עורכי האתר "חבד אור אין סוף" מסבירים שדוקא בשניות האחרונות שלפני הגאולה האמיתית והשלימה, כשהרבי מלך המשיח כובש את העולם בהדרגה ובשיטתיות ורואים ניסי ניסים גלויים ממש, חיילי בית דוד יותר מתמיד יוצאים דחופים בדבר המלך בהפצת המעיינות, בהכנות האחרונות לקראת הגאולה ובהפיכת העולם לדירה להקב"ה – לו לעצמותו ממש.

שיחת הרבי מליובאוויטש ביום א' כ"ד כסלו ה'תשנ"ב לאחרי הדלקת נר ראשון של חנוכה במעמד "פרסומי ניסא" עולמי – לילדים ולילדות ד"צבאות השם" שיחיו.

בדבר מלכות לחג הגאולה יט כסלו מסביר הרבי, שיפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ"י.

שכרם של תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם מובטח. ואין הכוונה רק לשכר בגן עדן שהוא בבחינת נחת רוח של נברא, שלא בערך לנחת רוח של הבורא מעבודתנו ומעשינו, כי מאחר שהקב"ה נאמן לשלם שכר בשופי, הוא ימשיך לצדיקים שעשו לו נחת רוח גם דרגת נחת רוח של בורא, נחת רוח בדרגת התענוג העצמי של עצמות ה' ית', שאין בו שום גדר כלל. אך מהו התנאי שיוכלו לקבל דרגת נחת רוח כזו שאינה בערכם כלל?…

סיפור זה מלמדנו על התוקף ומסירות הנפש שצריכה להיות לנו בעבודת ה'. מי שמתפעל מהעולם ילך אל ר' שמואל מונקעס, על מנת שילמדהו פרק בביטול. כל הדברים הטובים נקנים במסירות נפש. עלינו ללכת בדרך האמת ולהשפיע על העולם את האמת. והכל בדרכי נועם ודרכי שלום מתוך אהבת ישראל אמיתית ובלי להתפעל. זה מה שיביא את הגאולה. ואל נשכח שהעבודה היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

בדבר מלכות לפרשתנו פרשת השבוע וישב מדגיש הרבי שההכרה וההודאה ונתינת השבח לה' על הניסים שהוא עושה, הרי בנוסף על ענין של הכרת טובה – הרי זה גם נוגע לביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד?… מהי עוצמתו של "רבי"?… מהי מעלת 770?… מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה?… מנין הביטחון שהרבי הוא מלך המשיח?… מדוע מצטרפים כל הזמן לחב"ד עוד חיילים ועוד חיילים?… ואיך זה מתקשר לגאולה האמיתית והשלימה?… עליך ללמוד בעיון את "קונטרס בית רבינו שבבבל"… ואידך זיל גמור.

מי"ט בכסלו חג הגאולה למדים שכאשר הרבי והחסידים עומדים במסירות-נפש בגשמיות וברוחניות, דווקא על ידי זה נבקע ההעלם וההסתר, מתגלה ה"העלם העצמי", עד ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – וכן תהי' לנו.

כשלומדים את סוד הנישואין על ידי לימוד פנימיות התורה, כשמכניסים את הקב"ה לחיי הנישואין, הופכים מ"טובים השנים מן האחד" לרמה גבוהה יותר לרמת "שכינה ביניהם", "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". אז הכוחות הטבעיים הופכים לכוחות אלוקיים, ועם כוחות כאלה תשכון אהבה אמיתית, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה נצחית. אהבה העוזרת להתגבר על כל קושיי החיים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה".

למה מאריכה התורה בסיפורי האבות בכלל ובסיפור יעקב ועשו בפרט יותר מאשר סיפור בריאת העולם?… למה לא זכה יצחק אבינו שמיטתו תהיה שלימה?… איך יתכן שיצחק העדיף דוקא את עשיו על פני יעקב?… איך יתכן שיעקב משתחוה לעשיו שבע פעמים עד שניגש אליו?… ואיך חלה אצל עשיו תפנית חדה ביחסו ליעקב דוקא ברגע האחרון?… "התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים" – מהו הרובד הפנימי של הסיפור?

על ידי נשיא דורנו הופצו המעיינות בכל קצוי תבל – כבר נגמרו ונשלמו כל הענינים גם מצד (וב)העולם, כפי שהודיע והכריז שכבר נשלמו כל עניני העבודה, גם "צחצוח הכפתורים", והכל מוכן לביאת המשיח. ומזה מובן שהמשך העבודה שלאח"ז (כל זמן שמשיח צדקנו מתעכב מאיזו סיבה (בלתי ידועה ומובנת כלל)) אינו "עבודת הבירורים" (שכבר נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים) אלא, עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם.

