מצווה הנעשית בשמחה משפיעה רבות הן בעולמות העליונים והן בעולמות התחתונים ובמיוחד על האדם המקיים את המצוה.

למרות חושך הגלות, והעבודה שהגלות מתגברת והולכת עד ש"המלכות תהפך למינות, חושך שלא היה כמותו מעולם – אין בכל זאת להתרשם מכך, מתוך ידיעה שככל שגדל החושך – הוא בא משום ההתקרבות אל אור הגאולה.

כל יהודי במשך כל ימי חייו עובר מ"ב מסעות. ונכתבו בתורה להורות לנו מהי הדרך הישרה ללכת ממסע למסע, ובכל חניה לחוש "כאן ועכשיו"; כי כל מה שקורה בחיים זה מסע, פרק בחיים, תהליך שעוברים; כי החיים דומים לסולם שהאדם צריך לטפס בו, כדי לשנות את העולם ולברוא עולם חדש ומתוקן.

כל1 המועדים בטלים חוץ מפורים, ומבואר הענין בזה, ששמחת כל המועדים לעתיד תהי׳ כשרגא בטיהרא, ושמחת פורים לא תהיה בטלה. והטעם בזה, דלהיות שהגילוי דפורים היה על ידי זה שעמדו במסירות נפש משך שנה שלימה עד שלא היה שייך שיעלה מחשבת חוץ על לב אחד מהם, ועמדו כולם במסירות נפש מנער ועד זקן טף ונשים.

ע"י אתכפיא ואתהפכא לשטות דקדושה עי"ז ממלאים כוונת הבריאה, שהיא להיות לו ית' דירה בתחתונים, וזה שע"י אתכפיא ואתהפכא נעשית דירה בתחתונים, באתי לגני, הוא במדריגה יותר נעלית מקודם החטא. דכמו בסותר בנין הקודם ע"מ לבנות, הרי פשיטא שבנין החדש צ"ל במדרי' יותר נעלית מבנין הקודם, כמו"כ מוכרח לומר שע"י אתכפיא ואתהפכא נעשית דירה במדריגה יותר נעלית.

וכל זה נעשה ע"י מעשינו ועבודתנו עכשיו בזמן הגלות , ע"י שכל אחד מישראל יוצא בצבא ללחום עם השטות דלעו"ז והשקר דעולם, והקב"ה נותן את כל האוצרות, ובאופן דבזבוז, לצבאות הוי', לכאו"א מישראל שיוצא בצבא, לנצח את המלחמה, ולעשות את העולם דירה לו ית', בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לְהַשֵּׁם כִּי גָמַל עָלָי (תהלים יג, ו)

קונטרס עניינה של תורת החסידות הוא קונטרס יסוד בחסידות חב"ד הכולל בתוכו קטע משיחת י"ט כסלו תשכ"ו, בו מבאר הרבי מלך המשיח בארוכה את עניינה וחידושה של תורת החסידות, ובייחוד את עניינה של חסידות חב"ד.

הדבר היחיד שנשאר עכשיו הוא – לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש … שכל הפרטים בהפצת התורה והיהדות, והפצת מעיינות החסידות חוצה צריכים להיות חדורים בנקודה זו

פעם אחת ציטט אדמו"ר הזקן את המשנה "כל בעלי השֵׁיר יוצאים בשֵׁיר ונמשכים בשֵׁיר".

מאחר והעולם הזה נברא לראשונה כאשר האלוקות היתה בגלוי בגן עדן לפני חטא עץ הדעת, ומכיוון שבגאולה העתידה שוב תהיה אלוקות בגילוי בכל העולם, לכן, השינוי שחל בינתיים כתוצאה מהחטא (כלומר הגלות) – הסתרת האלוקות על ידי הגשמיות – הוא שינוי זמני ה”חוזר לברייתו”, לצורתו המקורית.

כאשר בן אדם מתחיל להרגיש גאוה – שהכל תלוי רק בו – בדומה לפרעה שאמר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, ברגע זה הוא נפרד מאלוקים, כמו שנאמר כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב”ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם.

חכם אחד בשם יוחנן חקוקאה, יצא מבית המדרש לכפרים, לראות את מצב התבואות. כאשר חזר, שאלו אותו חבריו החכמים: “חיטים נעשו יפות?”

פרשת תזריע עוסקת בטומאת יולדת וטיהורה בתורת הנגעים צרעת כשאת ובהרת עוד וגם בצרעת הבגדים.

פרשת שמיני עוסקת ביום השמיני לשבעת ימי המילואים ובענייני טומאה וטהרה בבעלי חיים

פרשת צו עוסקת בהוראות לכוהנים בענייני הקורבנות, בטכס הקדשת הכוהנים לתפקידם בשבעת ימי המלואים ועוד.

עַתָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ – כַּאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱסָפִים וּבְרֹאשָׁם עוֹמֵד הַמֶּלֶךְ (מֹשֶׁה אוֹ הַתּוֹרָה) – מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ לְבָרְכָם

הקדוש ברוך הוא מצווה על משה לכתוב שירה שתהיה לאות ולזיכרון לבני ישראל, שירה שתוכנה הוא ברית עולם בין השם לישראל, להזכיר להם הן את הבטחות הקדוש ברוך הוא לעמו אם יקיימו מצוותיו והן אזהרות על עונשי הגלות אם לא ישמרו מצוותיו.

הקדוש ברוך הוא מצווה על משה לכתוב שירה שתהיה לאות ולזיכרון לבני ישראל, שירה שתוכנה הוא ברית עולם בין השם לישראל

באותו יום הגיע אליי יהודי וסיפר לי דבר מזעזע. חיפשתי בעצמי בדקות דדקות משהו בדומה לפגם ההוא ולא מצאתי משהו דומה לאותו פגם ואפילו לא שמץ מנהו ואף לא שמץ של שמץ ממנו, המשיך הרבי.

הרב נוטיק בן חיל שהקים משפחה לתפארת זכה לאשת חיל ולבנים ובנות וגם לשילשים. מסר שיעורים משך שנים בחן ובהתמדה ובהתנדבות האיר פניו לכל הסובבים אותו חברים ידידים בני משפחה, ולמי לא?…

הַיּוֹם אֲנִי בֶּן 55 שָׁנָה. דִּבְרֵי הָרַבִּי הַמָּהָרָ"שׁ אֵינָם מַפְסִיקִים לְהַדְהֵד בְּאָזְנַי. כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתִּי, וְהַיּוֹם לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּי.

הַבָּסִיס שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת, הוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"… (דְּבָרִים ו ד). שֶׁהֲרֵי "שְׁמַע" רָאשֵׁי תֵּבוֹת "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם" (יְשַׁעְיָה מ כו). וּלְהָבִין עִנְיָן זֶה נִלְמַד מֵהַסִּפּוּר עַל דָּנִיֵּאל (דָּנִיֵּאל ו יא)

יָצָא הַיְּהוּדִי לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בָּכָה וְאָמַר: אַבָּא! הֲיִתָּכֵן שֶׁבָּנֶיךָ בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ יִגְוְעוּ בָּרָעָב, חָלִילָה, הַאֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהֵם זְקוּקִים לְגֶשֶׁם?

פרשת וזאת הברכה עוסקת במיתתו של משה רבינו ובברכות שברך את שבטי ישראל לפני מותו

כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ לְשָׁרְתוֹ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁבָּחַר בְּכֹהֵן

הקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי כמו אב רחמן האוהב את ילדיו, אהבה אין סופית ללא גבולות. וכאשר הקדוש ברוך הוא רואה שיש חיסרון ביהודי: שמפאת שאינו מניח תפילין יש חיסרון בידו או בנפשו, או מפאת שאינו לומד תורה, נוצר חיסרון בראשו, או שאינו רץ למצוה, דבר היוצר חיסרון ברגלו, או שאינו שומר טהרת משפחה וכו' וכו', דברים שיוצרים פגמים בגופו, יש לו לקדוש ברוך הוא אהבה עמוקה ומיוחדת כלפיו, לבו יוצא אליו.

המושלים בירושלים אנשי לצון. ליצנים שכורתים ברית עם מחבלים הם ההוכחה החותכת שאנו בימות המשיח וקרובים מאוד לגאולה.

עֲבוֹדַת הָאָדָם הֵן תּוֹרָה וְהֵן תְּפִלָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּבִטּוּל וְשִׁפְלוּת

כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל מַעֲלוֹת הַזּוּלַת, יֵשׁ לְכָךְ בְּוַדַּאי הַשְׁפָּעָה טוֹבָה עָלָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ מְחַזְּקִים וּמְסַיְּעִים לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ הָרוּחָנִית – מְבִיאִים לִידֵי גִּלּוּי בְּפֹעַל אֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ וְאֶת מַעֲלוֹתָיו

לִכְאוֹרָה מַשְׁפִּיעַ נַעֲלֶה מִמְּקַבֵּל, אִישׁ נַעֲלֶה מֵאִשָּׁה, רַב אוֹ מוֹרֶה נַעֲלֶה מִתַּלְמִיד וְכוּ'. אוּלָם מֵהַנֶּאֱמָר בַּגְּמָרָא: "הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתִי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתִי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן (תַּעֲנִית ז א), לְמֵדִים עַל הַכֹּחַ רַב הָעָצְמָה שֶׁל הַמְּקַבֵּל. שֶׁהֲרֵי "מִתַּלְמִידַי" – מֵהַמְּקַבְּלִים, לוֹמְדִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה

למען הבריאות, הבה נצרוך פירות, ירקות, עמילנים בעלי תגובה בסיסית (כגון: תפו"א, בטטה ותירס וכמה שפחות דגנים –בגלל שהם חומציים). מעט חלבונים מן הצומח, ובעיקר: שקדים, אגוזים ושומשום.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אוֹהֵב אוֹתָנוּ כָּל כָּךְ וּמְחַכֶּה לַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ רַק צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ!

