שמחה

מנדי ג'רופי ושלומי וסתם בשמחה עולה עד לשמיים, בה משתתפים גם ילדים..

שמחת החסידים בבית חיינו 770 בחודש אדר היא שמחה של אמונה, שמחה של גאולה.

ריקודי שמחה פורצת גדר בבית חיינו בראש חודש אדר א' תשע"ו כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.

…נענה הגאון מבריסק ואמר: זה מה שיש לחסידים מה שאין לנו כראוי – שמחה של מצווה…

כל הרוצה להתחבר אל הקב"ה שנאמר עליו: עוז וחדוה במקומו, אסור לו להיות שרוי בעצב, ומי שאין לו שמחת הנפש, סימן שאינו במחיצת הקב"ה (ר' ישראל מרוז'ין).

תשעה בחורים נסעו ברכבת בדרכם לישיבה של חב"ד במינסק. והנה לפתע הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו, והתחיל לרדת שלג כבד. פתיתי השלג נערמו על פסי הרכבת והנהג נאלץ לעצור…

שמחה היא עבודה תמידית של אמונה וביטחון בה', יש להרבות בה בחודש אדר החודש של חג הפורים, אולם היא שייכת לכל השנה. איך נעורר את השמחה?

כאשר אדם שמח הוא שלו ורגוע והכל נראה לו טוב יותר. שמחה מרחיבה את כלי המוח, בניגוד לעצבות המצמצמת את יכולת המחשבה. על כן יש להרבות בשמחה כדי להגיע לישוב הדעת לשלוה, ולא להיות בעצבות המורה על חסרון באמונה.
 

חיילי צבא ההגנה לישראל בריקוד מטורף שרים שירי קודש: "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך" ועוד.

כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.

התועדות חסידית מחיה ומעמידה את החסיד במעמד ומצב נפשי גבוה יותר, כי בהתועדות עוזרים ליהודי בדברי עידוד ועצה טובה עד למעשה בפועל ובאופן נצחי. מכאן שעיקר עניינה של התוועדות חסידית היא אהבת ישראל כפשוטה. על ידי התבוננות בדברים המעוררים את אהבת ישראל, בודאי מעוררים את רגש האהבה. ולא עוד אלא שבשבת אחים גם יחד שמחים ומשמחים זה את זה, והמתוועדים חשים אורה ושמחה וששון ויקר.

יש מעלה בשמחה של מצוה יותר ממעשה המצוות עצמו, כי התענוג והשמחה שמצד המצוות מגיע רק עד לרצון ותענוג שלמעלה, אולם שמחה של מצוה הנובעת מרוממות ועצמות הנפש ממשיכה מלמעלה את השמחה מעצמותו ומהותו ית' שלמעלה מרצון ותענוג (הרבי, ש"פ תבוא תשמ"ז).

הַביטחון בה' והביטול וההתקשות לרבי מביא את השמחה, לכן מה הפלא שחסידי חב"ד שמחים תמיד.

הכל מתחיל בראש (=במוחין) ומשם זה עובר למידות (שבפנימיותן קדמו למוחין) וכח השפעתם רב ונפלא. רגשות חיוביים של אהבה שמחה תקוה הודאה אושר הם מתנה נפלאה שקיבלנו מאת הבורא, יש לחזקם ולעודדם ועם זאת לגרש מכל וכל כל רגש שלילי של אשמה כעס תסכול קנאה שנאה וכיו"ב. הרגשות משפיעים עלינו אף יותר מן המחשבות, אלא שהכל, כאמור, מתחיל בראש (במחשבה).

השמחה משפיעה על גוף האדם ובריאותו ומאירה את פניו, כך שאדם נעשה קל ברגליו. השמחה גם מגלה באדם את כחותיו הנעלמים, ונותנת לו חיות והתלהבות בעבודת ה', עד שיכול לשנות את מידותיו.

