רַבִּים הַיְּצוּרִים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ רַבִּים וּמְגֻוָּנִים מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים וְהַכֹּל לִכְבוֹדוֹ וַעֲבוּר הָאָדָם, וּבְעִקָּר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לִלְמֹד מִכָּל נִבְרָא וּמִכָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אוֹ שׁוֹמֵעַ אֵיזוֹ הוֹרָאָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

בְּעִקְבוֹת הַמְלָצָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם בָּאָדָם, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם", נֵצֵא לְמַסָּע אַחַר יְצוּר קְטַנְטַן זֶה, הַנְּמָלָה, וְנִתְפַּעֵל מֵהַיָּזְמָה, הָאֲצִילוּת, הַחָכְמָה וְהֶחָרִיצוּת שֶׁהַבּוֹרֵא חָנַן אוֹתָהּ בָּהֶן.

המדע מתחיל עתה להבין, לפי הדרך והצורה שלו, תוך כדי הסבר, שהחומר הוא בלתי נפרד מהכח (אנרגיה), אלא שהחומר הוא בעצם ביטוי של 'כח', והכח הוא לאין ערוך גדול יותר מן החומר. לדוגמא: אם נקח את אנרגית האטום של חתיכת פחם אחת קטנה, אפשר להסיע על ידה את האניות הגדולות בעולם מהארץ לארצות הברית ובחזרה.

כְּשֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּצִפֳּרִים אֵלֶּה אֲנַחְנוּ נִדְהָמִים, מִנִּין לְצִפֳּרִים קְטַנּוֹת אֵלֶּה אֹמֶץ וְכוֹחוֹת לְמַסָּע אָרֹךְ כָּל כָּךְ וּמְיַגֵּעַ, לָעוּף מֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים שֶׁל אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים, וְלִפְעָמִים לַעֲבֹר מִקָּצֶה אֶחָד שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי?… וְאֵיךְ הֵן יוֹדְעוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ וְעוֹבְרוֹת בְּמַסְלוּל קָבוּעַ, הֲרֵי אֵין לָהֶן לֹא מוֹרֵה דֶּרֶךְ וְגַם לֹא מַפַּת דְּרָכִים?…

אֵיךְ מוֹצְאוֹת יוֹנֵי הַדֹּאַר אֶת דַּרְכָּן הַבַּיְתָה? זוֹהִי תּוֹפָעַת טֶבַע מַדְהִימָה שֶּׁחוֹקְרִים מְנַסִּים לְהַסְבִּיר אוֹתָהּ עַל פִּי שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי. אוּלָם טֶרֶם נִתַּן לָזֶה הֶסְבֵּר פָּשׁוּט וּבָרוּר.

עוֹלַם הַטֶּבַע הוּא קָסוּם וְהַיְּצוּרִים הַחַיִּים בּוֹ מִשְׁתַּלְּבִים עִם הַטֶּבַע בְּהַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה. כָּל יְצוּר דֻּגְמַת הַדְּבוֹרָה וְהָעַכָּבִישׁ מוֹצֵא אֶת מְזוֹנוֹ בַּדְּרָכִים שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. גַּם יְצוּרִים קְטַנִּים כְּמוֹ דְּבוֹרִים נְמָלִים וְעַכְבִישִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהַשִּׂיג אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶם. וּכְמוֹ כָּל יְצוּר הַזָּקוּק לְבַיִת וּמְקוֹם מִסְתּוֹר גַּם הֵם זְקוּקִים לְבָתִּים וְהֵם עוֹבְדִים לְלֹא לֵאוּת וּבְצוּרָה מַדְהִימָה וּמְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת הֵן לִמְצֹא מִחְיָתָם וְהֵן לִבְנוֹת בָּתִּים לְעַצְמָם.

מִשִּׁיר זֶה לוֹמְדִים עַל הַנְּמָלָה כַּמָּה חֲרוּצָה הִיא, כַּמָּה זְרִיזָה וְכַמָּה נְקִיָּה, שֶׁאֵינָהּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן וְעוֹשָׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ בִּזְרִיזוּת וְאֵינָהּ דּוֹאֶגֶת רַק לְעַצְמָהּ אֶלָּא לְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ וּלְכָל חַבְרוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רָאָה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם!