חג-שבועות

לכל חג יש ברכה המיוחדת לו. בדרך כלל בחג השבועות מברכים איש את רעהו בחג שמח! אולם הרבי הנהיג שנברך זה את זה במילים: קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

לפתע שמעתי קול קריאה מתוך אחד הבתים: “כגן! כגן!” הפניתי ראשי בתדהמה. מי פה מכיר אותי? והנה, לנגד עיני עומד גינזבורג, חברי למאסר. שמחנו שמחה רבה זה בזה, והוא, כמובן, הזמין אותי להישאר בדירתו.

פעם בחג שבועות הסבו זקנים וסיפרו סיפורים על הבעל-שם-טוב, אמר להם אדמו”ר הזקן, שהבעל-שם-טוב עדיין בגן עדן העליון… לאחר זמן אמר להם בניגון – ‘ברוך הבא’, והבינו שהבעל-שם-טוב הגיע!…

“הדברים הנפלאים על מתן תורה שיצאו מפה קדשו של הרבי, העמידה של העם השומעים ומאזינים ברוב קשב, מתאמצים שלא להחסיר אף מילה ומשתדלים לקלוט כל עניין, כל אחד לפום שיעורא דיליה – כל אלה נתנו למעמד הקדוש אופי מיוחד במינו, שאין דומה לו…” מעיד אחד החסידים שנכח במעמדים אלה.

הריקוד מלא החיים, ההתלהבות והשמחה של פשוטי חסידים אלו, העונג והשביעות רצון שזרחה מפניהם השזופים והצרובים, פעלו רושם עז על גדולי החסידים שעמדו בצד והביטו נכחם.

משה ואהרון משלימים זה את זה בעבודת ה’ בהיותם מייצגים שתי דרכי עבודה. יחודו של משה רבינו בנתינת התורה – “משה קיבל תורה מסיני ומסרה”… משה שקיבל תורה ומוסרה לישראל פועל המשכה מלמעלה למטה, לכן הוא נקרא “שושבינא דמלכא”, כי הוא ממשיך את ה”מלך” למטה. ולאידך גיסא, אהרון מעלה את הנרות במקדש, ועל ידי כך הוא משיב את נשמות ישראל למקורם למעלה, ולכן הוא נקרא “שושבינא דמטרוניתא”.

על פי פנימיות התורה, כאשר מונים את עם ישראל, הם מקבלים מעמד של שוים – הגדול שבגדולים שוה לפחות שבפחותים. עם ישראל הופכים לשוים במעלתם ובחשיבותם מבחינת נקודת היהדות שבהם. ואכן, אין הבדל בין יהודי למשנהו בנקודת היהדות הפנימית העצמית שבהם, ונקודת היהדות כשלעצמה נעלית מגילוי, לכן הקב”ה מורה למנות את עם ישראל.

עשרת הדברות הם תמצית התורה. ולפי הוראת הרבי כולם צריכים לשמוע את עשרת הדברות בחג השבועות כולל ובמיוחד ילדים.

בטבע בני אדם: כאשר אדם אינו מרגיש את הכוונה והתכלית בחייו (ש”אני נבראתי לשמש את קוני” ), אינו יכול להיות במנוחה והתיישבות אמיתית.

על פי הוראת הרבי, כל הילדים הולכים לבית הכנסת בחג השבועות לשמוע את עשרת הדברות.

כיצד נתכונן לקבלת התורה בחג השבועות? קבלת עיקר ועצם התורה אינה על ידי הדגשת ה”מציאות” שלי, ההבנה וההרגש שלי, אלא דווקא על ידי ביטול המציאות העצמית לנותן התורה.

שיחת הרבי לנשי ובנות ישראל בכ”ח אייר ה’תנש”א כהבנה לחג השבועות בלשון רכה ואוהבת.

על מהותו של חג השבועות יום מתן תורה בו אנו מציינים את מעמד הר סיני ואת נתינת התורה לעם ישראל.

פרשת “בהר” הפותחת בפרטי הלכות שמיטה מלמדת אותנו, שכל התורה כולה על כל פרטיה ודקדוקיה ניתנו בהר סיני. התורה ניתנה על “הר” גבוה ומתנשא, הצומח שבדומם. שיש בו נפש הדומם ונפש הצומח, ללמדנו שבלימוד תורה יש לצמוח ולגדול מעלה מעלה. גם פרשת “בחוקותי” הפותחת במלים: “אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם” דורשת התקדמות ועליה בלימוד תורה וקיום מצוות – “בחוקתי תלכו”, הליכה אמיתית, התקדמות תמידית.

דבר מלכות – משיחות הרבי מליובאוויטש מה”מ יום ב’ דחג השבועות ה’תנש”א – בענין “תורה חדשה מאתי תצא”.

השלימות דגילוי אלקות למטה בגשמיות (“לכם”) – ש”כבר הי’ לעולמים מעין זה בשעת מתן-תורה” – תהי’ בגאולה האמיתית והשלימה (בקץ הגלות).

מגילת רות היא סיפור גיורה של אשה שיצאה ממואב ועברה מסע ארוך עד שזכתה למתן תורה. במסירות נפש היא עוזבת את עמה ומולדתה ומקימה בית בישראל והופכת לאמה של מלכות.