"כדת" או "שלא כדת" – ובלבד "לבוא אל המלך". "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע", קובעת התורה. ולכאורה, הרי לא נצטוינו על "ההוללות והסכלות", אלא על השמחה "עד דלא ידע" – אם-כן, מה טעם מצווה התורה להגיע למצב של "לאבד את הראש"?!… * תכונתו המיוחדת של היין – לגלות את הפנימיות וההעלם * מהותו של חג הפורים – דרגת האלוקות שלמעלה מגילוי * לא להתחשב בשום דבר – למרות ומתוך ההעלם יבקע אור הגאולה

הרבי מלך המשיח שליט"א אומר (בדבר-מלכות בשלח תשנ"ב ס"ט): "נוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה (עד עתה), צריך להיות עכשיו גם ובעיקר רגש השמחה (שפורצת גדר… – לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה … מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש".

מִי בְּיָמֵינוּ יָכוֹל לִקְלֹט אֵיזֶה שִׁנּוּי גָּדוֹל עָשְׂתָה הַחֲסִידוּת בָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבְעוֹלַם הַתּוֹרָה בִּפְרָט. הַיּוֹם נִרְאֶה לָנוּ מַצְחִיק שֶׁשִּׂמְחָה וְרִקּוּד וּמְחִיאַת כַּפַּיִם נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינֵי לַמְדָנִים לְבִזְיוֹן הַתּוֹרָה. קָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין שֶׁרַבִּים מִלּוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ אֲנָשִׁים עֲצוּבִים שֶׁרָאוּ בַּשִּׂמְחָה קַלּוּת דַּעַת. הַחֲסִידוּת הִדְבִּיקָה גַּם אֶת מִתְנַגְּדֶיהָ בָּאֱמוּנָה וּבַיְּדִיעָה שֶׁחַיָּבִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה.

שמחה היא הנשק לא רק לבטל את הדינים אלא להמתיק אותם, כלומר, לעשותם מתוקים. כי על ידי השמחה לא רק שהדין מתבטל, אלא יוצא מזה דבר מתוק, צומחת ממנו טובה ונחת. ובסגנון "הגשש החיור": העולם מצחיק אז צוחקים.

השמחה פורצת את כל הגדרים. היא משפיעה גם על גוף האדם ואף על בריאותו ונותנת לו משנה כח, היא מאירה את פניו של האדם, ועל ידה נעשה האדם קל ברגליו וכו'. השמחה מגלה באדם את הכחות הנעלמים ואת מצפוני הלב. היא נותנת חיות והתלהבות בעבודת ה' ומרוממת אותו מעלה מעלה, ובכוחה אף לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה, עד שהיא משנה אף את מידות האדם.

חוש ההומור המעורר צחוק וחיוך טוב לבריאות, הוא משחרר לחצים ומתחים פיזיים ונפשיים, מחזק את המערכת החיסונית ומשפר את מצב הרוח. ובעזרתו האדיבה אפילו מציאות עגומה נראית באור חדש מצחיק ומשעשע.

מיהודי נדרשת רמה גבוהה של שמחה – שמחה בלי גבולות, עד שאדם יקל בעצמו ויעשה מעשי שטות. שמחה המביישת אותו כביכול, שמחה המעוררת תמיהה ואפילו התנגדויות ומתנגדים, עד שאם הוא תלמיד חכם או איש חשוב ואפילו מלך הוא "מבייש" לא רק את עצמו אלא את האנשים החשובים שבסביבתו. אולם דוקא זוהי השמחה האמיתית הנדרשת מכל יהודי בכל מצב ומעמד שהוא. זוהי השמחה המעידה על רמת ענוותנותו.

טבעה של שמחה שהיא פורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור.

בדרך כלל רגילים בעת צרה לבכות, לעשות חשבון נפש, לחזור בתשובה וכיו"ב. הכל טוב ויפה רק דבר אחד שוכחים שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה כי אין רע יורד מלמעלה. צריך לדעת שה' מנסה את האדם והניסיון הוא רק דמיון. ובעת קשה כדאי לעורר דווקא את האמונה והביטחון שה' יכול להוציא אותנו מכל צרה בכל עת ובכל שעה. בעת קשה יש לנסות את השמחה דווקא, יש לקום לרקוד ולשמוח והגאולה מובטחת.

הרב מאור דוד כהן מדבר על הענוה כשורש השמחה ועל העצבות כשורש לכל הרע, אז הבה נרבה בשמחה וניגאל במהרה.

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר כן תהיה לנו תמיד לעולם ועד!

