החסידים יודעים ומשערים עד כמה נעלית ונשגבה היא עבודתם הקדושה של אדמו"רי חב"ד בליל ראשון של ראש השנה; כמה דמעות ובכיות הם שופכים בעבור כלל ישראל, כמה כוונות בתפילה הם מייחדים בלילה זה. והנה, הרבי לא שוכח את מצבה של ילדה קטנה שנפלה, ומפר את הכלל שלא לדבר, בהתעניינו אצל אביה לשלומה…

הפלא הוא, שאף על פי שהרבי מקבל הרבה פ"נים בערב ראש השנה, הוא זכר שלא קיבל פ"נ מחסיד פלוני…

והנה פתאום רואים שכ"ק אדמו"ר שליט"א מטפס על הגדר בכדי להיכנס לפנים הגן, וכשרצו לעזור לו, לא הניח, וכך עלה על הגדר וירד פנימה (כאשר הירידה מהגדר הייתה קשה יותר מהעלייה). מובן שאחרי כ"ק אדמו"ר שליט"א עשו כמותו כולם, זקנים וצעירים. כולם נכנסו פנימה ואחרי אמירת תשליך רקדו ושרו כמו בכל שנה.

דרכים נפלאות להתקשרות הרבי עם חסידיו. בסיפור זה הבין הרב פינחס טייץ בדרך מיוחדת מהו קשר בין רבי לחסידים. הוא הבין שלרבי יש דרכים רבות למסור מסרים לחסידיו – פעמים דרך כתיבה, פעמים דרך ראיה, פעמים דרך תנועה, ולפעמים אפילו בקנעטשים!!! הקשר של הרבי לחסידיו לא נפסק אף פעם. גם היום יש לנו קשר עם הרבי באגרות קודש. הרבי חי וקיים ואיננו עושים שום צעד בלי התייעצות עם הרבי.

כיצד הפך פרופסור אנטי דתי מוצהר לחסיד נלהב של הרבי?… פעם אחת שאל פרופ' פוליצ'נסקי את הרבי לגבי לבישת טלית מצמר, כי היה אלרגי מאוד לצמר עוד מימי ילדותו, ובחב"ד מקפידים ללבוש טלית מצמר. תשובת הרבי הייתה ללבוש טלית מצמר דוקא!… וראה זה פלא – ברגע שהתחיל פרופ' פוליצ'נסקי ללבוש טלית מצמר, לא רק שהטלית לא הציקה לו, אלא שחדל להיות אלרגי לצמר בכלל. היום הפרופ' אברהם יוסף פוליצ'נסקי קרוי הרב החסיד…

נִשְׁתַּתֵּק צְבִי שֶׁפֶר, נֶאֱנַח קִמְעָא וְקָם מִן הַכִּסֵּא, וַאֲנִי עֲדַיִן יָשׁוּב. בּוֹ בַּמָּקוֹם הֶחְלַטְתִּי לֹא לְחַפֵּשׂ הַשְׁרָאָה לָרְשִׁימָה לְחַג הַסֻּכּוֹת, כִּי אִם לְהָבִיא לִפְנֵי קוֹרְאַי אֶת דִּבְרֵי יְדִידִי כִּלְשׁוֹנָם וְאַף לְמַלֵּא מִצְוָה וְלַהֲבִיאָם בְּשֵׁם אוֹמְרָם, קַמְתִּי גַּם אֲנִי וּבַדֶּרֶךְ לַמְּכוֹנִית שָׁאַלְתִּי: אַגַּב, הַאִם שָׁמַעְתָּ מֵאָז עַל רַבִּי מֶענְדֵּל? הַיּוֹדֵעַ אַתָּה מָה אִתּוֹ? תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יְדִידֵי בָּאָה כִּמְהַסֶּסֶת.

הרבי נתן לי תפילין… הוא הדגיש שעלי לקחת אתי רק את זוג התפילין שנתן לי, למרות שהיה לי תפילין משלי; וכשראיתי את נס ההצלה שהיה לי הבנתי שבזכות זה ניצלתי מאסון ודאי. זהו כוחו של רבי שרואה מה צפוי לקרות, ואיך אפשר להינצל הצלה ודאית.

