הספר ״הלכתא כרב״, העוסק בעיקר בהלכות שבת, מיוסד על דברי אדמו״ר הזקן בעל התניא והשו״ע, המכונה בשם רב ושו״ע שלו מכונה שו״ע הרב.וחיבה יתרה נודעת לו מכ״ק הרבי מליובאוויטש בריבוי פעמים, וזה לשון קדשו באגרות קודש (איגרת ו׳פד):״ועוד זאת – ועיקר הוא אצלי אשר בכל מקום הנה אנא באתרי דרב אנא הוא אאזמו״ר רבנו הזקן בעל התניא והשו״ע ונהוג דוקא כרב כו׳״.
שאין בו סכנה, שיש לו דבר קל, כגון גירוד בעור, עור יבש או סדוק, או מכה קלה וכיו"ב, אסור לו לקחת רפואות בשבת ואסור לעשות מלאכה בשבת בין ע"י יהודי בין ע"י נכרי.
המבשל בשבת בדבר שיש בו משום איסור בישול דאורייתא במזיד התבשיל אסור לו ולבני ביתו עולמית (וכן אם נתבשל עבור אדם אחר ברצונו וידיעתו ה״ה אסור לאותו אדם עולמית) וגם הכלי טעון הכשר ע״י הגעלה במים רותחין (ואם היה צליה או טיגון יש ללבנו באש) ולשאר בנ״א מותר במוצש״ק האוכל וגם הכלי.
אין חיוב בישול מהתורה אלא במבשל באש או בתולדות אש, דהיינו מה שקיבל חום מהאש. אבל המבשל בדבר שקיבל חום מהשמש או בחמי טבריא וכיו״ב פטור, אבל אסור מדרבנן. ובשמש עצמה מותר לגמרי.
אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה גם כן חילוקי דינים כדלקמן. וגם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה כדלקמן.
כל אוכל שראוי לאכילה, גם אם ראוי קצת לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך. כל מה שאינו ראוי לאכילה, כגון קטניות הצריכות להתבשל, הוא מוקצה גמור כל זמן שלא נתבשלו.
אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול; או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב עליו ולישב על גבי בעל חיים בשבת – אסור.
דבר שאסור בטלטול, שהיה מונח כל בין השמשות על גבי דבר המותר בטלטול – הרי דבר ההיתר נעשה כמו המוקצה שמונח עליו. ועל כן אם היה מונח עליו מוקצה גמור – הרי הוא נעשה מוקצה גמור ואסור בטלטול גם לצורך גופו ומקומו [גם אם ניטל המוקצה ממנו ע"י גוי או בשינוי וכו'].
כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח, וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם.
כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת [ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת] – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת . איסור זה נקרא "מוקצה", כלומר, שמוקצה ומוצא [מדעת האדם] מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.
מצווה לאכול סעודה אחר צאת השבת – הקרויה "מלווה מלכה": דהיינו, ללוות את השבת [הנקראת "מלכה״] ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו. ובתחילת החודש אחר שבעה ימים מהמולד, מקדשים את הלבנה. ולכתחילה מקדשים במוצאי שבת אחר תפילת ערבית בבגדי שבת.
בכלל מצוות עשה "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, לקדשו בדברים, שמזכירים מעלתו בין בכניסת שבת ע"י הקידוש ובין ביציאתה בהבדלה. ונחלקו הראשונים האם חיוב הבדלה הוא מן התורה או שעיקר מצוות הבדלה היא מדרבנן.
מצוות עשה לקדש את יום השבת בדברים. כלומר, לשבחו בכניסתו [ויש אומרים גם ביציאתו]. ומן התורה יוצאים ידי חובה בהזכרת השבת בתפילת ערבית על ידי אמירת פרשת ״ויכולו השמים״ וכו׳. וחכמים תיקנו לקדש את השבת על היין.
תיקנו חכמים שיהיה נר דולק בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבת משום שלום בית, שלא יכשל [בחושך] בעץ או באבן [ויבואו לריב מי אשם בזה]. לפניכם הלכות הדלקת נרות שבת.
תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
הגיע הזמן להפוך את שנאת חינם לאהבת חינם. מה הבעיה לאהוב אהבת חינם הרי אין זה עולה כסף. ומי לא אוהב דברים חינמיים. חיוך אינו עולה כסף, הסברת פנים אינה עולה כסף וכו'.
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.