אדמו"ר האמצעי אמר, שגליא שבתורה נקראת מים ואל מים – הולכים, ואילו פנימיות התורה נקראת אש ומאש – נרתעים. על כן עצתו היא למי שהולך להפיץ את מעיינות החסידות ורוצה להשפיע על אנשים ללכת בדרכי החסידות, לבוא לקראת המקבל ולומר לו: אל תירא "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא" (היום יום ט"ז מנחם אב). עניין זה שמייחסים אש לפנימיות התורה הוא משום שעניינה של החסידות לבאר ענייני אלוקות. ועוד כפי שמבאר אדמו"ר הצמח צדק, שנותנת חיות בגליא שבתורה…

אין לתמוה שיש כמה שקשה להם לקבל את בשורת הגאולה, דמצינו כזה גם בגאולת מצרים דכתיב: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", עד שמחרפים…

בקריעת ים סוף לא היה בשינוי מהות ומציאות המים ובהגדרתם. בקריעת ים סוף רק טבע המים השתנה. היינו, לא היה בזה חידוש גמור. אך בריאת העולם היא בריאת "יש" מ"אין" וזהו נס גדול יותר. ועוד, שבבריאה החידוש של "יש" מ"אין" הוא בדרך של דילוג חד שלא בהדרגה וזהו עניין עצמי, שינוי בעצם – חידוש גמור, ובמיוחד שכח הפועל בנפעל נמשך תמיד ללא הפסק.

הגאון המקובל – ר' מרדכי אליהו זצ"ל אמר על הרבי: ראיתי שהוא למעלה ממלאך, כי הרבי אינו מחכה שיבקשו תורה מפיו. אלא דואג במסירות נפש להפיץ את התורה חוצה, מוסיף והולך מוסיף ואור. הרבי צדיק הדור ומאורו, מיזג בפעילותו הכבירה את שלוש השלמויות – שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. באמצעות שליחיו ברחבי תבל, עורר את הניצוץ היהודי שבכל אחד ואחד והגביר אחדות בעם ישראל. הרבי גם החיה את האמונה בביאת המשיח ועשה אותה מוחשית.

הרבי מסביר: …מובן וגם פשוט, שבימינו אלה, לאחרי כל מה שעברו במשך הדורות שלפנ"ז ויצאו ידי – חובת כל הענינים הבלתי רצויים (כמובא גם בדרושי אדמו"ר האמצעי), אין עוד ענינים של ירידה כו' (כולל גם שלילת הענין ד"מאן דנפיל מדרגי' איקרי כו'"), ובמילא, ישנה מציאותו של משה – "גואל ראשון הוא גואל אחרון" – נשמה בגוף באופן נצחי.

שאלת השאלות שעולה בכל דור היכן האמת?… מיהו עובד ה' האמיתי, קין או אצל הבל?… מי הבכור, יעקב או עשו? מי מבני יעקב ראוי להיות המנהיג – יהודה או יוסף?למי להאמין למשה רבינו או לקורח?… למשה או למרגלים?… מי המלך שאול או דוד?… דוד או אבשלום בנו?… שלמה או אדוניה בן חגית?… אלפי שנים אחרי זה עם ישראל מתלבט אם ללכת עם הרמב"ם או עם מתנגדיו – חלק מבעלי התוספות. ובדורות האחרונים אם ללכת אחר הבעל שם טוב או עם מתנגדיו…

יהודי תמיד מודה לה', ועל כן הוא מברך אותו בכל עת ובכל שעה, וחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ועל ידי זה ניכר הקשר התמידי בינינו לבין הקב"ה. וברור ופשוט שגם בראיית פני המלך המשיח שאנו מצפים לו כל כך הרבה זמן נודה לה' ונשבח אותו ונברך חמש ברכות. וחייבים ללמוד את הברכות כבר עכשיו כדי שלא נהיה במבוכה של חוסר ידיעת הברכות, כי הוא יופיע במהרה ופתאום.

הרי בודאי שמלך המשיח נמצא כבר בעולם לא רק בבחינת עיבור, אשר, לאחרי כן צריך עדיין לצאת לאויר העולם ("ויצא חוטר מגזע ישי גו'"), כי אם שמציאותו קיימת באויר העולם, ולא עוד, אלא שמציאותו קיימת כ"גדול" – "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו"! (הרבי, התוועדויות ה’תשמ”ו ח"ג עמ' 194).

