אוצר-פניני-החסידות

כאשר המרגלים חזרו משליחותם, סיפרו לכולם עד כמה טובה הארץ. חטאם הי’ שהוסיפו את דעתם האישית: “אפס (כי עז העם)”: כן, אבל… ומזה באו כל התוצאות השליליות.

“כדת” או “שלא כדת” – ובלבד “לבוא אל המלך”. “חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע”, קובעת התורה. ולכאורה, הרי לא נצטוינו על “ההוללות והסכלות”, אלא על השמחה “עד דלא ידע” – אם-כן, מה טעם מצווה התורה להגיע למצב של “לאבד את הראש”?!… * תכונתו המיוחדת של היין – לגלות את הפנימיות וההעלם * מהותו של חג הפורים – דרגת האלוקות שלמעלה מגילוי * לא להתחשב בשום דבר – למרות ומתוך ההעלם יבקע אור הגאולה

היחס המיוחד של הרבי שליט”א אל הרמב”ם * בכמה דברים שיטת הרמב”ם מנוגדת לכאורה לכל הגישה של החסידות * הרמב”ם הוא התחלתו של גילוי אלוקי מופלא, שהמשכו בתורת החסידות, ותכליתו בגילוי הנפלא של הרבי מלך המשיח שליט”א

“א בעל-שם’סקער ענין” – הרבי עורך “סיום-הרמב”ם” אחרי ג’ תמוז ב”דבר-מלכות” השבועי! * לעשות “שטורעם” מסיומי-הרמב”ם הן הארציים והן כל אחד בסביבתו * להביא כמה שיותר יהודים ללימוד יומי ברמב”ם ולהתקשרות יומית אל הרבי מלך המשיח שליט”א * הרמב”ם הוא ספר “הלכות הלכות”, הכולל את כל התורה שבעל-פה כולה באופן המובן לקטן ולגדול * תחילת הרמב”ם היא ההתחלה של כל התורה וסיומו הוא התכלית של כל התורה

את ה’מאמר’ הזה אתה כבר יודע היטב?! כ”ח בניסן מלמדנו לא לשכוח את ה’מאמר’ דיבור-המתחיל “עשו כל אשר ביכולתכם”!

היום הבהיר י”א ניסן מדגיש שההתקשרות שלנו עם הרבי מלך המשיח שליט”א אינה תלוי’ רק בפרט מסוים או בכלל מסוים בו * אנו קשורים עם הרבי בכל עצם מציאותנו, למעלה מכל הסיבות ומכל ההסברים, אפילו האמיתיים ביותר * יותר מזה, י”א ניסן הוא “יום משיחת רב”י למלך המשיח”!

בפרשת “החודש” מסופר אודות הציווי לקחת שה, אלילם של המצרים, ולשחטו לעיניהם * ציווי מוזר, המתעלם מכל העצות הטובות של כל הידידים הטובים, ומנפץ לרסיסים את “אליל הטבע”, למרות שמציאות העולם והטבע זועקים את ההיפך * כעת, ברגעי הגלות האחרונים, אנו נדרשים לעמוד בניסיון דומה: עלינו להתעלות מעל מה שנראה לעיניים, ולהאמין לציווי ה’ ומשה עבדו * בזכות אמונה זו נגאל עם ישראל ממצרים, ובזכות אמונה זו ניגאל אף אנו תיכף ומיד ממש!

איוב – “לא הי’ ולא נברא”? לפי ביאור ה”מתנגד” אכן הוא לא הי’ ולא נברא ורק משל הי’ ללמד כיצד על האדם להתמודד עם הייסורים הבאים עליו * לפי ביאור החסיד וודאי שאיוב הי’ ונברא אלא שכל הסיבה מדוע הוא נברא היא רק כדי שאנו נלמד מכך כיצד עלינו לנהוג * ההבדל בין שתי הגישות והלימוד אלינו כיצד לא צריכים להיות

כשקרו מאורעות של קידוש השם ויהודים נפגעו רחמנא ליצלן – עלינו להתבונן בדברי כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בתחילת חודש אדר א’ ה’תשנ”ב בקשר למאורע של קידוש השם ברבים ע”י אשה מישראל שארע בשכונת קראון-הייטס * “לזעוק להקב”ה על אריכות הגלות, “עד מתי?!” ולבקש ולדרוש ולעשות כל מה שאפשר שתיכף ומיד תבוא הגאולה”

“אתך אנחנו בין בחיים ובין במוות!” בז”ך אדר ראשון ה’תשנ”ב החל ההעלם וההסתר על כל ה”גילויים” – כדי לגלות את ה”עצם” שלמעלה מכל הגילויים, שיבוא ויאיר גם הוא בטוב הנראה והנגלה * בשעה זו עומדים אנו “הילדים הקטנים” שאינם מבינים כלל וכלל מה קורה כאן, אבל הם באחת – “אתך אנחנו בין בחיים ובין במוות” * אנחנו מקושרים אל מרדכי היהודי והולכים בדרכו, הדרך של “לא יכרע ולא ישתחוה” ו”לא קם ולא זע”, ושום דבר לא יזיז אותנו מזה אף זיז כל שהוא

מה אתם יראים? – כבר באתי לגני אחותי כלה! עניינו של כ”ז אדר הוא לא רק הגילוי שבא על-ידי הצמצום, אלא הגילוי שמוסתר וחבוי בתוך הצמצום עצמו. לא רק שהאור יאיר במקום החושך, אלא “שהחושך עצמו יאיר” * איננו מפסיקים לרגע לזעוק ולקרוא לאבינו מלכנו משיחנו כי ההעלם וההסתר כבר הי’ די והותר – אך יחד עם זה, ודווקא בגלל זה, אנו יודעים ובטוחים בביטחון גמור ומוחלט שההסתר אינו אמיתי, ח”ו, ואבינו מלכנו משיחנו נמצא עמנו ממש בפשטות, נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי * לא רק שתכלית ה”כסה” הוא הגילוי, אלא “שהכיסוי עצמו הוא חג ויום טוב”

גילוי ה”עצם” שאין לו גם ‘הגבלות’ של ‘בלי-גבול’. רבינו הזקן בחסידות חב”ד גילה את ה”עצם” שרק בכוחו אפשר להכניס את הבלי גבול אל תוך הגבול * גם אחרי זה נשארו עדיין הגבלות כלשהן * מדור לדור גילו זאת רבותינו יותר ולכן ירדו עוד ועוד אל תוך העולם * עיקר גילוי העצם – בדור השביעי, ובו עצמו – בתקופה מיוחדת זו בה ה”דירה” וה”דייר” מתאחדים לגמרי

“עיקר שכינה בתחתונים הייתה”, למדנו במאמר “באתי לגני”. למה ומדוע? * שלושה משלים מביא על כך הרבי מלך המשיח שליט”א, מהם מתבקשת המסקנה המעניינת: “עיקר שכינה” הייתה בתחתונים דווקא בגלל שהם תחתונים, ולא למרות * ביאור במאמר “באתי לגני” ה’תשי”ט, השייך לשנת תשנ”ט

החידוש של הרבי מלך המשיח שליט”א. חסידים נהגו לומר שיש שלוש דרגות באהבת ישראל: זו של רבי זושא מאניפאלי, זו של רבי לוי-יצחק מבארדיטשוב וזו של הבעש”ט * “התורה כללות ופרטות נאמרה”, וכשם שהוא בנוגע לאהבת-ישראל, כן הוא גם בנוגע לכל הענין של המשכת אלקות בעולם, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים * הדרגא הראשונה – דרכו של כ”ק אדמו”ר הזקן, השני’ – זו של כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ, והשלישית – זו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א

בזכות נשים צדקניות – ה”מרחיבין דעתו של אדם” העליון. סדרת שיחות במעלתן של נשי ובנות ישראל תוך הדגשה שאצלן לא רק ממלאים את הציווי אלא “מרחיבין דעתו של אדם” העליון כביכול * הרקע לכך – “ממש במקרה” – ה”מלווה-מלכה” לקבלת משיח תוך הדגשת זהותו של משיח וקבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט”א

