שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מַהוּ אֲפִיקוֹמָן? ב. לָמָּה פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְ"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ" בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה? ג. מַהִי "בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת"?

הבעל שם טוב תיקן לערוך סעודת משיח ביום האחרון של פסח, והרבי הרש"ב (רבי שלום דובער שניאורסון) אדמו"ר החמישי של חב"ד, הנהיג גם לשתות ארבע כוסות יין בדוגמת ליל הסדר כנגד ארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי", והרבי מלך המשיח הפך מנהג זה לנחלת כלל ישראל.

לְאַחַר הַחַג הִגִּיעַ הָאָבִיב… הַקֹּר נֶעֱלַם וְהַשֶּׁלֶג נָמַס. שׁוּב נָטַל חַיִּים אֶת הַמְּרִיצָה שֶׁלּוֹ כְּדֵי לָצֵאת לַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים בְּשִׂמְחָה. בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה הַבַּיְתָה נִתְקְעָה הַמְּרִיצָה הָעֲמוּסָה לַעֲיֵפָה בָּאֲדָמָה הַבּוֹצִית. חַיִּים עָמָל קָשֶׁה כְּדֵי לְהוֹצִיאָהּ מֵהַבֹּץ עַד שֶׁהִצְלִיחַ. תּוֹךְ שֶׁהֶעֱלָה אֶת הַמְּרִיצָה מִן הַבֹּץ הִבְחִין חַיִּים בְּחֵפֶץ נוֹצֵץ לְיַד גַּלְגַּל הַמְּרִיצָה…

דברי שלמה המלך החכם מכל אדם "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" נכון לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות. ובאמת עדיף להיות יהודי פשוט ואפילו דל במוחין, אך בעל תכונות טובות אוהב שלום ומלא שמחה מאשר בעל מוחין רחבים המקיים מצוות בהידורים רבים ובחומרות אין קץ עד שמרוב הקפדות בא לידי מריבות. "שלום רב לאוהבי תורתך"… מי שלומד תורה בקשר וחיבור תמידי לנותן התורה מובטח לו שיעבוד את ה' בשמחה.

הרבי הגיב שלא כדאי לעשות עניין מכך ולשלוח את המצות בטיסה הבאה, אף על פי שהשליח המלווה את המצות לא יהיה באותה הטיסה. הרבי אמר כי כל הנוסעים יהיו שלוחי המצווה.

כשראתה אותנו אמא, פחדה שיתפסו את המיטה שלנו בבית הרפואה ושוב לא נוכל לחזור לשם, והיא ציוותה עלינו שנשוב מיד לבית הרפואה. לפני צאתנו היא בצעה שתי חתיכות קטנות מפיסת המצה שלה ונתנה לנו. מעשה זה, של בציעת שתי חתיכות מצה, נשאר חרות במוחי ובלבי לנצח; אהבה עמוקה ואמִתית של אם רחמנייה, הנותנת לילדותיה חלק מהחיים שלה. חתיכה מהמזון הקיומי שלה, מתוך אהבה אמִתית.

הבן יצא בשליחות האב הדגול; ואכן האיש הראשון שפגש, ואשר לא היה לו היכן לאכול, הוזמן לביתם. הלה סעד עמם את סעודת החג מכל האוכל המועט שהיה בבית. בעבור האורח הייתה זו הצלת נפשות ממשית, שכן זה כמה ימים שלא בא אוכל לפיו והוא כמעט גווע ברעב. בליל הסדר תש"ב, ניצלו חייו בזכותו של החסיד הדגול, מכניס האורחים, הרב יהושע זעליק הי"ד.

ר' אברהם הרופא הבין כי בשעה זו אין זה הזמן לתת תרופה רגילה. הוא פתח אפוא את תיקו, הוציא את אבקת המרפא שלו, זו שנטחנה ממצתו של הרבי, מזג עמה מעט מים, והחל להשקות את החולה. חלק מהרופאים שהיו במקום פרצו בצחוק רועם…

אותם הימים ימי ערב פסח היו. אפיית מצות שמורות לפסח נחשבו בעיני השלטונות כחטא חמור ביותר של מרידה במלכות, שעונשה היה שנות מאסר ארוכות ועבודת פרך במחנות הריכוז הידועים לשמצה.