בסדר של השתלשלות יכול להתהוות דבר רוחני מדבר רוחני גבוה ממנו, אף שיכול להיות מרחק גדול ביניהם, כמו נפש הבהמה שהשתלשלה מפני שור שבמרכבה. לעומת זאת ה"יש" הנברא אינו יכול להתהוות בסדר של השתלשלות, מציאות של "יש" מ"אין" יכולה להיות רק על ידי הקב"ה – "בחיק הבורא", שהוא אין סוף ולמעלה גם מגשמיות וגם מרוחניות.

כאשר ילמדו בכל יום פרשה חומש עם רש"י, ביום ראשון עד שני, ביום שני עד שלישי וכו', וילמדו בכל יום גם את השיעור תניא כפי שנחלק לימות השנה על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר, ויאמרו בכל יום אחרי התפלה את התהלים היומי כפי שנחלק לימי החודש, יקויים העניין ד"ויהי חתת אלקים על הערים", ויהיה "ויסעו", שיסעו מתוך מנוחה לארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלימה.

זהו מכתב שנשלח בצורת עלון לאלפי אנשים מהם רבנים ומהם מרצים באוניברסיטאות ובעיקר ל"עמך ישראל" הקדושים, ומצוה להפיצו בכל מקום. תוכנו מסביר על רגל אחת את אמונת החסידים שהרבי הוא מלך המשיח. אמונה שהיא ידיעה, כי היא מבוססת על דברי הרבי ועל לימוד ענייני משיח וגאולה במרחבי מקורות תורתנו הקדושה.

"ישת חושך סתרו" הוא חושך והעלם, בחינת פנימיות "עתיק" – בחינת ההעלם העצמי שלמעלה מבחינת אור, המשכה מבחינת עצמות א"ס ב"ה.

כל כך אריכות הגלות הזה הוא כדי לזכות לגילוי פנימיות התורה שיהי' לעתיד לבוא, כי במתן תורה הי' קבלת התורה הנגלית, אבל פנימית טעמי התורה יהי' הגילוי שלהם לעתיד לבוא וע"ז נאמר אראנו נפלאות (תורה אור, שמות מ"ט א').

הקב"ה רוצה שלנבראים תהיה שייכות עם כח הבורא שלהם – שיוכלו להוסיף בכבודו, שהרי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו (אבות ספ"ו). ומכיון שתפקיד העולם לא רק להסתיר את הבורא אלא גם לגלותו, על ידי שיהודי מנצל בעבודתו את ענייני העולם לכבוד ה', הריהו מגלה את כבודו.

כמו שלמלאכים יש עבודה לבטל את היש והגוף שלהם על ידי נשמתם, שנלקחה מחיצוניות הכלים, והיא אין, כך ישראל צריכים לבטל את היש, שהוא הגוף הגשמי שלהם על ידי נפשם האלוקית, שהיא בעצמה אינה צריכה תיקון, לפי שהיא מבחינת "אין", ונלקחה מפנימיות הכלים, שהוא מקור גבוה הרבה למעלה ממחצב נפשות המלאכים, שנשמות ישראל עלו במחשבה. לכן נשמה יכולה להפוך ולכבוש גם גוף גשמי, מה שאין כן המלאכים. אילו היה להם גוף גשמי, היו נופלים ממדריגתם לגמרי.

כל יהודי – המקושר למלך ומקבל עליו את תורתו ואת הוראותיו, (ומדהים שזה כולל יהודים רבים, שלא זכו לראות ואף לא לשמוע את המלך, ואף על פי כן קשורים בקשר אמיץ עם המלך) – מאמין באמונה שלימה, שהרבי המלך המשיח חי וקיים ופועל את פעולותיו ביתר שאת וביתר עז. ואכן לתופעה זו אין אח ורע בכל תולדות ישראל. עדה שלימה מקבלת בפשיטות את דברי הרבי, שאין כאן הסתלקות של צדיק, ואף לא שינוי דגניזה, אלא מצב של נסיון, ונסיון אינו מציאות אלא דמיון.

