, בתחושה שכל יהודי יכול להיות "מדלג על ההרים (בזכות אבות) ומקפץ על הגבעות" (בזכות אמהות), ואף למעלה מזה.

גופנו הוא נכס אלוקי שהופקדנו עליו על מנת לשומרו – האם אנו אכן עושים זאת?! • אכילה לצורך שמירת הגוף היא מצווה ועולה לקדושה, אולם מאיזו כפית האוכל יורד לתחום הקליפות?! • בשבת וירא ה'תשנ"ב מורה הרבי שליט"א מה"מ להישאר רעבים לסעודת הלוויתן ושור הבר – מהי משמעותם המעשית של הדברים? • בעקבות הרמב"ם עם דיאטה נצחית כחובה הלכתית!