איש ואשה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ נֶחֱשָׁבִים כְּאִלּוּ הִיא הוּא, וְהוּא הִיא

הַמִּכְתָּב מְתָאֵר אֶת אֵרוּעֵי תִּשְׁעָה בְּאָב לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית, וּמֵאֵרוּעִי הֶעָבָר מַסִּיק מַסְקָנוֹת לְפִיהֶן אָנוּ צְרִיכִים לִנְהֹג בְּיָמֵינוּ

בני זוג שמתייחסים יפה זה לזו, זוכים ששכינה שורה ביניהם וכמו ש"דרש רבי עקיבא: איש ואישה זכו – שכינה ביניהם. לא זכו – אש אוכלתן"

האשה אינה רק אחת מבני המשפחה אלא היא הבית כולו, לכן כינוה חכמים: "הבית", ואמרו: ”ביתו – זו אשתו", לא רק "בית" כמקום לגור בו, אלא אף בית רוחני פנימי, "בית" המורגש בחוויה הקיומית של האיש, בצרכיו היסודיים ביותר הן הגשמיים והן הרוחניים ובעצם אישיותו.

אדם הוא יצור מורכב, לא רק גוף ונפש אלא כוחות נפש הבנויים מנטיות, רגשות, יצרים ורצונות שמנסים להשתלט על לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה. אולם לעולם נזכור, שיש בעל בית השליט על כל כוחות הנפש והוא: המוח!

אָדָם שֶׁלֹּא מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ שְׁלוֹשָׁה יָמִים בִּגְלַל הַקְפָּדָה עָלָיו, עוֹבֵר עַל הַלָּאו שֶׁל "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט יז).

הַכֹּל מוּדָעִים לְכָךְ שֶׁבְּאַהֲבָה יֵשׁ הַרְבֵּה נְתִינָה, וְהַנְּתִינָה מְחַזֶּקֶת אֶת הָאַהֲבָה, אוּלָם הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָה אֲמִתִּית בֵּין בְּנֵי זוּג אֵינָהּ רַק נְתִינָה, אֶלָּא דַּוְקָא בְּקַבָּלַת הָאַחֵר כְּמוֹת שֶׁהוּא.

איך קורה שאנו נופלים לבעיות של שנאה, קנאה ותחרות, במקום לחיות תמיד באהבה ואחווה ושלום ורעות?

בעיית הקנדידה נובעת מצריכה רבה באנטיביוטיקה ומתעשיית המזון המעובד. ומכיוון שהיא מקור למחלות רבות, אסור לנו להתעלם ממנה, ומי שנפגע ממנה, עליו לעשות הכל כדי להיפטר ממנה ולמנוע מעצמו מחלות בעתיד.

הרבנית שושנה שפלטר זצ"ל אשה חסידית מנשות הגאולה שהקימה משפחה לתפארת והעמידה תלמידות רבות תישמר בזכרוננו לעד.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. כֵּיצַד נִקְרֵאת הַשַּׁבָּת לִפְנֵי יוֹם כִּפּוּר? 2. מַדּוּעַ? 3. בְּאֵיזֶה סֵפֶר נִמְצֵאת הַהַפְטָרָה?

וּבֶאֱמֶת שְׁכֵנִים טוֹבִים אָנוּ, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבָה גְּמוּרָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁאַף הוּא אוֹהֵב אוֹתִי.

עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת חָלְפוּ מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם מִתְדַּרְדֵּר וְשׁוֹקֵעַ בַּחֲטָאִים, עַד לְדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהִגְדִּיל לַחְטֹא.

עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יְוַתֵּר לְעוֹלָם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא לֹא רַק יְסוֹד קִיּוּמוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֶלָּא גַּם יְסוֹד קִיּוּמוֹ הָאֱנוֹשִׁי.

אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ, כְּדַאי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז – וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.

הַכַּעַס הוּא בִּזְבּוּז זְמַן וְאֶנֶרְגְּיָה. וְיֵשׁ לִלְמֹד לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ בִּמְהִירוּת. וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטֶכְנִיקוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, הָעִקָּר לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס.