תשובה

עיקר עבודת התשובה – השיבה לשם היא לצאת מהגדרים הטבעיים שלנו. לא לטבוע בטבעים שלנו, לא להיכנע לטבע החיצוני שבנו אלא *לחשוף את המציאות הפנימית שהיא מעל הטבע*.

בפרשתנו פרשת חיי שרה מסביר הזוהר את מעלת בעלי תשובה על־פני צדיקים גמורים, שעבודת הצדיקים נעשית בצורה מסודרת, ואילו אצל בעלי תשובה היא בשעתא חדא.

מזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה. הבתולה היא דימוי חוזר בדברי הנביאים בהתייחסם לעם ישראל, הן לטוב הן למוטב: ״בתולת בת ציון״, ״בתולת בת עמי״, ״בתולת ישראל״ ועוד.

תשובה אמיתית יש לעשות בשמחה גדולה. שאם כל מצוה צריך לעשות בשמחה שהיא עבודה גדולה! קל וחומר מצוה חשובה כמצות התשובה שיכולה לתקן כל מה שהחסירו בכל המצוות, שבודאי היא גדולה וחביבה מכל המצוות (הרבי בשיחת ו' תשרי ה'תשמ"ב).

ח"י אלול הוא החיות של חודש אלול. מח״י אלול מתחילה העבודה של ״אלול שבאלול״, חיות מחודשת שלא הייתה כמוה.

הרבי מסביר את דברי רבי שמעון באבות פרק ב, על הזהירות בקריאת שמע ובתפילה ועל הקשר ביניהם לבין הציווי "ואל תהי רשע בפני עצמך", שעניינו לחזק את האמונה בכח התשובה.

חזרה בתשובה היא תהליך עמוק בנפש האדם הגורם למהפך עצום בחייו. ובדורנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה אנו עדים לתהליך מדהים של חזרה בתשובה ההולך וגובר ומתעצם.

שירו של רונן חזיזה "תמיד באהבה". שיר מעולה, מרגש, נוגע ואמיתי. שימו לב למילים: אבא אוהב אותך! אז, תעשה תשובה!…

הדביקות בה' היא דבר נצחי הנדרש בכל עת. הקשר עם הקב"ה דומה לטל, שהוא סימן יפה לעולם, והעולם זקוק לו תמיד, ולעולם אינו נעצר, בדומה לשמש המאירה ומחממת את העולם בכל יום ועל ידה חיים הנבראים. לקשר חיוני ותמידי זה אין תחליף.

רַבִּים מֵאִתָּנוּ נִתְקָלִים בָּזֶה הַרְבֵּה בַּחַיִּים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים. חֹדֶשׁ אֱלוּל מִתְקָרֵב, עֲשֶׂרֶת יְמֵי־תְּשׁוּבָה הוֹלְכִים וּבָאִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה יָפָה – תְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר בָּהּ וְעַל יָדָהּ נוּכַל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשֵׁנוּ – נִשְׁמָתֵנוּ הָרְעֵבָה וְהַצְּמֵאָה.

סִפּוּר מְרַגֵּשׁ מְאֹד עַל יְהוּדִי שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ קִבֵּל חִנּוּךְ נוֹצְרִי עַד שֶּׁהָפַךְ לְאַפִּיפְיוֹר, וְכֵיצַד גִּלָּה אֶת מוֹצָאוֹ הַיְּהוּדִי עַד שֶׁמֵּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

פרשת פינחס שמונה בין משפחות ישראל את משפחת הקורחי מלמדת מהו כוחו של הרהור תשובה. אף שמדובר בזיק קטן ואולי חד פעמי של מחשבה על תשובה ועזיבת החטא.

פרשת אחרי עוסקת ביום כיפור שתפקידו לטהר את הנשמה. שהרי נשמה, ששורשה באור אין סוף ב"ה שלמעלה משם הוי', ששורשה בעצמות שלמעלה מכל שמות וגילויים, ירדה פלאים… ובדרך לא דרך צריכה להימשך ולעלות חזרה לשורשה…

מפרשת החודש העוסקת בחודש ניסן למדים שהכוונה והתכלית של בריאת העולם בתשרי במדידה והגבלה היא, שיהיה בעולם הגילוי של ניסן שלמעלה מהגבלה.

