ידועה התורה של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב לגבי שבת חזון, ש"חזון" הוא על שם ה"מחזה" שמראים לכל יהודי מלמעלה בשבת זו את בית המקדש השלישי.

שלוש פעמים ביום אנו מתפללים שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונשמח בתיקונו. לפניכם מושגים הקשורים בבית המקדש מתוך אמונה ותקוה שבקרוב ממש נחזה בבניינו ובגאולה הקשורה בו.

בשיחת הרבי לפרשת פקודי מסביר הרבי, שעל ידי העיסוק בתורת הבית שבכל התקופות – משכן, מקדש ראשון ושני – (תורה), אשר על ידי כך ״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית״, על ידי כך ממהרים ומחישים את גילוי הבית השלישי בפועל, יגלה ויבוא משמים.

"וְעָשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – פָּרָשַׁת תְּרוּמָה עוֹסֶקֶת בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן. לְשֵׁם כָּךְ מְצֻוִּים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחַת דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים כְּמוֹ זָהָב וָכֶסֶף, וּמֵהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן לְהַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכָם.

בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה מְצֻוִּים יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן, מִשְׁכָּן נַיָּד אֲרָעִי, כַּתַּבְנִית שֶׁהֶרְאָה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה בָּהָר. מִשְׁכָּן הֶעָשׂוּי מִקְּרָשִׁים וִירִיעוֹת מֵעוֹרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים, כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקוֹ וְלַהֲקִימוֹ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְתַכְלִיתוֹ לְהַשְׁרוֹת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

בניגוד למלאכים העובדים את ה' באהבה ויראה טבעיים, הרי שבעלי הנשמות עובדים את ה' באהבה ויראה שכליים. רק לנשמה יש שכל ובחירה, השגה והכרה, ואף הביטול שלה לה' נעלה יותר. הקב"ה המפליא לעשות, מוריד את הנשמה לעולם העשיה ומלבישה בגוף, ונותן לה תפקיד חשוב שאף נברא אינו יכול לעשותו – לברר את חומריות העולם הזה וגשמיותו. אין ספק שזהו תפקיד רם משל המלאכים.

לעתיד לבוא יתאחדו שתי המעלות של שני בתי המקדש: קדושה אלוקית גלויה אין סופית, ועולם כלי שיוכל לקלוט קדושה זו, לכן יהיה נצחי.

חודש מנחם-אב הוא החודש החמישי לחדשי השנה, לפי הלוח העברי מאז יציאת מצרים, עפ"י הנאמר בתורה על חודש ניסן "החודש הזה לכם ראש חדשים". מזלו של החודש הוא אריה, ואעפ"י שאין ישראל נשלטים ע"י המזלות, אבל מכיון שישראל שולטים במזלות, לכן משתמשים בהם, והשימוש הוא לעניני קדושה.

האדם יכול לעשות מכון לשבתו יתברך – שישכון בו ממש בפנימיות, ולא רק במקיף על ידי האמונה – בעיקר על ידי לימוד התורה, וכן על ידי החלטה (שנחשבת לו כאילו למד) שכשיוכל יותר ילמד יותר, על ידי הצדקה, והיא מעלה גם את ארבע הידות, ועל ידי שמשתמש בארבע הידות כדי ללמוד ולהתפלל.

תכלית הכל היא התשובה אל ה' והיחוד עמו. המשכן שתכליתו לכפר על חטא העגל מעיד, שהכוונה העליונה במעשה העגל מלכתחילה היתה, כדי שעל ידי חטא זה יגיעו למעלת התשובה. וכמו כן, תכלית המקדש שנחרב ונתמשכן פעמיים בגלל עונותיהם של ישראל, היא כדי שיגיעו ישראל למעלת התשובה, ורק בדרך זו יחזיר הקב"ה את המשכון לישראל באופן נעלה יותר מקודם החורבן.

מהו מעשה הקטורת ומהו יחודו? במה שונה הוא משאר הקרבנות שבבית המקדש? במה זכתה הקטורת להיות יקרה וחביבה לפני הקב"ה יותר מכל העבודות והרצונות שבעולם? למה חשוב כל כך בימינו כשאין בית המקדש לומר פרשת פיטום הקטורת פעמיים ביום?

פרשת תרומה עוסקת במשכן. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס "אוֹר אֵין סוֹף" בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי מֻגְבָּל וְקָטָן כָּל כָּךְ?… – "הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ", הֲרֵי "הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ"?

פרשת תרומה העוסקת במשכן, בו מתגלה עצמות ה' ית', שאינו מוגבל בזמן ומקום, מתקשרת גם למשה רבינו שנולד ומת בז' באדר, שזכותו הגדולה בהורדת השכינה לעולם.

פרשת תרומה עוסקת במשכן. במקדש מאיר שם הוי' ממש בדוגמת הארת זיו השכינה בגן עדן. וכמו בגן עדן גם במקדש יש השגת מהות אלוקות. שלכן במקדש יש מצות ראיה – "כשם שבא לראות בא ליראות".

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן. אמנם אי אפשר להגדיר את הקב"ה על ידי הגבלות של "מקום", ואף לא על ידי הגבלות של "למעלה מן המקום"; שגם ה"למעלה מן המקום" הוא תואר המורה על הגבלות מסויימות. אלא שבכח ה' נמנע הנמנעות לחבר הפכים.

פרשת משפטים מדברת על מצות עליה לרגל בשלוש רגלים. עם ישראל מייחל בתפילתו "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". עם ישראל נכסף להקריב את קרבנות חובותיו. והוא זועק ומתחנן: "מתי אבוא ואראה פני אלוקים?"…

בימי בין המצרים עלינו למעט את צער החורבן על ידי שמחה, כי ימים אלה הם ימי תיקון למה שגרם חורבן המקדש, ובכח המקדש הפנימי שקיים בנו לנצח נוכל לתקן הכל.

מהי החשיבות והתכלית של הקרבת הקרבנות בבית המקדש? איך עם ישראל מחזיק מעמד בגלות הארוכה, כשאין בית מקדש ולא כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם?

העבודה בדרגת הנבראים קשורה ל"כפרת נפשו" של האדם שיהיה מושלם. אולם הקרבנות שצריכים להביא לגילוי האור שמעל דרגת הנבראים, הם "דורון" הגורם נחת רוח לה', (כי לולא גרם לו נחת רוח לא היה נותן לו את הדורון). ובזה יש תוספת על הכפרה על החטא והיא ההודעה על כך, כי מתוך שרמת העבודה גבוהה יותר הרי שהאדם מרוצה וחביב לפני ה' יתברך, ולפיכך מודיעים ומגלים לו שהקב"ה כבר מחל וסלח לו והוא יכול להתראות עם המלך.

הרבי מלך המשיח עשה עבודה גדולה להכין את דורנו לקבלת פני משיח, אולם מכיון ש"אין מלך בלא עם" הוא השאיר לנו את חלקנו בעבודה זו ובשיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א זעק מקירות לבו "עשו כל אשר ביכולתכם – עניינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" להביא את משיח צדקנו תכף ומיד ממש"… וברוך השם חיילי בית דוד יוצאים דחופים בדבר המלך לקיים את דברו. (בסוף המאמר "סרטון" ו"עלון להורדה")