למרות חושך הגלות, והעבודה שהגלות מתגברת והולכת עד ש"המלכות תהפך למינות, חושך שלא היה כמותו מעולם – אין בכל זאת להתרשם מכך, מתוך ידיעה שככל שגדל החושך – הוא בא משום ההתקרבות אל אור הגאולה.

"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה", הוא הפסוק החותם את ההפטרה של שבת פרשת דברים. ואמנם על פי רז״ל, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", אבל כשאינו כן אזי העצה היעוצה לזה היא, ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה…

הפסוק ציון במשפט תיפדה… נאמר בסוף הפטרת פרשת דברים, שבתחילתה מדובר בענינים בלתי רצויים, כי הפדייה וההשבה אינה רק ביטול העניינים הבלתי רצויים שבתחילת ההפטרה, אלא יתירה מזו, שזהו ענין הפיכת כל העניינים הבלתי רצויים לטובה.

בפרשת דברים מוכיח משה את עם ישראל ברמזים על פי המקומות בהם חטאו. הוא מתעכב במיוחד בעניין חטא המרגלים. הוא מזכיר להם את מינוי השופטים, את מסעותיהם במדבר ועוד.

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים – סֵפֶר דְּבָרִים נֶאֱמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה יָמָיו הָאַחֲרוֹנִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד לִשְׁבִיעִי בַּאֲדָר – יוֹם פְּטִירַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אַחַד הַנְּחָלִים שֶׁעָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ ב. אַחַד הַדְּבָרִים מֵהֶם פָּחֲדוּ הַמְּרַגְּלִים וְהִפְחִידוּ אֶת כָּל הָעָם ג. הָאֵימִים הָיוּ עַם…

פרשת דברים, הנקראת לפני תשעה באב מכילה קורלציה הדוקה להתרחשות של החורבן. דרך התוכחה של משה ניתן להבין את מהותו של תשעה באב.

פרשת דברים לילדים – חידון. שאלות וחידות גורמות לילדים להתעמק בפרשה בדרך חביבה. קראו והשתעשעו.

משיחת הרבי לפרשת דברים למדים, שפנימיות ענין הגלות היא – גילוי אור חדש, שמחמת ההיצמדות אליו באה התרחקות ההשפעה, ולכן ככל שמתקרב המשיח, הולכת הגלות ומתגברת.

משה רבינו, 'רעיא מהימנא' (הרועה הנאמן) מתחיל בהבנת הרציונאל: הואיל משה באר להם את התורה.. כלומר משה מוסר לעם ישראל את הזכות האלוקית, את המניפסט הכתוב שהובטח עוד מימיו של אברהם אבינו, את הקוד האמוני שבשמו הם יכולים ללכת קדימה והוא התורה.

עַם יִשְׂרָאֵל חָשְׁשׁוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אֶרֶץ שַׁקְיָא – הַמְּקַבֶּלֶת אֶת מֵימֶיהָ בְּאֹפֶן יָשָׁר וְטִבְעִי מִן הַנִּילוּס הַמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֶרֶץ גְּשָׁמִים – שֵׁם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לְחַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיּוֹרִיד גְּשָׁמִים…

עבודת ה' בשמחה היא יסוד ועיקר ביהדות, ומודגש בחסידות. ואף ש"משנכנס אב ממעטים בשמחה" לא מבטלים אותה. ולמעלה מזה, ממעטים את העצבות על ידי שמחה.

ב"שבת חזון" מזל הנשמה למעלה רואה את בית המקדש שלעתיד, ועל ידי זה הנשמה המלובשת בגוף האדם מתעוררת לשוב בתשובה. ואם הד קולה של ה"בת קול" המכריזה יום יום "שובו בנים שובבים", עשויה להשפיע על האדם, על אחת כמה וכמה בשבת וכל שכן וקל וחומר במה שרואה ב"שבת חזון". העובדה שלעיתים רחוקות בזמן מסויים מראים לאדם את מקדש העתיד, מעידה בהכרח שהכוונה היא כדי שתהיה בזה השפעה עמוקה על האדם, כדי שהליכתו בדרך הישרה תהיה אצלו "כמו טבע", ועד שלא יהיה שום חשש שיחזור לסורו.

מדוע מעלת המצוות – "היום לעשותם" נעלית באין ערוך מהשכר – "מחר לקבל שכרם"? איך אפשר לחוש כל יום את מעמד הר סיני מחדש? איך נגלה את "אור האין סוף"?

יְלָדִים יְקָרִים, צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁהַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת הַשֵּׁם, הַדָּבָר הֲכִי חָמוּד שֶׁשָּׁמַר הַשֵּׁם לְעַצְמוֹ ("חֶמְדָּה גְּנוּזָה אֶצְלוֹ"), וְרַק הַשֵּׁם מֵבִין אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת וּבָהּ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ. אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם מְבִינִים אֶת הַתּוֹרָה. קַל וְחֹמֶר בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּוַדַּאי קָשֶׁה לָהֶם לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה. אוּלַם חֶסֶד עָשָׂה הַשֵּׁם עִמָּנוּ שֶׁהוֹצִיא אֶת הַתּוֹרָה מִמְּקוֹם גְּנִיזָתָהּ, וּמָסַר אוֹתָהּ לְמֹשֶׁה כְּדֵי לָתֵת אוֹתָהּ לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

התורה נעלית מן העולם שהרי קדמה לעולם הן בזמן (אלפים שנה) והן במעלה. וכדי שהתורה תרד ותיכנס לעולם צריך ממוצע המחבר, שמצד אחד הוא נעלה מן העולם ומצד שני הוא בתוך העולם. לתפקיד זה נבחר משה רבינו שיש בו את שני הקצוות, מצד אחד, הוא שיא הביטול, נעדר המציאות, "ונחנו מה" – נעלה מן העולם, ומאידך, הוא שלימות המציאות כפי שהיא בתוך העולם. לכן הוא יכול לחבר בין התורה שמעל העולם לבין העולם.

בדבר מלכות ש"פ דברים, שבת חזון, תשעה באב (נדחה) אומר הרבי, שכאשר תשעה באב חל בשבת והתענית נדחית לעשירי, ישנו מעין המעלה דתשיעי ועשירי בתשרי.