בהתוועדות ש"פ פקודי ה'תשכ"ז אמר הרבי: "כאשר משיח יבוא הוא לא ידע משום קונצים, אלא יתבע – "אלה פקודי המשכן"? תרשום לי על פתק: כמה חסידים עשית שיהיו חסידים של הרבי!… על כמה יהודים פעלת שילמדו חת"ת?… על כמה יהודים פעלת שיבואו לומר את כל התהילים בשבת מברכים"!!!…

“אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון העולמים, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים" (הצמח צדק).

"בית אבי" כפשוטו הוא "יצחק" לשון שמחה ותענוג, "תענוג" הנובע מ"צחוק". בדרך כלל צוחקים על חידוש דוקא, ותשובה הוא חידוש. תענוג לראות איך הנפש האלקית בירידתה למטה וגם בזמן הגלות עוסקת בתורה ומצוות, ועוד יותר תענוג לראות את המהפכה שחלה בגוף ובנפש הבהמית על ידי עבודת ה' בעולם הזה. ובמיוחד אצל בעל תשובה ש"אמש הי' זה מובדל כו' והיום הוא מודבק בשכינה".

ראינו בגלוי את הנפלאות בתחילת שנה זו – בהמשך לנפלאות בשנה שעברה – במיוחד בקשר לזה, שמדינה ההיא (רוסי') מתירה ומסייעת לאלפי אלפי יהודים לעלות לארץ ישראל (ולמקומות נוספים), אשר שם יכולים הם לחיות במלוא החפשיות בחייהם הפרטיים.

יחסים בין בני אדם – חברים שכנים קרובי משפחה וכיו"ב הם עבודה במשרה מלאה ואתגר רציני, ואם זה נכון לגבי כל קשר, הרי שבין בני זוג נשואים זה נכון שבעתיים. כדי לעמוד במשימה של יחסי אנוש ובפרט בין איש ואשה נשואים, אנו מקבלים הוראות והדרכות מתורתנו – תורת אמת ותורת חיים. גם סיפור בתורה הוא הוראה. הבה נעיף מבט על הסיפור המאלף של נישואי יעקב ורחל, שיש בו מסר לכל אחד מאתנו.

על פי תורת חסידות חב"ד שני אופנים בעבודת ה': עבודת המוח ועבודת הלב. עובדי ה' במוחם נקראים 'משכילים'; ועובדי ה' בליבם נקראים 'עובדים'. ברור שכל 'משכיל' הוא גם עובד ה' בלבו, וכל 'עובד' גם הוא משכיל בהשגה אלוקית. אלא ש'משכיל' בא מן ה'השכלה' אל ה'עבודה', וה'עובד' בא מן ה'עבודה' אל ה'השכלה'. ר' יקותיאל לעפלער הוא דוגמה של 'עובד' שביגיעה עצומה הפך ל'משכיל' גדול ביותר.

כאשר אור אלוקי עומד להתגלות בעולם, אור שאינו כלל וכלל לפי ערכו של העולם, והעולם במצב של עתה אינו "כלי" אליו חייבים כביכול לעבור לפני ההתגלות המלאה תקופה של העלם וסילוק, "דורמיטא" וחושך. זאת כדי לעורר את כח המסירות-נפש שביהודי, שילך קדימה ולא יתפעל כלל וכלל מכל ההעלמות וההסתרים, ועל-ידי-זה יגלה את הטוב האמיתי הגנוז בפנימיותם. ובזה יביא את הגאולה ואת ההתגלות של האור האלוקי הנפלא.

ידיעת המציאות מההשתלשלות היא… מצוה רבה ונישאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלוקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר והשגת המציאות הוא להפשיט מגשמיות (תניא, קונטרס אחרון עמ' 312).

מאמר חסידות הוא דבר תורה עמוק ומקודש. כשרבי אומר מאמר חסידות "שכינה מדברת מגרונו",לכן מאמר חסידות נקרא "דברי אלקים חיים" והוא משיב נפש. אדמו"ר הזקן וכמוהו כל רבותינו נשיאינו הרבו לומר מאמרי חסידות. חסידים מקשיבים למאמר חסידות בחרדת קודש. הם מתכוננים לפני שמיעת מאמר בניגון הכנה, וכששומעים אותו מפי הרבי הם עומדים.

בכל פעם שאנו קוראים פרשת תולדות אנו עומדים משתאים מול סיפור ברכת יצחק את יעקב. יצחק בוחר לברך את עשיו ואילו רבקה רוצה שיצחק יברך את יעקב. אין היא משוחחת עם יצחק על כך אלא משתמשת בתחבולות כדי לעקוף את רצונו, ויעקב משתף עמה פעולה, ואף מוכן "לרמות" את אביו כדי להשיג את הברכה. האם זוהי הדרך הראויה לאבות ואמהות?… מהו הסוד העומד מאחרי סיפור זה?…

כ' מרחשוון הוא יום ההולדת של הרבי הרש"ב אדמו"ר החמישי של חב"ד, הרמב"ם של תורת החסידות. בהתוועדות כ"ב מרחשוון ה'תשמ"ה מדבר הרבי מה"מ על נבואתו של הרבי הרש"ב המתקיימת בדורנו.

השמחה פורצת את כל הגדרים. היא משפיעה גם על גוף האדם ואף על בריאותו ונותנת לו משנה כח, היא מאירה את פניו של האדם, ועל ידה נעשה האדם קל ברגליו וכו'. השמחה מגלה באדם את הכחות הנעלמים ואת מצפוני הלב. היא נותנת חיות והתלהבות בעבודת ה' ומרוממת אותו מעלה מעלה, ובכוחה אף לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה, עד שהיא משנה אף את מידות האדם.

"ואברהם זקן" – "זקן, זה שקנה חכמה", חכמה היא תורה. ו"בא בימים" – שבא עם כל ימיו, שכולם שלימין ועילאין, היינו, כל ימיו עד אז היו ימים שלימים ומלאים בעבודת ה', במצוות ומעשים טובים.

הרבי מלך המשיח עשה עבודה גדולה להכין את דורנו לקבלת פני משיח, אולם מכיון ש"אין מלך בלא עם" הוא השאיר לנו את חלקנו בעבודה זו ובשיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א זעק מקירות לבו "עשו כל אשר ביכולתכם – עניינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" להביא את משיח צדקנו תכף ומיד ממש"… וברוך השם חיילי בית דוד יוצאים דחופים בדבר המלך לקיים את דברו. (בסוף המאמר "סרטון" ו"עלון להורדה")

בבואנו מחודש תשרי עם כל ה'גילויים' שקשורים בו, אפשר לחשוב שכאשר החודש הסתיים וחוזרים הביתה ומתחילה העבודה של "ויעקב הלך לדרכו" – זוהי ירידה גדולה מהמעמד ומצב שהי' בחודש תשרי, ובמילא אין סיבה להיות בשמחה. אומרים לו, שאין זו ירידה, אלא אדרבה – כעת מתחילה העבודה של לעשות להקב"ה דירה בתחתונים.

מכיון שאיש ואשה – כל אחד מהם הוא פלג גופא, מכיון שאיש ואשה הם שני חצאים שוים בעלי תפקידים שונים המשלימים זה את זה, השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא חומה. כי פשיטא שחצי מציאות אינו יכול לעשות דבר אחד בשלימותו. רק ברית הנישואין המאחדת בני זוג מבטיחה להם ברכה מיוחדת מלמעלה. "זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם".

מבואר בחסידות (ד"ה החודש תרס"ו, זאת חוקת עטר"ת ועוד) שענינו של דוד המלך הוא "ב"ן", ספירת המלכות, היורדת מטה מטה. כדי שהתיקון לא יהי' רק ע"י גילוי האור והטוב, שאז אין תיקון לחושך ולשפלות עצמם אלא רק התעלות והתרוממות מעליהם וביטולם. תפקיד "נשמות דב"ן", לרדת מטה מטה ולהתעסק דווקא עם התחתון שאין תחתון למטה הימנו, ולהעלותו, שיעלה גם מצד עצמו למעלה.

בביתו של אברהם אבינו התקיימו גם כוחו של אילן וגם כוחו של בית. אברהם בונה בית הארחה נצחי ודואג לא רק לצרכים ההכרחיים של אורחיו, אלא הרבה מעבר לזה… הוא משתדל להנות אותם. הוא דואג לא רק לצורכיהם הגשמיים אלא גם לענייניהם הרוחניים. הוא קובע להם סנהדרין, כדי שיוכלו לברר את השאלות לסכסוכים שביניהם. ולא עוד אלא קורא לכל באי עולם לקרוא כולם בשם ה' א-ל עולם.