תכלית הכל היא התשובה אל ה' והיחוד עמו. המשכן שתכליתו לכפר על חטא העגל מעיד, שהכוונה העליונה במעשה העגל מלכתחילה היתה, כדי שעל ידי חטא זה יגיעו למעלת התשובה. וכמו כן, תכלית המקדש שנחרב ונתמשכן פעמיים בגלל עונותיהם של ישראל, היא כדי שיגיעו ישראל למעלת התשובה, ורק בדרך זו יחזיר הקב"ה את המשכון לישראל באופן נעלה יותר מקודם החורבן.

מהו מעשה הקטורת ומהו יחודו? במה שונה הוא משאר הקרבנות שבבית המקדש? במה זכתה הקטורת להיות יקרה וחביבה לפני הקב"ה יותר מכל העבודות והרצונות שבעולם? למה חשוב כל כך בימינו כשאין בית המקדש לומר פרשת פיטום הקטורת פעמיים ביום?

אור "הלובן העליון" שמאיר בגילוי בבוקר מסתלק לאחר התפילה, וחוזר להיכלל בעצמותו – "וישב לבן למקומו"… רק אז "ויעקב הלך לדרכו"… רק אז היהודי הולך לדרכו ומתחיל את עבודת היום בתורה ומצוותיה, שהתורה היא "דרכו" – דרך חייו. ולמה האור מסתלק?… כי כשאור האין סוף בגילוי אי אפשר לעשות את העבודה כדבעי. דוקא לאחר סילוק האור מתחילה העבודה בשלימותה. כדי לעשות עבודה צריך מציאות של "אדם" ומציאות של "עולם"…

נשר הוא סמל למידת הרחמים, ולא סתם רחמים אלא רחמים רבים. הקב"ה מתגלה אלינו במידותיו הם "רמ"ח אברים דמלכא", "רמ"ח אברים" המתגלים על ידי המצוות – "רמ"ח פקודין"! ומחיבת קיום המצוות אומר הקב"ה – "מעלה אני עליכם כאילו עשאוני". אולם מצות התשובה מעוררת מידה נעלית יותר – רחמים רבים דוגמת הנשר שלמעלה מרמ"ח אברין דמלכא – "ישאהו על אברתו". לכן קוראים פרשת האזינו בשבת תשובה או סמוך לכיפור.

בדומה לנשמה שעשתה דרכה למטה לבירא עמיקתא מאיגרא רמה, מ"נשמה שנתת בי" עד ל"נפחתה בי" בעולם הזה התחתון, כדי שבעולם הזה תהיה לה עליה מלמטה ביותר, כדי שתעשה דרכה חזרה בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה; גם "בחינת הנשר", בחינת מידת הרחמים, ירד ונפל למדבר שמחוץ למקום הקדושה, כדי לאפשר ליהודי עליה מהמדבר, עליה רמה ונישאה עד לפנימיות הכתר.

הפטרת כי תצא מבטיחה ברית בין שלום בין ה' לישראל, ואכן על ידי התשובה ניגאל גאולה שלימה ויבנה בית המקדש. וכשנקיים מצוות בזמן הבית תהיה המשכה מבחינה עליונה יותר מעכשיו.

אצל הרבי שלום בית קודם לכל. בית יהודי הוא בית ה', בית מקדש. הרוגצ'ובי אמר, שבחיי נישואין יש להתחתן כל רגע מחדש, ולחשוב על שלום בית כל הזמן. מצות הנישואין נערכת פעם אחת, אך יש לקיימה לאורך כל החיים, וכל רגע מחדש. האשה היא עקרת הבית, יסוד הבית, ובה ועל ידה תלוי שלום הבית. כשאשה עושה תפקידה כראוי היא משרה אוירה טובה בבית. שמחה גוררת שמחה וחיוך גורר חיוך והכל על מקומו בא בשלום.