הַשְּׁאֵלוֹת לַחִידוֹן 1. כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה: א. בְּאוֹיְבֶיךָ בְּ. עִם אוֹיְבֶיךָ ג. עַל אֹיְבֶךָ 2. "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה (דברים כא, טו)"… לְמִי מַגִּיעַ הַחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁבַּיְּרוּשָׁה? לַבֵּן בְּכוֹר הַשְּׂנוּאָה אוֹ לְבֶן הָאֲהוּבָה? א. לְבֶן הָאֲהוּבָה ב. לְבֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכוֹר ג. לִשְׁנֵיהֶם אוֹתוֹ דָּבָר

פרשת כי תצא עוסקת בדינים רבים בנושאים אחדים: אשת יפת תואר, משפט הבכורה, בן סורר ומורה, השבת אבדה, שילוח הקן, נשך וריבית, מתנות עניים ועוד.

פרשת כי תצא עוסקת בריבוי נושאים: אשת יפת תואר, דיני ירושה, בן סורר ומורה, איסורי עריות, נדרים, ציצית, מצוות שילוח הקן, מעקה וכלאיים ועוד.

"כי תצא למלחמה על אויביך" – אדם צריך לכבוש את ענייני העולם ולעשותם כלים לאלוקות. והוא צריך הוא לדעת שמלכתחילה הוא במצב של על אויביך, למעלה מאויביך, כי הוא הולך בכח התורה.

"כי תצא למלחמה" נאמר בלשון יחיד. מכיון שמדובר במלחמה של עבודת התפילה, שצריכה להיות באופן של אחדות ישראל ואהבת ישראל. לכן גם אומרים קודם התפילה: הריני מקבל עלי מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך".

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּנוֹשֵׂא… ב. הוּא נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם ג. צִיצִית ד. עַד מָתַי צָרִיךְ הַמּוֹצֵא שׁוֹר אוֹ שֶׂה נִדָּחִים לְאוֹסְפָם לְבֵיתוֹ? עַד…

בפרשת כי תצא מופיע האיסור על הלנת שכר ונותנת התורה דוגמא של שכיר יום, שחובה לשלם לו את שכרו עוד באותו היום. מה המשמעות הפנימית למצוה זו?

פָּרָשַׁת כִּי תֵּצֵא דָּנָה בְּמִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, מִצְוָה הַכּוֹלֶלֶת הַרְבֵּה הֲלָכוֹת הַמְּלַמְּדוֹת אוֹתָנוּ, עַד כַּמָּה רְכוּשׁ הַזּוּלָת וְכָל אֲשֶׁר לוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹגֵעַ לָנוּ.

פרשת כי תצא לילדים – חידון. אין כמו חידונים ושאלות לחדד את לימוד הפרשה והבנתה, במיוחד כאשר השאלות קשורות בלימוד רש"י.

פרשת כי תצא דנה במצות מעקה ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך״. מדוע כתוב ״בית חדש", הרי ההלכה היא שחייבים במעקה לא רק כאשר בונים בית חדש?

בשיחת הרבי על פרשת זכור מסביר הרבי, שעל ידי קיום המצוה של זכירת עמלק בזמן הגלות, המבטלת את ה"עמלק" שבנפש האדם, מזרזים את האפשרות לקיים את מצות מחיית עמלק כפשוטו, בעולם כולו ובגשמיות.

מדוע ניתן שכר כה מופלג על מצווה פשוטה זו, שאין עימה שום מאמץ או דבקות רוחנית? עונה על כך רש"י: "אם מצווה קלה, שאין בה חסרון-כיס, אמרה תורה 'למען ייטב לך והארכת ימים' – קל-וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות".

עֲבוֹדַת הַשֵּׁם נַעֲשֵׂית הֵן בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִלְחָמָה וְהֵן בְּדֶרֶךְ שֶׁל שָׁלוֹם. זִכּוּךְ הָעוֹלָם וַהֲכָנָתוֹ לִגְאֻלָּה, בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִלְחָמָה (כִּי תֵּצֵא) וְעִם זֹאת עֲבוֹדָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל מְנוּחָה וְהִתְיַשְּׁבוּת (כִּי תָּבוֹא).

