בכח ה"רחמים העליונים" להוציא את הניצוץ האלוקי מהגלות, עד שמאירה באדם "אהבה רבה", שלמעלה מהשכל, שהיא מהבורא ית' שמו, שחותמו אמת. ככתוב: תתן אמת ליעקב. ה' מעורר את מדת הרחמים של יעקב להמשיך את אמת ה', כי על ידי הרחמים ה"אהבה רבה" ניתנת מלמעלה. וזהו שכתוב: ליעקב אשר פדה את אברהם. כאשר, מדת אברהם – מדת האהבה – בהסתר, מדת יעקב – מדת הרחמים – פודה אותה. עד כדי כך שמתגלה האהבה גבוהה ביותר – אהבה רבה.

יהודי צריך להתבונן בעובדה שה' הוציא אותנו ממצרים, ונתן לנו את התורה, מרוב אהבתו אלינו. הקב"ה מקרב אותנו אליו בכל מחיר וכמים הפנים אל הפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז יט) – תפקידנו לקיים תורה ומצוות, כדי להתיחד עם אור אין סוף.

ה' מבטיח שכמו שביציאת מצרים, אף שהיינו שקועים במ"ט שערי טומאה, ה' הוציאנו משם; כך ביציאה ממצרים היומיומית, לא משנה באיזו דרגה אנו נמצאים, ה' מוציאנו ממצרים על ידי קיום כל מצוה ומצוה ובמיוחד על ידי קריאת שמע. כלומר, הקב"ה מקרב אותנו אליו בכל מחיר, וכמים הפנים אל הפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז יט) – גם אנו צריכים להתעורר ולרצות להתאחד עם ה'.

אנו דור של תשובה כבר מוכנים לגאולה, כבר שמענו ש"הנה הנה משיח בא", אך עדיין אין זה בבחינת ראיה, "עניה סוערה" עדיין "לא נוחמה", כי עדיין אינה רואה את הגאולה האמיתית והשלימה. ואנו מחכים ל"אנכי אנכי הוא מנחמכם" בפועל ממש. מחכים להתגלות הרבי מלך המשיח ש"מנחם שמו".

…ידיעת המציאות מההשתלשלות היא… מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר (תניא קונטרס אחרון עמ' 312).

כל יהודי מבקש בכל תפילה ותפילה מימות החול – ג"פ ביום: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיוינו כל היום. ובכל ימי השנה כולה, גם בשבתות וימים טובים מבקשים בכל תפילה ותפילה: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים (משיחת הרבי מה”מ שיל”ו ב' דשבועות – ה’תשמ”ה).

הרבי מסביר: "גלה סודו אל עבדיו הנביאים" – הם רבותינו נשיאינו, החל מהבעש"ט, שאצלם הי' השראת השכינה ורוח הקודש… וראו אצלם אותות ומופתים בגלוי.

הקב"ה הסובב כל עלמין הוא גדול כל כך, ורק על ידי צמצומים עצומים ורבים נבראו העולמות והנבראים. וממילא זה מבטא עד היכן מגיעה אהבת ה' אלינו, אהבה גדולה ביותר לאין קץ. דבר המעורר בנו אהבה גדולה מאד כמים הפנים לפנים…

ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה… (ישעיהו י"א א). הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תיושע יהודה, וישראל ישכון לבטח. וזה שמו אשר יקראו – ה' צדקנו (ירמי' כג ה-ו). וכלשון הרמב"ם: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח (הרמב"ם, הלכות מלכים י"א ד').

ע"פ הגמרא, בדור האחרון דור הגאולה, העזות תרבה והיוקר יעוות… בית הועד יהיה לזנות… וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, ופני הדור כפני כלב…

בפרשה כי תצא אין התורה מדברת על מלחמת הגנה אלא על מלחמת רשות שמטרתה להרחיב את גבול ישראל. מדובר במלחמת תנופה שיש בה תשוקה לעלות מעלה מעלה ממדרגה למדרגה. לכן נאמר "כי תצא", משמע, לצאת ממדידה והגבלה, לצאת מההגבלות של השכל… ולהתקדם…

ההבדל בין אדם למלאכים הוא שמלאכים כל היא עבודתם להתעלות ולהתכלל באור אין סוף ב"ה. ואילו האדם לא רק מתעלה ומתכלל באור אין סוף ב"ה, אלא גם ממשיך אור אין סוף ב"ה למטה. אילו המלאכים היו מתלבשים בגוף, היו נופלים ממדרגתם, כנפילים שירדו לארץ והתלבשו בגוף. בניגוד לנשמות המתלבשות בגוף המזככות את הגוף ומכניעות את הנפש הבהמית. שכוונת האדם בעבודתו היא להפוך חשך לאור ומר למתוק, ולעשות להקב"ה דירה בתחתונים. זוהי מעלת האדם!…

הרבי זועק מקירות ליבו, ומעביר את האחריות עם הכוחות אלינו: מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ"י ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי' שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם. הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" – להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש…

שרשם של ישראל הוא בעצמותו ומהות ה' ית' שבו הרצון המוחלט… לכן הם יכולים לפעול חידוש ושינוי עד שמגלים את הרצון למלוכה?… זהו החידוש והשטורעם של ראש השנה שמחדשים דבר בעולם כשממשיכים את הרצון. זהו כוחו של יהודי לקיים בראש השנה מצות "שום תשים עליך מלך" בפועל ממש ובהידור רב. לכן כל שמחת החג בראש השנה היא הכתרת המלך… ועבד מלך – מלך!