“עצם שבעצם” – פנימיות שבפנימיות. על חג הגאולה ג’ תמוז אומר הרבי מלך המשיח, שאמנם הרבי הריי”צ לא קבע אותו כיום-טוב, אבל “התקשרות חסידים לרבי נשיא – צריכה להיות לכל מה שהוא (ובפרט שנשמה כללית, גם ענייני’ ‘הפרטיים’ שייכים לכלל ישראל), ולכן חסידים עליהם לחוג גם את יום הג’ בתמוז” * על-דרך זה ניתן לומר על יום הבהיר י”ט טבת, בו הי’ “דידן נצח” הקשור לרבי מלך המשיח שליט”א באופן אישי ופרטי * “עצם שבעצם”, פנימיות שבפנימיות – והקשר ל”יחי אדוננו”

אנו אין לנו אלא… ה’ טבת הוא החג שלנו * ליובאוויטש היא הרבי * דווקא בדור השביעי * לכן דווקא בדור זה לא שייך הסתלקות.

את נרות החנוכה, חג האור, מדליקים בלילה * בחג שהמאפיין שלו הוא שמן – פנימיות התורה – מדליקים נרות “על פתח ביתו מבחוץ” * בחנוכה, שכל עניינו הוא הגברת צד הימין על צד השמאל, מדליקים את הנרות משמאל הנכנס * הקרב ניטש על ה”נקודה היהודית” – זו הפנימית, המאירה גם בחושך וגם בצד שמאל. זהו ה”עצם” שלמעלה מכל ה”גילויים” * לקחת את “פך השמן” – דבר-מלכות תנש”א-תשנ”ב – להדליק ממנו את כל שבעת הימים, וכך לגלות את משיח בעולם

להדליק מ”פך השמן” את כל שבעת הימים. ה”עקשנות” הנדרשת מאתנו – “שימצאו מכם אחד, שנים, שלשה ש”יתעקשו” שהם מוכרחים לפעול, ואכן יפעלו” – ללכת עם נקודת האמונה ומסירות הנפש, “פך השמן” בו נמשח המלך המשיח, החתום בחותמו של כהן גדול – שיחות ה”דבר-מלכות” תנש”א-תשנ”ב * להדליק ממנו ולהחדיר בו את כל “שבעת הימים”, את כל מציאות העולם, מבלי התחשב עם כל מאומה, ללא פשרות וללא היתרים, גם אם יש להם מקום בהלכה.

לא לקרוא “למפרע”. כשעומדים בפתחו של “החודש החסידותי כסלו”, בו נמצאים כמה וכמה חגים וימים-טובים, עלינו להיזכר שוב ושוב כיצד חינכו אותנו להתייחס לכל אותם ימים-טובים ומאירים * כשלומדים את משמעות החגים לא “למפרע”, אלא עם השלכות אקטואליות ועכשוויות – האם אפשר לעמוד מן הצד ולהישאר אדיש?

קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי. את הוראות הרבי מקיימים לא משום שמבינים. לא מפני גודל והפלאת העניין. לא בגלל שעל-ידי כך יהי’ לי טוב בגשמיות או ברוחניות. ואפילו לא משום שבכך מתקשרים אל הרבי * כל זה נכון וטוב ויפה אחר כך, אבל לפני הכל מקיימים את הוראות הרבי – כי זו ההוראה, כי זהו רצונו של הרבי! * כאשר פועלים כך, רואים בגלוי שהדבר גם מביא תועלת וגם בגשמיות

תוכנו ותכליתו של ספר זה הוא להדגיש את ההתקשרות האמיתית אל הרבי מלך המשיח שליט”א מתוך אמונה טהורה – לחיות עם משיח, לקלוט שהרבי חי וקיים גם בגופו הגשמי כפשוטו, שהוא נמצא בבית-חיינו בית-משיח גם אחרי ג’ בתמוז תשנ”ד, והוא דורש מאתנו “עשו כל אשר ביכולתכם”, ובפרט ב”הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות – קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מן הגלות”.

זקוקים כביכול להכרזת “יחי אדוננו” * מבואר בחסידות שבראש השנה מכתירים אנו את הקב”ה למלך * הכל צריך להיות באתערותא דלתתא – גם עצם העובדה שהוא יתברך ימלוך עלינו, למרות היותו “מלך בעצם” * כך בדיוק במלך המשיח – זקוקים לקבלת מלכותו בהכרזת “יחי המלך” ודווקא באופן של “מראה באצבעו ואומר זה” – “יחי אדוננו”

לא לזוז מה’נקודה’ * כאשר הרה”ח ר’ אליעזר ננס התקבל לישיבת תומכי-תמימים שבליובאוויטש, נאמר לו על-ידי המנהל-פועל – כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ – אתה מתקבל לתומכי-תמימים בתנאי אחד: שתדע, ושיהי’ ‘מונח’ אצלך בבירור שאתה שוכח מכל מה שהי’ ומכל תוכניותיך. כאן נולדת, כאן גדלת וכאן תהי’ כל ימי חייך! * תומכי-תמימים נוסדה כדי למסור ולתת את עצמנו אל ה”נקודה”, אל ה”עצם”, באופן ששום דבר בעולם לא יוכל להזיז אותנו ממנה

במתן-תורה, אומרים חז”ל, “כפה עליהם הר כגיגית” * גם בסימני מלך המשיח מוצאים אנו – “ויכוף כל ישראל” * כפי’ על-ידי אהבה: משפיעים לעם אהבה רבה עד שהם אינם יכולים להתנגד וכל מהותם מוכרחה לקבל את התורה וללכת בדרכי’

ההבדל הכללי שבין הסוציאליזם לדמוקרטי’, הוא אם להדגיש את הציבור והכלל, או את היחיד והפרט * גם בעבודת ה’ ישנן שתי נקודות אלו: מחד נדרש מיהודי לבטל את עצמו מכל וכל, ומאידך מדגישה התורה ש”חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם” * גם ביחס של חסידים אל הרבי קיימות שתי נקודות אלו: יחד עם זה שכולנו “חיילי אדוננו” – כל מציאותנו היא הרבי – נדרש מכל אחד להיות כאילו מציאות נפרדת, הקשורה גם מצד עצמה בתכלית ההתקשרות אל הרבי

לא רק לבכות – לעשות! * כשנמצאים בחודש אלול, בו עורך כל אחד את חשבון נפשו, האם אכן עשה את המוטל עליו במשך השנה, אומר הרבי מלך המשיח שליט”א: חשבון הנפש של חודש אלול הוא במיוחד בקשר עם הענין שהזמן גרמא – הגאולה האמיתית והשלימה * התכלית היא לא הבכיות והאנחות, אלא העשי’ בפועל * החשבון העיקרי שלנו צריך להיות: מה עשיתי ומה אני עושה כדי להביא סוף סוף להתגלותו המלאה של מלכנו משיחנו שליט”א בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש

*כ’ מנחם-אב – יום ההילולא של הרה”ק ר’ לוי-יצחק שניאורסאהן אביו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א * החידוש בתורתו של משיח מיוסד על תורתו של האבא הדגול רבי לוי-יצחק * אמונה בכל פסיק ובכל תג כי הכל מאת השם ממש * כל פרט בתורה “קיילעכדיק” מכל צד ופינה * לא להתחשב בשום דבר רק בה’ אחד

אחד הפתגמים החסידותיים שהגיעו לרוסי’ של סטאלין הי’ הפתגם: “חסידים, הם אלו שמוכנים לעמוד כמגדול עוז בתהפוכות הזמנים” * על פתגם זה חזרו שוב ושוב, למדו אותו, התוועדו עליו, וחיו אותו ממש * גם כיום עלינו לעמוד “כמגדול עוז” נגד כל מונע ומעכב מבית ומחוץ – להפיץ את בשורת הגאולה ולהתכונן ולהכין אחרים להתגלות וביאת המשיח תיכף ומיד ממש