חובה להשתכר בפורים "עד דלא ידע", כנפסק להלכה, אין לחשוש שזה יגרום לתוצאות בלתי-רצויות. חובה ללמוד סודות התורה – שתיית 'יינה של תורה' עד ל'שכרות' וביטול במציאות, ואין חשש שזה יביא אותו להנהגה של פרישות מן העולם, אדרבה, על-ידי מילוי מצוה זו בפורים, תהיה אצלו חיות נוספת בעבודת ה' כל השנה.

טבעת היא בצורת עיגול. לעיגול שאין לו התחלה ואין לו סוף, מסמל את האור האלוקי הנעלה מן העולם, אור הסובב כל עלמין, הוא הכח האלוקי העליון המקיף את העולם, שהוא רם ונישא חזק ונשגב ומעל העולמות. הטבעת כדבר עגול מסמלת את הרעיון והכוונה הפנימית של הנישואין, שעל ידי הנישואין מתגלה אור הסובב, מתגלה כח האין סוף, כח הבלי גבול.

הרבי ראש בני ישראל המדריך אותנו הן בעבודת ה' והן בעניינים הארציים, הוא מלך המשיח המתקן עולם במלכות ש-די. הוא נפגש עם גויים אנשי מפתח ונותן להם עצות לתיקון העולם על ידי מעשי חסד ובין מעריציו הגויים נמנה אפילו חבר כנסת ערבי – מאמר מאת הרב לויצ"ח גינזבורג.

הרבי מסביר, שישנו קושי להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש… והתיקון לזה: …עד שיתחילו "לחיות" בענייני משיח וגאולה, כי בכוח התורה (חכמתו של הקב"ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדיין מהגלות הפנימי), הרי ע"י לימוד התורה בענייני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בענייני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא".

הרבי מליובאוויטש שראוי להיות משיח מעיד על עצמו שהוא נביא ושהוא מלך המשיח. מאות רבנים שבחנו את הדבר על פי תורה בכלל ועל פי תורת החסידות ותורת הרבי בפרט מעידים בפסק דין תורני שהרבי הוא מלך המשיח.

שרש עבודת הלויים היא מקו השמאל – בינה, גבורה והוד – אהבה כרשפי אש, הנמשכת מלמטה למעלה בבחינת "רצוא" שלמעלה מעבודת הכהנים – אהבה כמים, הנמשכת מלמעלה למטה בבחינת "שוב". אלא שהעולם כפי שהוא היום אינו כלי להכיל מדרגה זו של ה"גבורות", לכן היום הלויים טפלים לכהנים; אולם לעתיד לבוא כשהעולם יתעלה, הלויים יהיו כהנים והעיקר.

יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש אינו שייך לחטא ולעניינים בלתי רצויים. לכן אף אם פגמו או החסירו ישראל בקיום התורה, לא יתכן שזה יפגע בקשר העצמי שלהם (שלמעלה מהתורה) עם הקב"ה. בכוחה של תשובה לא רק לתקן את החטא מעיקרו, אלא שעושה עילוי בנשמה שלא היה בה קודם לכן.

השבירה בעולם התוהו שבמקורו הוא לא בגדר זמן, היא המשכת שפע לעולם הזמן באופן של שבירה, המתחדשת בכל רגע ורגע, בהתאם לעולם הזמן המתחדש בכל רגע ורגע. כאשר מגיעה השבירה לעולם הזמן יש בכל פעם שבירה חדשה. כשהשפע הבלתי מוגבל מגיע לעולם הזמן הוא נעשה מוגבל ובגדר זמן. וכל פעם שנופלים שברים חדשים – ניצוצות של תוהו – בכוח הצומח יש צמיחה חדשה, הולדה חדשה.

עניין המשכת גילוי פנימיות ועצמות אור אין סוף בגילוי למטה בעולם התחתון דוקא – אין זה מצד איזה הכרח וטעם שכלי אלא שהוא למעלה מטעם ודעת. בשביל זה ירדו נשמות לעולם. ונשמות ישראל על ידי עבודתם בקיום תורה ומצוות ממשיכים בחינת עצמות אור אין סוף למטה.