בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ הַחֳדָשִׁים – סִפּוּר קְלַאסִי לִילָדִים וְלִמְבֻגָּרִים הַמַּתְאִים גַּם וּבִמְיֻחָד לְיָמֵינוּ

דַּע לְךָ, כִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא, אֵלָיו הֵבִיאָה אוֹתְךָ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם יְהוּדִים, עַד שֶׁרַגְלֶיךָ דָּרְכוּ שָׁם. מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם נָפְלוּ שָׁם, כְּמוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים נִיצוֹצוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה אֱלֹקִית, וְעַד שֶׁהִגַּעְתָּ לְשָׁם לֹא מָצְאוּ אֶת תִּקּוּנָם. הַנִּיצוֹצוֹת הָיוּ שָׁם, כִּבְיָכוֹל, בְּגָלוּת, וְרַק אַתָּה עַל יְדֵי תְּפִלּוֹתֶיךָ וּתְקִיעוֹת הַשּׁוֹפָר שֶׁלְּךָ, גָּאַלְתָּ אוֹתָם וְעָזַרְתָּ לָהֶם לַחְזֹר לִמְקוֹרָם וּלְהִתְאַחֵד עִם הָאֱלֹקוּת.

אוּלָם, בְּיוֹם הַחֻפָּה, הָיָה הֶעָנִי מְבֻלְבָּל בְּשֶׁל הַטְּרָדוֹת הַמְּרֻבּוֹת, וְלֹא זָכַר אֶת מֵיטִיבוֹ – הֶעָשִׁיר שֶׁתָּרַם לוֹ אֶת כָּל הוֹצָאוֹת הַחֲתֻנָּה וְאֶת הַבְטָחָתוֹ אֵלָיו – וַיִּשְׁכָּחֵהוּ!

יום י"ט בכסלו הוא יום גדול בתולדות החסידות: ביום זה שוחרר מכלאו רבי שניאור זלמן מלאדי – מחולל תנועת חסידות חב"ד ומחבר ספר ה"תניא" – לאחר שנכלא בעקבות הלשנה של מתנגדי החסידות. כל העולם היהודי חוגג ביום זה את שחרורו של הרבי ואת זיכויה של תנועת החסידות מהחשדות שדבקו בה. כאן אנו מביאים סיפור – מעשה שהיה – שקשור במאורע זה.

סִפּוּר מְרַגֵּשׁ מְאֹד עַל יְהוּדִי שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ קִבֵּל חִנּוּךְ נוֹצְרִי עַד שֶּׁהָפַךְ לְאַפִּיפְיוֹר, וְכֵיצַד גִּלָּה אֶת מוֹצָאוֹ הַיְּהוּדִי עַד שֶׁמֵּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

בהתאם לאותה כמות של אנשים שמלווה את האדם למטה, כך יוצאים מלאכים ומלווים אותו למעלה,

מִכֵּיוָן שֶׁאָדָם נִבְרָא גַּשְׁמִי, הוּא מֵבִין בְּגַשְׁמִיּוּת יוֹתֵר מֵרוּחָנִיּוּת, וְכָל דָּבָר רוּחָנִי נִתְפָּס אֶצְלוֹ בְּהַשְׁוָאָה לַדָּבָר הַמַּקְבִּיל לוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת. כְּמוֹ כֵן, כַּאֲשֶׁר טוֹב לוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת קַל לוֹ יוֹתֵר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. נוֹסַף עַל כָּךְ בֶּאֱמֶת יֵשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת בַּגַּשְׁמִי שֶׁהֲרֵי רַק הַגַּשְׁמִי נוֹצַר בְּכֹחַ עַצְמוּת הָאֵין סוֹף, וּלְעָתִיד לָבוֹא כַּאֲשֶׁר הָעוֹלָם יִזְדַּכֵּךְ, תִּתְגַּלֶּה מַעֲלַת הַגַּשְׁמִיּוּת עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַנְשָׁמָה תִּהְיֶה נִזּוֹנֵית מִן הַגּוּף.

חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים בִּיעָף וְהִנֵּה שׁוּב הוֹפִיעַ הָעֲרָבִי. עַכְשָׁו כְּבָר הֵבִין הֶעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר, שֶׁאֵין זֶה סְתָם אִישׁ, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין זֶה עֲרָבִי, אֶלָּא זֶהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הַמְּחֻפָּשׂ לָעֲרָבִי. וְהִנֵּה שׁוּב דָבָר חָשׁוּב בְּפִיו: חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים, עַתָּה הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹצָר.