בתקופה בה התרחש נס הגאולה של חג הגאולה י”ב-י”ג תמוז, עמדו החסידים במסירות-נפש כפשוטה על כל עניין של יהדות * מאתנו לא נדרש להשליך חיינו מנגד בפועל ממש, חס ושלום, אלא למסור את הרצון אל הרבי מלך המשיח שליט”א, אל הוראותיו ופקודותיו – מבלי התחשב בשום דבר ובשום עניין, ויהא זה הדבר החשוב והנפלא ביותר! * על שני חיבורים – של חסיד ושל מתנגד – בעצם ימי האימה ברוסי’ והוראה מאלפת מסיפור חייו המרתק של המשפיע ר’ מענדל

ללמוד את כל ה”דבר מלכות” תנש”א-תשנ”ב מתחילתו ועד סופו, בלי לדלג ובלי להשמיט אף קטע. ללמוד בעצמו, ללמוד ברבים ובציבור וללמוד זאת כדבר הנוגע לחיי נפשו * אין שום תחליף ללימוד השיחות, המאמרים והמכתבים בלשון-הרב דווקא. בלשון ובסגנון בו יצאו-לאור מוגהים על-ידי הרבי מלך המשיח שליט”א

כאשר נשאל מדוע אינו בוכה על שפל המצב בו הוא נמצא, השיב ר’ מענדל: אני הייתי בעבר חסיד, ואת זה לא יוכל איש לקחת ממני * אנו חסידים של הרבי מלך המשיח שליט”א, ואת זה לא יוכל איש לקחת מאתנו! * השל”ה אומר: התביעה מחזקי’ הייתה מדוע לא אמר שירה עוד לפני הנס * “שירו לה’ שיר חדש” – את שיר הגאולה יתחילו עוד לפני, וזה מה שיביא את הגאולה * להתחיל כבר לשיר את שיר הגאולה – וזה עצמו יביא את הגאולה בפועל

אמונה היא לא גלגול עיניים למרום ומילים יפות ונשגבות המרוממות את הנפש, וכאשר הדברים באים לעמוד במבחן, מגיבים: הכל טוב ויפה, אבל לחשוב שזה באמת כך? * אמונה, פירושה הפשוט הוא: שהדבר ברור ובטוח שזה אכן כך, ושום דבר בעולם לא יוכל להזיז את המאמין מאמונתו! * כי אמונה, אינה מבוססת על המציאות שלי, אלא על כך שהבורא הבלתי-מוגבל שאין למעלה הימנו מאיר בתוך הנברא

לידת משה מכפרת על מיתתו כיוון שהיא מדגישה את היותו נצחי בעולם הזה הגשמי * נצחיותו של משה היא בכך שנשמתו נמצאת בגופו של נשיא הדור * אין אפשרות אחרת מלבד שהרבי חי גם בגוף הגשמי כפשוטו

“להתראות אתכם בקרוב ברוב טובה” – הבטיח כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ נ”ע לחסידים, ערב יציאתו את גבולות ברית-המועצות בשנת תרפ”ח * אלו שהאמינו בפשטות – זכו להתראות עם הרבי הריי”צ בפשטות * אלו שנסעו על ה”רכבת” הילדותית – זכו לנסוע לרבי בפשטות * הרבי הוא טוב. טוב מוחלט. וכפי שמתייחסים אליו כך מקבלים * הכרזת “יחי אדוננו” “מלך המשיח” “שליט”א” וכיוצא בזה בפשיטות – זהו ה”כלי” להביא את ההתגלות לעיני בשר בגאולה האמיתית והשלימה

הדבר הפשוט והבסיסי ביותר: את מה שצריך לעשות לא קובע העולם מסביב ולא השכל והרגש האנושיים, אלא אך ורק מה שאומרת התורה נטו * לשם כך נחוץ ומוכרח ללמוד ולהתייגע, להתעמק ולהתבונן בתורה בכלל, במיוחד בדברי רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א * ובנוגע למצבנו היום במיוחד: בשיחות האחרונות ששמענו לעת עתה, בדבר-מלכות תנש”א-תשנ”ב