הרבי מתאים לזהותו של משיח על פי המקורות : הרבי מבית דוד, הוגה בתורה, צדיק – יסוד עולם, נביא הדור האחרון – נביא הגאולה. והוא מודיע לנו שהוא המשיח עוד בזמן הגלות. הוא חי ברומי של היום – העיר החשובה ביותר של מלכות אדום. הוא בעל מידות טובות: עניו ורחמן וכו' וכו'… בעל חכמה, בינה ודעת. גיבור – בעל עצמה אדירה גופנית ורוחנית. בעל אמונה ואיש צדק. ירא ה' ואוהב ה', בעל עצה, בעל רוח הקודש, נביא גדול.

זוהי מעלת האדם שבבריאתו נעשה שותף לבריאה, ומשלים את הבריאה. שהעולם נברא במדידה והגבלה, ואדם הראשון על ידי עבודתו פורץ את כל הגדרים. על ידי עבודת האדם נמשך אור שלמעלה ממדידה והגבלה.

הרבי מבקש לפרסם שהוא נביא הדור וזה לשון קודשו: ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)" (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

מי שיש לו ספיקות בנוגע להרבי (כ"ק מו"ח אדמו"ר) אם הוא בעל הבית על הכל ויכול הכל ובמילא אינו יכול להתחבא ממנו – פירושו של דבר, שחסר לו ב"אנכי" ו"לא יהיה לך" – בעצם נקודת האמונה (שיחת הרבי, כ' מנחם אב ה'שי"ת, הוצאה חדשה עמ' 129, תורת מנחם, התוועדויות עמ' 162).

שמחת תורה היא שמחה של מצוה לגומרה של תורה – שמחה בה' ובתורתו… שמחה אישית ופנימית ללא הגבלה… עד ל"שובע שמחות את פניך". שמחה הפורצת את כל הגדרים… מתוך כוונה לעלות במעלות התורה מחיל אל חיל…

בביאת המשיח תתגלה מעלת הפשיטות והתמימות שיש בעבודתם של אנשים פשוטים שמתפללים ואומרים תהלים בתמימות (היום יום כד אייר). קבלת עול משנה את המהות. על ידי קבלת עול של עבד פשוט, כזה שגם בשנתו ניכר עליו עולו – יכול גם למדן וגאון להגיע למעלתו וחשיבותו של יהודי של מסירות נפש פשוט ותמים (היום יום ג' אדר שני).

כל תנועות הניגון "ארבע בבות" מכוונות לעניינים רוחניים ונזהרים לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים מיוחדים כמו שלושת הרגלים, פורים, י"ט כסלו, י"ב תמוז, ימי הסליחות, כשמובילים את החתן לחופה וכשהכלה סובבת סביב החתן וכיו"ב.

"מלכתחילה אריבער"!… הליכה מלמעלה ללא תנועה אחרת. עבודה בלי חשבונות… ללא שקלא וטריא, ללא הסברה, קיום מצוות בהידור שבהידור… מבלי להתחשב עם מדידות והגבלות, וכמובן לא עם מניעות ועיכובים.

החובה היסודית המוטלת על חיילים היא להיות "חיילים", ולכן אפילו אותם ענינים שהרבי לא אמרם בפירוש, ומעולם לא הורה לעשותם, אם רק יש להם שייכות כל שהיא לרבי, דהיינו ברור הדבר שזהו רצונו של הרבי, הרי אף שמעולם לא הורהו על כך, בכל זאת כיון שזהו רצונו של הרבי, ישנו בזה ענין של "תהא אימתו עליך"…

הפרסא, היא הפרוכת, המפסקת בין אצילות לבריאה, יצירה עשיה, שהוא מסך עב המבדיל ומעלים את האור הרב והזך עד למאד של עולם האצילות.

אור הסובב ומקיף את החלל ומקום פנוי מהווה ומחיה את העולמות מאין ליש. אור זה אינו מצומצם כל כך, אולם אין הוא מתלבש בתוך העולמות להחיותם בבחינת גילוי והשפעתו על העולמות היא בבחינת "מקיף" ובהעלם בלבד. מאור הסובב נמשך הקו וחוט אל תוך החלל ומקום פנוי, והוא אור המכיל הארה מועטת ומצומצמת מאד מאד, אך החיות האלוקית שבו ממלאת את כל העולמות ומתלבשת בפנימיותם ובגילוי באופן של קירוב, והשגחה פרטי פרטית.

הקו והרשימו מתיחדים כאורות וכלים לכלל העולמות כנשמה וגוף. וראה הקב"ה שברשימו בלבד, שהוא בחינת דין וצמצומים, בלי המשכת הקו – מידת הרחמים, אין העולם יכול להתקיים, לכן המשיך אור מסביבות החלל לתוכו.