מיד קם ר' שמואל מונקעס ממיטתו… התיישב מול בעלי הבית והסביר להם את המשמעות הפנימית העמוקה שבאמירת סליחות. על הדרגה הגבוהה של בעלי תשובה הנעלית מדרגת צדיקים גמורים, על הנשמה ששבה למקורה ושורשה על ידי התשובה, על הנחת רוח שיש לקב"ה מבעלי תשובה, ועל המשמעות המיוחדת של הפסוק: "למעשה ידיך תכסוף". לאחר ההסבר הזדרז לצאת עם בעל הבית לבית הכנסת ואמר את הסליחות בחרדת קודש ובכוונה עצומה.

כָּךְ לָמַד הַנַּעַר לָקַח שֶׁאֵין לַחְמֹד לַצֹּאן. אָסוּר לְשַׁקֵּר אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ צְחוֹק. כִּי כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל הַשַּׁקְרָן, אֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹמֵר אֱמֶת אֵין מַאֲמִינִים לוֹ.

הָרוֹעֶה סִיֵּם סִפּוּרוֹ. הַחֲסִידִים שָׁבוּ לְרַבָּם, וְהִנֵּה הוּא מְקַבֵּל פְּנֵיהֶם בְּחִיּוּךְ, וְאוֹמֵר לָהֶם: רְאִיתֶם אֶת תְּפִלַּת הָרוֹעֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל. יוֹדֵעַ הוּא רַק אֶת תְּנוּעוֹת הַתְּפִלָּה, וְכֻלְּכֶם תְּמֵהִים וְשׁוֹאֲלִים, מֶה עֵרֶךְ בִּתְנוּעוֹת הַתְּפִלָּה ,כַּאֲשֶׁר אֵין אוֹמְרִים אֶת אוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה? אוּלָם הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים מִישֶׁהוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל?!

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה לְפֶתַע נִכְנְסָה אוֹרַחַת לֹא צְפוּיָה, הִיא אֲחוֹתוֹ שֶׁל רָבָא. רָבָא הֻפְתַּע מְאֹד, שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא נִפְגְּשׁוּ, וְדַוְקָא הַיּוֹם בְּאֶמְצַע הַפְּגִישָׁה שֶׁלּוֹ עִם הֶעָשִׁיר שֶׁהֶעֱנִי, הִיא בָּאָה וּבְיָדָהּ סַל. וּמַה יֵּשׁ בַּסַּל? תַּרְנְגֹלֶת מְפֻטֶּמֶת וְיַיִן יָשָׁן מָתוֹק! מַתָּנָה לְרָבָא אָחִיהָ.

שָׁבוּר וְרָצוּץ נִכְנָס הַדֻּכָּס לָעִיר וורמייזא כַּאֲשֶׁר כֻּלּוֹ הִתְפַּעֲלוּת מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רש"י, שֶׁנֶּאֶמְנוּ דְּבָרָיו וְצָדַק בְּכָל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ. הוּא רָצָה מְאֹד לְבַקֵּר אֶת רש"י וּלְהִתְנַצֵּל בְּפָנָיו עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הַבִּלְתִּי הוֹלֶמֶת. אוּלָם…

אחד החיילים הבחין בה והבין את כוונתה, ובאופן ספונטאני צעק את שתי המילים "שמע ישראל"!! המחבלת נבהלה והתחילה לרעוד. באותו רגע הצליחו החיילים להשתלט עליה תוך שהם מנטרלים את מטען הנפץ שנשאה על גופה, ומיד העבירו אותה לשב"כ לשם חקירה.

לא יכולתי להתאפק וצרחתי בקולי קולות: יש אלוקים!!! השגחה פרטית!!! נס גלוי!!! אין לי שום הסבר הגיוני, אלא שיד בורא עולם, המשגיח על ברואיו, היתה כאן.