מפרשת כי תצא למדים שבשביל לנצח את המנגד לקדושה יש להשתמש במוחין ובמידות, ובמיוחד לעורר את מדת הנצח המושרשת בעצם הנפש. ואכן עלינו לזכור תמיד שכל הכוחות שניתנו לנו מיועדים לנצח את המנגד לקדושה, את כוחות הטומאה, ואת כל מה שמעלים ומסתיר על אלוקות. אולם במקום של קדושה אין מלחמה יש רק מנוחה. לכן צריך לברר תמיד מיהו האויב האמיתי.

לָמָּה עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק בְּצֵאתֵנוּ מִמִּצְרַיִם, וְלָמָּה אָנוּ חַיָּבִים לִמְחוֹת דַּוְקָא אוֹתוֹ… הֲרֵי הַרְבֵּה עַמִּים עָשׂוּ לָנוּ צָרוֹת, וּבְכָל זֹאת לֶעָתִיד לָבוֹא הֵם יִתְעַלּוּ מִמַּדְרֵגָתָם וְיִהְיוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם. לָמָּה דַּוְקָא עֲמָלֵק "אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד"?…

הרבה גויים יש בעולם ולעתיד לבוא יתעלו ממדרגתם – "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעובדו שכם אחד" – כולם יהיו עובדי ה'. אולם עמלק "אחריתו עדי אובד". מיהו עמלק זה שמצוה לזכור מעשיו ומצוה למחותו? וכי הקב"ה בורא בריה או עם בעולם כדי להאבידם?…

למי שחושב שסיפור המגילה ארע בעבר, אומר הבעל שם טוב: "הקורא את המגילה למפרע לא יצא"… בכל דבר צריך את ההתחזקות בהתקשרות לקב"ה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, ורק אחרי זה יש לחפש את ההצלה בלבוש טבעי, וכשנוהגים כך הרי שההצלה הנסית שמעל הטבע נאחזת בכל לבוש טבעי שייעשה.

הַיֵּצֶר הָרַע הוּא הָאוֹיֵב הָרוּחָנִי שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכֹּחַ שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם לְתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת תַּפְקִידוֹ הָרוּחָנִי וְהֶחָשׁוּב בָּעוֹלָם, אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ יָרְדָה נְשָׁמָה לְעוֹלָם. כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת יִעוּדֵנוּ בָּעוֹלָם עָלֵינוּ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע!

טעם מצות מעקה ברוחניות קשור במהות הפנימית של מעקה, שמשמעו גדרים וסייגים. המעקה הוא ההתבטלות וקבלת העול בעבודה, ההופכים את האדם לכלי ראוי ל"בית חדש", היינו, לעליה למקום חדש, לדרגה נעלית יותר. אם כן, המעקה אינו רק הגנה מנפילה, אלא דבר הגורם חידוש והתעלות בלתי מוגבלת גם באדם וגם למעלה כביכול.

"כי תצא למלחמה על אויבך" – מורה על היציאה דנפש האלקית משרשה ומקורה למעלה (בעולם האצילות, שעל זה נאמר: "נשמה שנתת בי טהורה היא") לירד למטה (עד לעולם העשי' הגשמי, שעל זה נאמר: "אתה בראתה כו' יצרתה כו' נפחתה כו' משמרה בקרבי") ולהתלבש בגוף ונפש הבהמית כדי לבררם ולזככם, ועד להבירור וזיכוך דחלקו בעולם – שעבודה זו היא באופן של מלחמה עם המנגד ("אויבך"), ובפרט בזמן הגלות, שמצד ההעלם וההסתר דחשכת הגלות מודגש יותר תוקף המנגד ובמילא גם הצורך במלחמה בתוקף כדי לבטלו.

בפרשה כי תצא אין התורה מדברת על מלחמת הגנה אלא על מלחמת רשות שמטרתה להרחיב את גבול ישראל. מדובר במלחמת תנופה שיש בה תשוקה לעלות מעלה מעלה ממדרגה למדרגה. לכן נאמר "כי תצא", משמע, לצאת ממדידה והגבלה, לצאת מההגבלות של השכל… ולהתקדם…

הפטרת כי תצא מבטיחה ברית בין שלום בין ה' לישראל, ואכן על ידי התשובה ניגאל גאולה שלימה ויבנה בית המקדש. וכשנקיים מצוות בזמן הבית תהיה המשכה מבחינה עליונה יותר מעכשיו.