לתדהמתי הרבה, לא רק שלא נקראתי לבירור אצלה אלא חשתי כי היא מנסה לעזור לי. היא נתנה לי חופש פעולה מלא בעבודתי, ואף עזרה לי בסידור התיקים המשפטיים. אם לפני כן היו לי דאגות איך להתחמק מעבודה בשבת מבלי שזה יורגש, הרי שמאז שכחתי מה זה להופיע לעבודה בשבת ומהי עבודה בימי חגים. הפרקליטה הראשית הגנה עליי בכול…

בפסח תש"א, המצב היה קשה ביותר, שכן המלחמה כבר הייתה בעיצומה, והרבי והרבנית נדדו ממקום למקום. כעבור שנים רבות סיפרה הרבנית הצדקנית, מרת חיה מושקא ע"ה, כי "בחורף תש"א לא הייתה שום אפשרות לשלוח אלינו מצה שמורה".

אם עומדים בתוקף ואומרים כי תוקף זה הוא מחמת ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ, ואיש יהודי לא יהין לפעול נגד ציוויו ולא יעשה שום דבר נגד ההלכה ושולחן ערוך, גם בעת שכל הממשלה אומרת את ההיפך – הרי סוף כל סוף עולה הדבר בידו.

זה היה כוחו הגדול של רב ולוחם מסוגו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן. תקיפותו ללא פשרות וללא חת, שלא רק יהודים אלא אפילו גויים בשלטון רוסיה הסובייטית העריכו, היא שהביאה לתוצאות שכאלו. מסירות נפשו למען הכלל היא שהניבה פרי הילולים לטובת כלל ישראל בעמק בכא זה.

זמן קצר לאחר מכן נזדמן למשעול ההר גוי גברתן מלווה בעגלה וסוס. שמו של האברך הצעיר התמהוני שהסתובב בין ההרים כבר היה ידוע בקרב גויי הסביבה, וזה אמר לו: "סרולצ'ה, קשור את העגלה שלך בעגלתי ואני אביא אותך לביתך". העמיס הגברתן את פגר הסוס על העגלה, ויחד יצאו לדרך.

פתאום פנה אליי הרבי – תוך שר' שלמה מבחין במתרחש – והתעניין אצלי אם מישהו עזר לי בבדיקת הבית. עניתי בחיוב והצבעתי על ר' שלמה שעמד מולי. הרבי הגיב: "ער איז דאך א כהן. דארפסט בא עם בעטן מחילה" ["הוא הרי כהן. צריך לבקש ממנו מחילה"] ונתן לו מצה.

האורחים זוהרים משמחה, מוכנים ממש לצאת במחול – – – בעל הבית עומד ותוהה: לשמחה מה זו עושה? האם עד כדי כך חדלה האחווה היהודית, שאין מרגישים כבר בצער יהודי שנהפך עליו הגלגל? ואולם תימהונו גבר עוד כאשר אלו לא הרפו ממנו והאיצו בו לגשת אתם מיד לצדיק ממזריטש.

אבא הכיר במהלך מחשבותיי ואמר לי: 'בתורת החסידות מוסבר משל משר היושב ליד שולחנו הערוך בכל מיני מעדנים, ותחת השולחן הכלב עומד ומכרסם עצמות. הייתכן שהשר ירד מכיסאו ויתיישב מתחת לשולחן לכרסם עצמות?

משמעות מיוחדת לשבת מברכים של חודש אייר שבכולו אנו אומרים את ספירת העומר, בתחושה שכל יהודי יכול להיות "מדלג על ההרים (בזכות אבות) ומקפץ על הגבעות" (בזכות אמהות), ואף למעלה מזה.

הברכה הכי עיקרית – גאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי' גלות ("לא מיעצר"). ובפשטות – שתיכף ומיד שומעים קול השופר דמשיח, ולפנ"ז קולו של אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר הגאולה.