אָמַר לָהֶם הַזַּיִת: אַחַי הָעֵצִים, אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי יָרֹק מִבַּחוּץ. רְאוּ אֶת גִּזְעִי שֶׁשָּׁחֹר וְחָלוּל וְנָבוּב הוּא…

המזוזות מגינות ושומרות עלינו בזכות קיום המצווה, על כן יש לוודא שהמזוזות תמיד תקינות וכשרות למהדרין.

תשעה בחורים נסעו ברכבת בדרכם לישיבה של חב"ד במינסק. והנה לפתע הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו, והתחיל לרדת שלג כבד. פתיתי השלג נערמו על פסי הרכבת והנהג נאלץ לעצור…

בינתים הגיעו כחות הביטחון. כל תושבי השכונה קיבלו הוראה לנעול את דלתות בתיהם, המחבלים ניסו להסתתר בין השיחים שמאחורי המקוה של השכונה, אולם אנשי כיתת הכוננות הצליחו למצוא אותם ולחסלם. כך ניצלו חייהם של תושבי הישוב.

השבת הוא מנוחה לגוף ולנפש – כדי לחוש את אוירת השבת יש לנו הלכות מיוחדות המנתקות אותנו מטרדות היום יום ומאפשרות לנו להתבונן בעצמנו בפנימיות.

בחיים שלי לא האמנתי שמישהו מכם יהיה מוכן להקריב את חייו למען דתו. כיוון שכך, אני נותן לו בזה רשות להניח תפילין מתי שרוצה בכך, ואני אישית אדאג שאף אחד לא יפריע לו.

…וְהַשֵּׁם הַנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר שִׁלֵּם לְדָמָא אֶת שְׂכָרוֹ תְּמוּרַת הַקְפָּדָתוֹ עַל מִצְוַת כִּבּוּד אָב, וּפָרָתוֹ הִמְלִיטָה פָּרָה אֲדֻמָּה…

כשהרבי והרבנית התגוררו בברלין ולאחר מכן בפריז ולבסוף בארצות הברית – נשמר הקשר של הרבי עם הוריו באמצעות מכתבים. הרבי ואביו הרבו להתכתב בדברי תורה. עם זאת דאג הרבי לצורכי הוריו.

הסיפור של ר' דוד שורדר מאנגליה, נראה כמו לקוח מן האגדות. שורדר, איש עסקים שתחביבו לאתר יהודים במקומות אליהם מגיע, וליצור עמם קשר.

מצוות תפילין שקולה כנגד כל המצוות, ומי שזהיר במצווה זו כאילו קיים את כל התורה כולה. לכן יוצאים חסידי חב"ד לזכות במצוה זו את עם ישראל בכל מקום שאפשר.

מופת של הרבי הרש"ב. כך חזר יעקב לדרך התורה והמצוות, לאחר הירידה העצומה שהייתה לו, ויראת השמים שלו התחזקה ביותר, במיוחד לאחר שראה נסים גלויים.

סיפור מרגש על שידוך מיוחד. הקדוש ברוך הוא, שמשגיח עלינו בכל צעד ושעל, לא נשאר חייב ומשיב לנו כגמולנו הטוב על כל מעשינו הטובים.

הרבי הריי"צ הוסיף לרשימת קרוביו את שם הרבי והגדירו כחתנו קודם נשא את בתו לאשה. וכאשר השלטונות טענו: הרי חתן תוכל להשיג גם במקום אחר?! ענה להם הרבי: "חתן כזה אי אפשר להשיג בכל העולם!"

הרבי העיד על עצמו: אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי [רבי לוי יצחק] ומורי וחמי [הרבי הריי"צ] שאין להתחשב בעניינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזרה של אומות העולם אין להתחשב!"

סיפור שקרה לחסיד חב"ד שנהג לזכות יהודים במצות הנחת תפילין, ומדי יום שישי יצא לאחד הצמתים עם זוג תפילין וחומר הסברה וקירב את בני ישראל לאביהם שבשמים.

עוד בהיותו ילד כיבד הרבי את הוריו בצורה מיוחדת. אחד הדברים הנפלאים שיש ללמוד ממנו, כיצד הפנה להם את פניו ולא את גבו, ומכיון שלא רצה שירגישו בדבר עשה זאת בתחבולות.

מעניין עד היכן הגיע מורא אב ואם של הרבי, שאפילו כשהיה מעוניין מאוד בדבר שהתנגדו לו הוריו לא פצה פה ולא הביע דעתו ולא ביקש שירשו לו למלא את רצונו.

סיפור ניסי הקשור בציצית. יהודי שעמד לפשני שודדים והיה בסכנת חיים ניצל עקב תושייתו ללמד שבע מצוות בני נח ובזכות הציצית שבבגדו.

נרות שבת מאירים כל בית יהודי ומשרים בו אוירה טובה, אוירה משפחתית מלאה רוגע ושלוה – אוירה, אותה אפשר לחוש ביתר שאת כאשר שומרים את הלכות השבת.

אחת הטענות שטענו המתנגדים נגד אדמו"ר הזקן היתה, שבדרושיו הרבים טוען רבינו הזקן שה"מלכות" אינה שווה שום דבר – ובלשון ה'קבלה' "לית לה מגרמה כלום", ולכן היא הספירה האחרונה…

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש – רבי ישראל בן אליעזר, שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.

היה זה יום שישי חורפי בחודש שבט. רבקה, נערה בת 19 מקראון הייטס, היתה בדרכה מברוקלין למנהטן. אמה ביקשה ממנה לסדר ענין דחוף בעיר. ומזה השתלשלו ניסים של ממש.

רַבִּי טַרְפוֹן עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַחֲצִי הַכָּבוֹד שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה לְכַבֵּד אָב וְאִם.

מי ששומר שבת יכול לראות במוחש איך הברכה שורה בביתו, כי השבת היא מקור הברכה. סיפור זה ממחיש לנו עד כמה ברכת ה' היא תעשיר!

אחרי זמן לא רב הועמדה חופה תחת כיפת השמים על אדמת ירושלים וסביבה נשמע "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה…."