התכנון המקורי של המחבלים היה להסתתר בין השיבולים הגבוהים כדי שלא יזוהו ע"י התצפיתנים (אחרת אי אפשר להבין את ההגיון שלהם לעלות ולהחשף לגמרי), מה שהם לא ידעו שמשגיחי הבד"צ מחפשים דווקא חיטה כזו… בסערת הימים האחרונים הם לא עודכנו כי הקמה מעל המנהרה נקצרה כולה, כך הם הופתעו לעלות על אדמה גלויה לעין כל – – –

רבי לוי יצחק מברדיטשוב הגיע לבית הכנסת ביום הכיפורים וראה לפניו יהודי מעשן. שאל הרבי את היהודי, יהודי יקר, אולי אינך זוכר שהיום יום כיפור? דוקא כן ענה היהודי. אולי אינך יודע שאסור לעשן ביום כיפור? ענה היהודי אני יודע שהיום יום כיפור אני יודע שאסור היום לעשן ובכל זאת אני מעשן. הרים רבי לוי יצחק מבטו לשמיים ואמר: אבא שבשמיים תראה איזה יהודים יקרים יש לך. יהודי לפני בית כנסת ביום הכיפורים מעשן בפרהסיה אבל הוא לא יוציא שקר מפיו.

מדוע הקשר בין איש לאשתו הוא עוצמתי כל כך? כיצד מסמל הקשר בין איש לאשה את הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל? מה הקשר בין "טירוף" ל"גירושין"? מה הקשר בין "טירוף" ל"גלות"?

מה נותן את הכח ליהודי לעמוד בתנאי הסבל של הגלות האיומה, אם לא אמונה, ביטחון בה' ושמחה בטהרתה. גם ברגעים הקשים ביותר יכול אדם להתעלות מתוך אמונה בה' ומתוך שמחה. הרבי מסביר שעשינו הרבה נסיונות להביא את הגאולה, אולם דבר אחד לא ניסינו עד הסוף והוא שמחה בטהרתה. הא לכם סיפור לדוגמה עד היכן מגיע כוחה של שמחה.

לֵיְזֶר צִפָּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם יָשַׁב בְּבֵיתוֹ וְאָמַר תְּהִלִּים. מוֹעֵד הַמִּשְׁפָּט מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. נוֹתְרוּ עוֹד שְׁלוֹשָׁה יָמִים וַעֲדַיִן לֹא נוֹשַׁע, אוּלָם בָּטוּחַ שֶׁיְּשׁוּעַת הַשֵּׁם כְּהֶרֶף עַיִן. וְהִנֵּה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה שָׁמַע דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת. פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וּלְהַפְתָּעָתוֹ עוֹמֵד לְפָנָיו מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה שֶׁל הַפָּרִיץ. לֵיְזֶר מַכְנִיס אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ מַמְתִּין לְמוֹצָא פִּיו.

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהִקְפִּיד לָתֵת מַעַשְׂרוֹתָיו כַּדִּין וְזָכָה לְעֹשֶׁר רַב. וְאָכֵן כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּיר רַבִּי יוֹחָנָן "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר".

זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לְכֻלְּכֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁבְּנוֹתֵיכֶם לֹא תִּהְיֶינָה יְתוֹמוֹת, תִּזְכּוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן בְּעַצְמְכֶם לָאֲנָשִׁים. תִּתְּנוּ לָהֶם נְדוּנְיָה בְּיָד רְחָבָה וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת בַּעַל עֲגָלָה…

התברר שבמשך שתי דקות היא מתה מוות קליני, ובאותו זמן עלתה לשמיים ועברה את כל הגלגולים עד בריאת העולם ועד האין המוחלט.

רַבִּי אָדָם בַּעַל שֵׁם הִגִּיעַ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, וּמַה הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ וְכָל אֲנָשָׁיו לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת הַיְּהוּדִי. וְרַבִּי אָדָם הִרְגִּישׁ בָּטוּחַ וַאֲפִלּוּ לֹא נִמְנַע מִלְּהַסְבִּיר לַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין הוּא יָכֹל לֶאֱכֹל מִסְּעוּדַת הַמֶּלֶךְ בְּשֶׁל יַהֲדוּתוֹ, וְעַל כָּךְ בִּקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הַמֶּלֶךְ.

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁהָיָה חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְחַי בִּתְקוּפַת רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, הִתְפַּרְסֵם בְּנִסִּים וּמוֹפְתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יָדוֹ בִּזְכוּת צַדְקָנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: אִם הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים, אָנוּ כִּבְנֵי אָדָם; וְאִם הֵם כִּבְנֵי אָדָם, אָנוּ כַּחֲמוֹרִים, אוּלָם לֹא כַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר"…