מדוע התנגד רבי שמואל מונקס לתת מתבשיל הבשר שבסיר לחסידים שהשתתפו בהתוועדות? מה טעם שפך את התבשיל לפח האשפה? האם שמואל מונקס הוא בעל רוח הקודש? מהו הסוד העומד מאחורי הסיפור?

משבת "לך לך" המקשרת את חודש תשרי עם כל השנה, לאחר שצברנו כוחות בחודש החגים חודש תשרי, יעקב הולך לדרכו דוגמת אברהם אבינו שה' ציוה עליו, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". מ"ארצך" הוא הרצון מ"מולדתך" הן המידות הטבעיות ומ"בית אביך" הם המוחין. משמע, עלינו לעזוב הכל כדי לקיים את רצון ה'.

שנת הצדי"ק להולדתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, שהתחילה בי"א ניסן ה'תנש"א, הייתה שנה משמעותית ביותר בכל הקשור לבשורת הגאולה והגאולה האמיתית והשלימה. כפי שהרבי שליט"א אמר כמה פעמים, הייתה זו "שנה שמלך המשיח נגלה בה". ובה גופא "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית-המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר, ענווים, הגיע זמן גאולתכם!".

כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.

מאיר הסביר לבעל הפונדק, שיש לו רבי והוא עושה כל מה שרבו אומר לו. ומכיון שהרבי אמר לו להסכים לשידוך הראשון שיוצע לו, הוא הסכים באמת ובתמים. ואין זה עניינו איך ראו בני החבורה את העניין. כל זמן שהרבי לא יורה לו לעשות אחרת אין הוא יכול לשנות כלום. הוא הציע לבעל הפונדק ללכת עמו אל הרבי ולקבל את הוראותיו.

חוש ההומור המעורר צחוק וחיוך טוב לבריאות, הוא משחרר לחצים ומתחים פיזיים ונפשיים, מחזק את המערכת החיסונית ומשפר את מצב הרוח. ובעזרתו האדיבה אפילו מציאות עגומה נראית באור חדש מצחיק ומשעשע.

כמודגש בקריאת התורה של שמחת תורה ש"מתכיפין התחלה להשלמה" – "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", את השלימות של שמחת תורה – גומרה של תורה – צריך להמשיך בעבודה בענייני העולם "שמים וארץ וכל צבאם" במשך כל השנה. יעקב מתכונן ללכת לדרכו בכיבוש העולם עם כל הכוחות שצבר בחודש תשרי, כשהוא קל ברגליו ומלא שמחה ובטוח בנצחונו.

הקב"ה נתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים, הוא נתאווה ליש הנברא והנוצר והנעשה, ליש הגשמי בעולם הזה דוקא. לשם כך לא די בספירות כפי שנכללו בפסוק: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". צריך להמשיך את עשר הספירות בעשרה מאמרות, שרק על ידם נתהוה היש הגשמי. ודוקא בהתהוות היש הגשמי הנברא מ"אין ליש", יש אפשרות להפוך את ה"יש לאין", שהיש הנברא ירגיש רק אלוקות.

אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד?… מהי עוצמתו של "רבי"?… מהי מעלת 770?… מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה?… מנין הביטחון שהרבי הוא מלך המשיח?… מדוע מצטרפים כל הזמן לחב"ד עוד חיילים ועוד חיילים?… ואיך זה מתקשר לגאולה האמיתית והשלימה?… עליך ללמוד בעיון את "קונטרס בית רבינו שבבבל"… ואידך זיל גמור.

הרבי שליט"א מכיר כל אחד בפרטי פרטיות ואוהב אותו כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם, והרבה יותר. הוא מביט בי ברחמים רבים, מושיט לי את יד קדשו להוליכני בכל פרט בגשמיות, עד הגשמיות היותר נמוכה ופשוטה, וכמובן גם ברוחניות. הוא אכן גם דורש ותובע ממני, לטובתי, כי אעמול ואתייגע, אתמסר בכל כוחי, עד כדי מסירות נפש, לכל אותן משימות שהוא מטיל עליי, והוא נותן לי כוחות לעשות זאת.

סיפור חסידי על צדיק, על חסיד, על מעשה נפלא או על השגחה פרטית גלויה, היונק ממקורות יהודיים ומחנך לערכים יהודיים, הוא בעל עוצמה וגנוז בו אור גדול – אור יקרות. צריך לדעת לספר אותו ועוד יותר צריך לדעת לשמוע אותו. צריך ללעוס אותו שוב ושוב ולהפנים את המסר העולה ממנו. אפילו סיפורים מוכרים וידועים המסופרים שוב ושוב לעולם לא נס ליחם, כי הם מלאים חכמת חיים ויש בהם הומור רב.

