פרשת-נח

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט)". מַדּוּעַ יֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁאִלּוּ הָיָה חַי בִּזְמַנּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחֱשָׁב לִכְלוּם? 2. כָּתוּב "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (בראשית ו, יא)", מַה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה "חָמָס"? 3. "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה (בראשית ו, יד)". מַה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה "קִנִּים"?


עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת חָלְפוּ מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם מִתְדַּרְדֵּר וְשׁוֹקֵעַ בַּחֲטָאִים, עַד לְדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהִגְדִּיל לַחְטֹא.

כריתת הברית עם נח בא ע״י וירח השם את ריח הניחוח, לא רק על ריח הקרבנות, אלא גם ריח העבודה במסירות נפש. כי ענין לא ישבותו גילוי כח האין סוף, ועד לאמיתית הענין דאין סוף, שמצד העצמות.

אלה תולדות נח נח איש צדיק. פירותיו של צדיק הם המצוות. וזהו מה שועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, שכל אחד מישראל יש לו חלק לעולם הבא (ירשו ארץ) ע״י שמקיימים את העולם, שענין זה הוא ע״י קיום המצוות.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – טרדות הפרנסה שהן המים רבים, לא יכבו ולא ישטפו את האהבה שבין ישראל לקדוש ברוך הוא ולא בין הקדוש ברוך הוא לישראל.

פרשת נח עוסקת בעניין המבול. מכיוון שהעולם היה מלא פשע שטף הקדוש ברוך הוא את העולם במי המבול ובנה עולם חדש מנח ובניו – עולם מתוקן.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. נֹחַ זָכָה לְהִנָּצֵל מִן הַמַּבּוּל בִּזְכוּת הֱיוֹתוֹ… ב. הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן נוֹעֲדָה לִהְיוֹת אוֹת ________ ג. אֶחָד מִבְּנֵי יֶפֶת


בפרשת נח מסופר, שכאשר יהודי מחליט להתנהג כ"צדיק", הנה אף על פי שכל העולם סביבו מתנהג באופן אחר – אין זה מפריע לו כלל להתנהג על פי רצונו של הקב"ה.

פרשת נח מתארת מצב שהאדם משחת דרכו, עד שהעולם הופך למקום בלתי נסבל לחיות בו, עד כדי כך שדרוש לשטוף את העולם כדי להתחיל מחדש.

פרשת נח לילדים – נח איש צדיק בדורותיו. נֹחַ אִישׁ צַדִּיק… בְּדוֹרוֹתָיו – לְשֶׁבַח! אולם יֵשׁ הָרוֹאִים גְּנַאי בָּזֶה שֶׁהָיָה צַדִּיק רַק בְּהַשְׁוָאָה לִבְנֵי דּוֹרוֹ.

"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו" – הַאִם זֶה שִׁבְחוֹ אוֹ גְּנוּתוֹ? – פרשת נח לילדים – חידון המסייע בלימוד הפרשה.


פרשת נח עוסקת בנח ובניו עליהם אומרת המשנה: ״חביב אדם שנברא בצלם״ הכוונה לנפש השכלית של המין האנושי, ו״בחיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם״ הכוונה היא לנפש השכלית של ישראל.

על הפסוק "בשנת שש מאות שנה לחיי נח… נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו", שנאמר בפרשתנו, נאמר בספר הזוהר (בתרגום חופשי): "במאה השישית לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה, והעולם יתתקן להיכנס אל האלף השביעי".

בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת נֹחַ מֵכִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ אֶת נֹחַ לַמַּבּוּל וּמְצַוֶּה עָלָיו לִבְנוֹת תֵּבָה, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹר בְּתוֹךְ הַתֵּבָה הַשֵּׁם אוֹמֵר לְנֹחַ: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה". "צֹהַר" – יֵשׁ מְפָרְשִׁים "חַלּוֹן", וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים "אֶבֶן טוֹבָה".

כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.

בריאת העולם – השמים והארץ וכל צבאם – לא נסתיימה בששת ימי בראשית, אז היא רק התחילה. הקב"ה מהווה מחיה ומקיים את העולם כל רגע מחדש. תכלית הבריאה היא עולם שכולו טוב עד ל"שמים חדשים וארץ חדשה". וכדי להגיע לתכלית זו עשה אותנו הקב"ה שותפים לבריאה בנותנו לנו את העבודה של קיום תורה ומצוות, שעל ידי זה אנו מבררים ומזככים את העולם ועושים לקב"ה דירה בתחתונים.

