כידוע, ניסים רבים נעשו ביום עצום זה, בנוסף לנס פורים הגדול, ש"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", לכן בפורים מקבלים כוחות מיוחדים לצאת מעצמנו ולדבוק במטרה.

לוח השנה לחודש אדר א' תשע"ו כולל התאריך הלועזי לחודשים פברואר – מרס, כולל זמן זריחה (ז.) וזמן שקיעה (ש.) וסוף זמן קריאת שמע בבוקר (סזק"ש), וזמני כניסת השבת ויציאת השבת.

בסעודת חג הפורים המלכותית והמלבבת אליה נשב מסובים בפורים עם בני משפחה היקרים והאהובים – נחוש את אור האין סוף שנמשך ליהודים מאז ועם היום.

חודש אדר הוא החודש הששי לבריאה, והחודש השנים־עשר למנין בני ישראל. שם החודש – "אדר", רומז לענינים רוחניים נעלים, הקשורים לחודש זה.

לשמו של חודש אדר משמעיות רבות ומגוונות: הדר והדרה, דור ואדרא, דירה ואדרת. וגם ראשי תיבות של "אני ד' רופאך. על משמעות השם "אדר" במאמר שלפניכם.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה". מה הטעם, הרי יש לנו הרבה חגים שאנו מצווים לשמוח בהם. אם כן, מהו יחודו של חודש אדר?

הסיפור על אסתר המלכה במגילת אסתר מלמדנו שעיקר מעלת נס פורים קשור עם עבודת המקבל (האשה) מלמטה למעלה – "קיימו מה שקיבלו כבר׳; – במתן תורה. על ידי המסירות נפש של ישראל מצד עצמם. מסירות נפש זו מגיעה וממשיכה ממקום נעלה ביותר של "אשת חיל – עטרת בעלה". לכן מודגשת בפורים מעלת האשה, מעלת המקבל.

המפקד אמר: "הבוקר הסתובב שוטר סיור ברחובה של עיר. לפתע הבחין בשניאורסאהן עומד על-גבי מכונית חונה, והוא נושא דברים בקול רם. סביבו היו הולכי רגל רבים שנעצרו כדי להקשיב לדבריו של האיש. נוצרה התקהלות בלתי חוקית, דבר שאנו מקפידים עליו מאוד. השוטר החליט אפוא לעצור את מארגן ה'הפגנה הלא-חוקית' שלא תואמה מראש עם המשטרה, ולברר את פשר העניין עד תום…"

הרבי מלך המשיח שליט"א אומר (בדבר-מלכות בשלח תשנ"ב ס"ט): "נוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה (עד עתה), צריך להיות עכשיו גם ובעיקר רגש השמחה (שפורצת גדר… – לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה … מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש".

מפרשת שקלים למדים על מעלת מצות הצדקה ששקולה כנגד כל המצוות ומקרבת את הגאולה. שאין מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה. שהרי יהודי מקבל מעותיו מיגיע כפיו ויכול לקנות בהם את חיי נפשו, ובכל זאת הוא נותנם לה' ועל ידי כך מעלה את כל נפשו החיונית לה'.

משה רבינו מגלה את בחינת ה"מאור" שבישראל את "עצם הנשמה", בעיקר על ידי ההתפשטות שלו בזמן הגלות. משה רבינו הרועה הנאמן ורועי ישראל שבכל דור מפרנסים את האמונה, ומקשרים את ישראל עם "אור אין סוף". הם מחזקים אותנו שנעמוד במסירות נפש בקיום התורה והמצוות, ומשפיעים בנו דעת באלוקות, שהאמונה לא תהיה רק מצד הגילויים, אלא מצד עצם הנשמה. כך שהאמונה מתעוררת בפנימיות עד למסירות נפש.

למי שחושב שסיפור המגילה ארע בעבר, אומר הבעל שם טוב: "הקורא את המגילה למפרע לא יצא"… בכל דבר צריך את ההתחזקות בהתקשרות לקב"ה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, ורק אחרי זה יש לחפש את ההצלה בלבוש טבעי, וכשנוהגים כך הרי שההצלה הנסית שמעל הטבע נאחזת בכל לבוש טבעי שייעשה.

בבואנו משבעה באדר שחל בפרשת תצוה, שבשניהם מודגשת התגברות מזלם של ישראל, החוזק והתוקף דעצם הנשמה ("ואתה") כפי שנמשך ומתגלה בעבודתם ופעולתם בעניני העולם (לא מס"נ ויציאה מהעולם ח"ו וח"ו, אלא נשמות בגופים לאורך ימים ושנים בריאות וטובות), יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז, ובתגבורת החיות, בכל מעשינו ועבודתינו בלימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כדי להביא בפועל ובגילוי את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז תהי' שלימות ההתגלות דהעצם דישראל, ישראל וקוב"ה כולא חד , בכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית' בתחתונים.