ה"מודה אני" קאי על ה"יחידה שבנפש", אבל עוד לפני כן ישנו "כשניעור משנתו", שזהו התגלות עצם הנשמה שלמעלה גם מ"יחידה", שזוהי עצם המציאות של יהודי. "מודה אני" הוא כבר תנועה של דיבור (או אפילו מחשבה) שבאה אחרי עצם מציאותו. אך עוד לפני כן ישנה ההתגלות של עצם מציאותו, ורק העצם, בכך שניעור משנתו, וכבר בנשימת האוויר הוא מרגיש מיד, עוד לפני ה"מודה אני", את עצם הנשמה, שהיהודי הוא דבר אחד עם הקב"ה.

מה צריך לעשות כדי להתעורר סוף סוף אל בוקר של ניחוח ופריחה לבנבנה שלא תיגמר לעולם. כיצד ניתן לחולל עתה נס שיעשה את מה שנס הנאו ההוא עשה אז. כי עם יד על הלב ועם כל הכבוד למצריים דקדושה (כל התירוצים החסידיים) פשוט נגמר לנו מלחכות.

עד כמה צריכה להיות כל ההתמסרות שלנו אך ורק אל עצמותו של המלך – מלך מלכי המלכים הקב"ה, המגלה את עצמו בקרבנו על ידי המלך המשיח – שלא נסתפק בשום "גילויים", ולו יהיו אלו הגילויים הנעלים והעצמותיים ביותר, אלא נבקש ונרצה ונפעל אך ורק את התגלות המלך עצמו, כמו שהוא בעצם עצמותו, למעלה מכל הגילויים.

המינוי דדוד מלכא משיחא כבר הי', כמו שכתוב "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו". צריך רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי – בגאולה האמיתית והשלימה. אם כן, העם צריכים להכתיר את המלך ולהכריז: יחי המלך.

זקוקים כביכול להכרזת "יחי אדוננו" * מבואר בחסידות שבראש השנה מכתירים אנו את הקב"ה למלך * הכל צריך להיות באתערותא דלתתא – גם עצם העובדה שהוא יתברך ימלוך עלינו, למרות היותו "מלך בעצם" * כך בדיוק במלך המשיח – זקוקים לקבלת מלכותו בהכרזת "יחי המלך" ודווקא באופן של "מראה באצבעו ואומר זה" – "יחי אדוננו"

הרבי אומר שעיקר עניינו של משיח – נוסף למה שמבואר תמיד שמשיח הוא "יחידה הכללית" – הוא עצם הנשמה שלמעלה גם מיחידה. כי יחידה היא כבר תנועה של ביטול ומסירות נפש, אך עוד לפני כן ישנו עצם הנשמה, שהוא עצם נקודת ההתקשרות של יהודי עם הקב"ה, עוד לפני שעשה איזו שהיא תנועה של מחשבה או דיבור כלשהו. וזהו עיקר עניינו של משיח – התגלות עצם הנשמה. אותו "עצם" שלמעלה מכל תואר וגדר.

את ההוראה להכריז: "יחי המלך" נותן הרבי מה”מ שיל”ו, ואלה דברי קודשו: ההפטרה דשבוע שעבר מסתיימת בהכרזה "יחי אדוני המלך דוד לעולם" – נצחיות מלכות דוד שנמשכה במלכות שלמה, ששלימותה ע"י המלך המשיח שהוא "מבית דוד ומזרע שלמה" – שתוכנה של הכרזה זו הוא התגלות מציאותו דמלך המשיח, ועי"ז ולאח"ז באה התגלותו לעיני כל ע"י פעולותיו כו' (משיחת הרבי, ש"פ תולדות ה’תשנ”ב).

אחרי שהקב"ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

הרבי מלך המשיח שליט"א. הוא ורק הוא מנהל את המלחמה. הוא ורק הוא המוביל אותנו בדרך הנכונה קדימה אל המטרה. ואנחנו צועדים אחריו מבלי להביט ימין ושמאל, בלי להסיח את הדעת מן העיקר, ממה שנצטווינו במפורש: לפרסם בכל העולם את בשורת הגאולה. להודיע לכולם כי ישנו גם עכשיו בכל התוקף "שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו", אשר "הנשיא הוא הכל", הכל ממש. לקרוא לכל העולם להתקשר אליו…

תקופה זו קשורה עם אשה בישראל, הרבנית נ"ע, שכן זהו עניינן המיוחד של נשי ובנות ישראל, לעשות את הדירה שתהי' דירה נאה דווקא… על ידי עבודתן במצוות המיוחדות לנשים ובנות מתוך חמימות והתלהבות. "כולל ועיקר – בזמננו זה, הרגעים האחרונים לפני הגאולה – לעורר את עצמן ואת כל נשי ובנות ישראל אודות גודל הזכות של נשי ובנות ישראל להביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש…

היא התקרבה אלינו, ועמדה ממש מאחורי והמשיכה לצעוק עוד פעם: יחי המלך המשיח, כאשר אשתי צועקת שוב בפעם השלישית: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. הרגשתי שנוסכים בי כוחות חדשים ואני מסוגל להיאבק אתם ולנצח. לפתע חל דבר מדהים. הערבים נעצרו כשהסכינים בידיהם, נסוגו לאחור מספר צעדים, מסתכלים לעברנו. ראיתי בעיניהם מבט של בהלה. ואז תוך שניות הם יצאו בריצה מבוהלת החוצה ונעלמו בחסות החשכה.

הרב בנימין עודד את האב, והציע לו לקבל על עצמו החלטה טובה להוסיף בתורה ומצוות וגם להניח קופת צדקה בחדרו של הילד בבית הרפואה. "והעיקר, אמר, הבאתי לך סגולה מיוחדת, מים של הרבי".