קֶשֶׁת בֶּעָנָן הִיא תּוֹפָעָה טִבְעִית אוּלָם מֵאֲחוֹרֶיהָ מִסְתַּתֵּר רַעְיוֹן רוּחָנִי עָמֹק. קֶשֶׁת קְשׁוּרָה בָּעֲנָנִים וְהִיא אַף נוֹצֶרֶת מִמַּגָּע שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן, אוּלָם יֵשׁ עֲנָנִים שֶׁמְּאִירִים וְיֵשׁ עֲנָנִים הַמַּחְשִׁיכִים. עֲנָנִים קַלִּים – אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכָּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וִיכוֹלָה לְהִוָּצֵר בָּהֶם הַקֶּשֶׁת, אוּלַם עֲנָנִים כְּבֵדִים מַחְשִׁיכִים, וּבָהֶם לְעוֹלָם לֹא נִרְאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת. מַשְׁמַע, לְאַחֵר הַמַּבּוּל הִשְׁתַּנָּה מַצַּב הָעֲנָנִים.

שורש הענן נעלה מאוד אף למעלה מהגילוי של בחינת "וישת חושך סתרו", לכן אפשר לראות דרכו דברים נעלים. אך בירידתו למטה (מהענן דקדושה) נשתלשל בחינת ענן שהוא העלם והסתר לגמרי.

לעתיד לבוא כשיתגלה אור חדש יהיו לא רק חיים ארוכים אלא חיים נצחיים. שהרי כל ענין המוות נובע מהאור האלוקי הקיים בעולם. בזמן הגלות העולם מושפע מכוח הגבול וממילא יש לו קצבה, וכן כח הגבול נותן מקום ליצר הרע המקצר את ימי האדם, אבל לעתיד לבוא העולם יינק מהכוח האלוקי הלא מוגבל, מדת החסד הנעלית – לכן לא יהיה גבול להשפעת החסד והחיים לנבראים, ויהיו חיים נצחיים.

יכולים לעבוד קשה מאוד, לעמול בפרוייקטים אדירים ונשגבים, לבנות תיבה אדירה במשך 120 שנה, אך אם מצב הזולת אינו נוגע באמת וכל העמל הוא רק לצאת ידי חובה – ההצלחה תהיה מינמלית; אבל כשיש דאגה וכאב הנובע מאהבה אמיתית לזולת, אז ההצלחה תהיה הרבה יותר חזקה ומובטחת.

הרבי מלמד אותנו להפיק שבח גם מהגנאי, ולהסתכל תמיד רק על הצד החיובי שבכל דבר. שהרי גם דרשות חז"ל לגנאי הם שבח וטובה. הרבי מלמד את כל בני הדור להסתכל על הצדדים החיוביים ולחזקם, וכך הוא אומר: חושך אין מגרשים במקלות, אלא בהוספת אור וטוב, התיקון המושלם והמעולה להתמודדות עם הרע, הוא על-ידי הוספה וחיזוק לדברים הקדושים והטובים. ב"משקפיים המיוחדות" של הרבי הוא מביט רק על הטוב ומעודדו, ואומר, שאף הדורשים לגנאי מסתכלים על הטוב ולא על הרע!!!

מדוע לא הצליח נח להשפיע על בני דורו? 120 שנות מבצעים של נח בלי שום הצלחה! למה ומדוע?! כי כדי להצליח בהשפעה על הזולת צריך להאמין באמת האלוקית בכל לבנו ונפשנו! ורק כך אפשר להצליח להשפיע ולקרב את הזולת. אולם נח שהיה מקטני אמונה ולא האמין באמונה שלימה שיהיה מבול בעולם לא יכול להשפיע על העולם לשוב בתשובה ולבטל את גזירת המבול.

איך עושים צהר לתבה? בשלב ראשון בונים "חלון" – עושים נקב וחור במחיצת הטבע הגשמי המסתירה את אור האמת האלוקית. אחר-כך מתעלים לדרגה עליונה יותר לדרגת עשיית "אבן טובה", שהופכים את העולם עצמו למקור של אור, כמו אבן טובה; שהאבן הגשמית עצמה הופכת לדבר מאיר, עד שהעולם הגשמי עצמו יכול להאיר וכאילו לזעוק מתוך עצמו: יש אלוקים, הכל זה אלוקות ואלקות זה הכל.

אותיות ותיבות התורה והתפילה מחזקות והופכות את ה"מים רבים" ל"מי נח" (לנחת רוח). ובמיוחד פנימיות התורה (=חסידות) – אשר בדורותינו אלה האחרונים נתגלתה.

פרשת נח קוראים לאחר שכבר נשלם החודש הראשון של השנה, "תשרי", אותיות "רשית", שכולל כל השנה כולה, ועומדים ביום השבת הראשון לשלימות העבודה בעולם, שבו מודגש כללות ענין השבת שקשור עם הגאולה.