לפתע פתאום אחזתני בהלה וקפצתי למטה. מאורע זה הציק לי עוד זמן רב, ורק כעבור שנים ארוכות נרגעה רוחי. היה זה לאחר שקראתי את דבריו של בנו, הרבי הריי"צ (קונטרס "ב' ניסן תש"י) שאמר…

עוד בטרם דרכה על סף ביתה כבר חזתה בגלוי בהתממשות דבריו של הרבי: הבעל האובד ניצב בפתח הבית בריא ושלם… "הבוקר", סיפר לרעייתו המופתעת, “כשקמתי משנתי נפלה בי המחשבה שעליי לחזור ולראות מה נעשה אצל משפחתי. כעת הנני מתחרט על כל מה שהיה ואני חפץ מאוד להמשיך את חיינו יחדיו”, בישר לרעייתו המופתעת.

הרבי מציע עשירות לכל מבקש אולם לא כולם רוצים, וממשיך הרבי ואומר: "אחר כך מתלוננים שזה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים "חב"ד'סקע שטותים"… מה אעשה לכם…

העיסוקים וההכנות הרבות של ערב ראש השנה רבו למעלה מראש, אולם הרב כהן חש את כובד האחריות המוטלת על כתפיו; הוא הרגיש כמי שחייהם ובריאותם של יהודים רבים תלויים כעת במעשיו. הוא ידע כי עליו לפעול מיד, שכן נותרו שעות אחדות בלבד עד כניסתה של השנה החדשה, שנת תשי"ז…

המילים הראשונות במרומי הדף היו: "שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין" – תשובה ברורה לשאלתו אם לברוח ממוסקבה!

המעשה הבא התרחש כאשר כבר הייתי חייל בשרות סדיר של שלוש שנים.

הרב בנימין עודד את האב, והציע לו לקבל על עצמו החלטה טובה להוסיף בתורה ומצוות וגם להניח קופת צדקה בחדרו של הילד בבית הרפואה. "והעיקר, אמר, הבאתי לך סגולה מיוחדת, מים של הרבי".

רבי לוי יצחק מברדיטשוב הגיע לבית הכנסת ביום הכיפורים וראה לפניו יהודי מעשן. שאל הרבי את היהודי, יהודי יקר, אולי אינך זוכר שהיום יום כיפור? דוקא כן ענה היהודי. אולי אינך יודע שאסור לעשן ביום כיפור? ענה היהודי אני יודע שהיום יום כיפור אני יודע שאסור היום לעשן ובכל זאת אני מעשן. הרים רבי לוי יצחק מבטו לשמיים ואמר: אבא שבשמיים תראה איזה יהודים יקרים יש לך. יהודי לפני בית כנסת ביום הכיפורים מעשן בפרהסיה אבל הוא לא יוציא שקר מפיו.

מדהים! גאון בסדר גודל שכזה, היה עסוק באותו זמן ממש בהאכלת ילדים יתומים בעצמו. הוא מעולם לא שכח שהצלת ילדים קודמת לכל. ואני לעולם אהיה אסיר תודה על שהציל את חיי, ובזכותו יש לי היום ילדים נכדים ונינים.

סיפור זה סיפר הרב חיים גוטניק ע"ה בעצמו, מתוך התרגשות רבה. ואכן, במשך השנים היה לאחד מחשובי הרבנים באוסטרליה.

"האם כבר ביקשת ברכה מנשיא הדור?" שאלו הרבי. ר' יוחנן משך בכתפיו ואמר: "איך אשאל את הרבי ואיך הוא יכול לענות לי?" הרבי השיב לו: שאל והוא כבר יענה לך בדרכים משלו". הרב גורדון אכן נסע ל'אוהל' והתפלל אצל אדמו"ר הריי"צ. לאחר מכן חזר ל-770 וביקש מהרבי ברכה, והאשה הבריאה.

אחרי זמן לא רב הועמדה חופה תחת כיפת השמים על אדמת ירושלים וסביבה נשמע "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה…."

הוא פגש צעירים שלא נגעו בזקנם למרות הסכנה, והתפעל מצימאונם לשמוע דבר תורה מהרבי, מרצונם העז לדעת את הניגונים שהרבי לימד, ומבקשתם לשמוע את דעתו כיצד הם יכולים להיות יותר מקושרים לרבי…