עניין הרשימו הוא רושם האור הבלי גבולי שלפני הצמצום, רושם בעלמא מאור אין סוף שלפני הצמצום. מה שלא נגע בו הצמצום. הוא בחינת כוח הגבול שבאין סוף.

ההבדל בין עיגולים לקוים הוא כמו בעיגול גשמי שאין לו ראש, תוך וסוף, ואין בו שום התחלקות לשום קצוות לעומת קו ישר, שיש בו כל הבחינות הללו. ספירות היושר עומדות באמצע העיגולים כאדם העומד, שהוא בבחינת קו ישר, שנדמה לו תמיד, שעומד באמצע הרקיע העגול.

הרב בוסי הראה לכולם את סוד הנס – הוא הניח ברכבו חת"ת וקופת צדקה עם תמונת הרבי. החת"ת והקופה אמנם נמעכו בגלל התאונה, אך חייו של הרב בוסי נשמרו ב"ה. מילוי הוראת הרבי שווה חיים.

התועדות חסידית מחיה ומעמידה את החסיד במעמד ומצב נפשי גבוה יותר, כי בהתועדות עוזרים ליהודי בדברי עידוד ועצה טובה עד למעשה בפועל ובאופן נצחי. מכאן שעיקר עניינה של התוועדות חסידית היא אהבת ישראל כפשוטה. על ידי התבוננות בדברים המעוררים את אהבת ישראל, בודאי מעוררים את רגש האהבה. ולא עוד אלא שבשבת אחים גם יחד שמחים ומשמחים זה את זה, והמתוועדים חשים אורה ושמחה וששון ויקר.

עניין התשלומים מראה על אהבה יתירה של הקב"ה לעמו, שאף שנקבע ציווי לזמן מסויים הנה כשבני ישראל לא קיימו את הציווי שנקבע מראש נותן ה' מצד חסדו ואהבתו הזדמנות נוספת.

מכיון שהירידה הכרחית בשביל העליה למדרגה עליונה יותר, הרי שהיא חלק מן העלייה. בדרגות גבוהות מאד מרגישים בפועל בעת הירידה, שהירידה אינה אלא הכנה הכרחית לעליה למדרגה גבוהה יותר.

על היהודי לעשות את עבודת הבירורים, להפריד את הרע מן הטוב, כדי שיתבטל הרע מן העולם. זוהי העבודה המוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו, אך שלימות העבודה תהיה לעתיד לבוא כאשר הקב"ה יתגלה בעולם – "ונגלה כבוד הוי'".

קודם הצמצום היה אלוקות בפשיטות, דבר מובן ופשוט. ומציאות העולמות והנבראים בהתחדשות ואחרי הצמצום הראשון התהפכו היוצרות מציאות הוא בפשיטות ואלוקות בהתחדשות.

…ידיעת המציאות מההשתלשלות היא… מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר (תניא קונטרס אחרון עמ' 312)

…ידיעת המציאות מההשתלשלות היא… מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר (תניא קונטרס אחרון עמ' 312). וכהמשך ההסבר לסדר ההשתלשלות – אדם קדמון הוא העולם העליון ביותר בסדר ההשתלשלות, לאחר הצמצום הראשון.

הינוקא מדגיש ומעורר אותנו שלא יחסרו המצוות ומעשים טובים המשמשים כשמן לאור השכינה שעל הראש בהסבירו את הפסוק: "החכם עיניו בראשו". מהי החשיבות הגדולה כל כך במצוות, עד כדי כך שאין השכינה שורה בלעדיהן, הרי "לית אתר פנוי מיניה", והוא נמצא בכל מקום בשוה? כיצד מסמלת הנשמה את השכינה? מהו היחס בין כחות הנפש לאברי הגוף? מה בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים?

השכינה בעולם כנשמה בגוף. כללות המשכת החיות מהמוחין העליונים חכמה, בינה ודעת ורצון שבכתר היא מקור לעולמות ולנבראים בכלל ולנשמות ישראל בפרט. אור התורה נעלה מאור השכינה (אור הממלא כל עלמין) המלובש בעולמות, כי אורייתא מחכמה נפקת, אז מדוע העולמות אינם בטלים ל"אור התורה" הגבוה מ"אור השכינה"? מקום השראת השכינה הוא בהיכל קדש קדשים שבכל עולם.

השראת השכינה בזמן בית ראשון, השראת השכינה בזמן בית שני, השראת השכינה בד' אמות של הלכה. מדוע נתייחדו ההלכות משאר חלקי התורה, עד שאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה?

מהו סוד מערכת הנישואין? מה מחפשים בני זוג בחיי נישואין, ומה עליהם לעשות כדי להשיג את מטרתם? מהי הדרך לממש את הרצון האמיתי שלהם? כיצד בונים בנין עדי עד לתפארת?

מדוע הקשר בין איש לאשתו הוא עוצמתי כל כך? כיצד מסמל הקשר בין איש לאשה את הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל? מה הקשר בין "טירוף" ל"גירושין"? מה הקשר בין "טירוף" ל"גלות"?