הדביקות בה' היא דבר נצחי הנדרש בכל עת. הקשר עם הקב"ה דומה לטל, שהוא סימן יפה לעולם, והעולם זקוק לו תמיד, ולעולם אינו נעצר, בדומה לשמש המאירה ומחממת את העולם בכל יום ועל ידה חיים הנבראים. לקשר חיוני ותמידי זה אין תחליף.

הוראת הרבי ללמוד את הספר "היד החזקה" להרמב"ם היא מהפכה של ממש בלימוד התורה שבעל פה. כי ספר "משנה תורה" כולל את כל התורה שבעל פה אף הלכות בית המקדש, הלכות סנהדרין, הלכות מלכים וכו' שלא כ"שולחן ערוך" הכולל הלכות הצריכות בזמן הגלות. וכידוע, כל העוסק בהלכות "עולה" כאילו הקריב קרבן עולה וכיו"ב, כך שמי שלומד את הרמב"ם, כאילו קיים את כל המצוות כולן.

הפטרת כי תצא מבטיחה ברית בין שלום בין ה' לישראל, ואכן על ידי התשובה ניגאל גאולה שלימה ויבנה בית המקדש. וכשנקיים מצוות בזמן הבית תהיה המשכה מבחינה עליונה יותר מעכשיו.

בכל ראש השנה נמשכת המלכות על כל השנה – מתחדש בניין המלכות. ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך", בו מתחדשים מעשי בראשית וגם העולם חוגג את יום הולדתו, היינו, העולמות מתהוים מחדש ממידת מלכותו כמו בפעם הראשונה.

בשנים האחרונות הרבי שליט"א מתקן את העולם כולו במלכות ש-ד-י, באופן שכאילו לא ניכר מהיכן זה בא. משטרים עריצים נופלים בזה אחר זה. מהפכות מתחוללות בכל העולם הערבי. העולם משתנה לטוב ולצדק ולשלום מתוך אמונה בבורא העולם ומנהיגו. לא רק יהודים נלחמים עבור צדק ויושר, אלא "בכורי מצרים", ללא מנהיגות אופוזיציונית, נלחמים נגד מצרים, ומפילים את המשטרים העריצים.

בתורתו של הרבי מלך המשיח שליט"א עולים ו'מגיעים עד למעלה מעלה, לעצמותו ומהותו יתברך, שלמעלה מכל גדר וגבול בדיוק כמו שהוא גם למעלה מגדר של בלי גבול. וכן יורדים למטה מטה, לתחתון שאין תחתון למטה ממנו. ודווקא בגלל שהוא יתברך נעלה מכל גדר שהוא, חשוב כל-כך הביטוי לכך בגשמיות, כי דווקא הגשמיות והחומריות, שאין בהם שום מעלה תוכן וענין, מבטאים את היות עצמותו יתברך נעלה מכל גדר תוכן וענין איזה שיהיה.

הדרכים לגילוי עצם פנימיות התורה, הדרכים לגילוי משיח מלאות העלמות והסתרים. אין להתפעל מהעלמות והסתרים. לכל גילוי של אור חדש גדול קודם העלם והסתר. כל ירידה היא צורך עליה. שבירה קודמת לתיקון כמו שגזירה קודמת לתפירה.

הרבי מושיט ידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה והגדושה לכל מי שמוכן לקבל את היד המושטת, ונותן ומשפיע ומוליך ומנהיג על כל צעד ושעל. הוא מכיר כל אחד ועוזר ומכוון ומורה ומדריך בכל מקום ובכל מצב. הרבי מבין אותך גם כאשר אתה לא בסדר ועוזר לך לצאת ממצב זה ולהיות כפי שצריך להיות.

כמבואר בלקוטי שיחות "שמוכרח להיות "משה" בכל דור ודור שבו מתלבשת נשמת משה… החיים הרוחניים שלו נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי ע"י התלבשותם בגופו של נשיא הדור שבכל דור ודור". ואין זו רק איזה אימרה המופיעה אי שם באיזו שיחה נידחת – שגם אז זו אמת מוחלטת – אלא דבר עליו התחנכנו כל חיינו בפרט על ידי הרבי שליט"א עצמו.

המסר של חג השבועות, חג מתן-תורה הוא שלא להשאיר את הדברים ברוחניות, למעלה, אלא דווקא להוריד אותם למטה, בפשטות, בגשמיות, בתחתון שאין למטה הימנו.