משנכנס אדר מרבים בשמחה וכל יום יותר מהיום הקודם, עד לפורים ("עד דלא ידע") ועד לגאולה האמיתית והשלימה כששמחת עולם על ראשם.

כאשר נשאל מדוע אינו בוכה על שפל המצב בו הוא נמצא, השיב ר' מענדל: אני הייתי בעבר חסיד, ואת זה לא יוכל איש לקחת ממני * אנו חסידים של הרבי מלך המשיח שליט"א, ואת זה לא יוכל איש לקחת מאתנו! * השל"ה אומר: התביעה מחזקי' הייתה מדוע לא אמר שירה עוד לפני הנס * "שירו לה' שיר חדש" – את שיר הגאולה יתחילו עוד לפני, וזה מה שיביא את הגאולה * להתחיל כבר לשיר את שיר הגאולה – וזה עצמו יביא את הגאולה בפועל

אצל נשיאי חב"ד וחסידיהם נהוג למחוא כפים ולרקוד בשבת ויום טוב. הטעם הפנימי לכך: אנו הולכים ומתקרבים לביאת משיח צדקנו, לכן אנו נוהגים כמו דוד מלכא משיחא, בו נאמר: ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' (שמואל ב, ו יד; על פי ליקוטי שיחות חלק א').  

הרבי מלמד אותנו (בשיחת ש"פ תצא תשמ"ח) שמה שעדיין לא עשו וצריכים לעשות עתה כדי להביא את הגאולה הוא שמחה בטהרתה, שמחה במיוחד לקבלת פני משיח צדקנו. ומוסיף ומדגיש: "אדרבה, ינסו – ויווכחו"! ובכלל, לשמחה יש שייכות מיוחדת לגאולה האמיתית והשלימה, שהרי "משיח" אותיות "שמח" בתוספת י'. ועל ימות המשיח נאמר "אז ימלא שחוק פינו". והרבי שליט"א מדגיש (בדבר-מלכות תצא תנש"א, ובפרט בשיחת י"א אלול תנש"א) שהיום כבר נמצאים "אז", בימות המשיח!

בשמחת תורה כשנאמר את הפסוק: "אתה הָראֵתָ לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו", ניזכר בהתגלות האלוקית שהיתה במעמד הר סיני: ועל ידי הריקודים שנרקוד בזמן ההקפות, כשהשמחה תרד מן הראש עד הרגליים ותחדור לפנימיותנו, גם נחוש מה שראינו במעמד הר סיני. ומה שקיבלנו בחודש תשרי ימשיך ללוות אותנו כל השנה, עד שנכיר בהכרה ברורה שאין עוד מציאות בלעדי ה'.

השמחה היא הנשק החזק ביותר, ובמיוחד השמחה של חג הסוכות הקשורה במצוות של ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים שמדגישות באופן מיוחד את אחדות ישראל.

השמחה בחתונה כהכנה לשמחת הגאולה – אשרינו מה טוב חלקנו.

בימי בין המצרים עלינו למעט את צער החורבן על ידי שמחה, כי ימים אלה הם ימי תיקון למה שגרם חורבן המקדש, ובכח המקדש הפנימי שקיים בנו לנצח נוכל לתקן הכל.

הזמר אוריה שיף עם להקת כל ישראל בקליפ חתונה חסידית שר "שמח תשמח רעים אהובים", "אנו רוצים משיח עכשיו" ועוד.

להקת {קול ישראל} כל ישראל רוקדים לצלילי ניגון חב"די שמח.

כבר הובטחנו: ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, וכן יהיה במהרה בימינו אמן רק עונג ושמחה.

ניגון ריקוד חסידי סוחף אותו מנגנים דניאל זמיר וברי סחרוף – כדאי להאזין להתלהב לשמוח ולרקוד!

בזמן השואה ניסה יהודי להפיח רוח חיים בתוך הגטו, וכשראו הגרמנים שרוח היהודים חזקה, ביררו ומצאו שהוא גרם לכך, משלא ענה לאזהרותיהם לחדול מזה, עשו לו משפט פומבי כדי להורגו אך הוא ניצח בזכות מצות ציצית.

ריקוד סוער בסגנון חסידי בחתונה בישיבת שעלבים, המבטא את הרצון לשמח חתן וכלה. שמחה פורצת גדר באופן של שטותא דקדושא.

בסוכות עם ישראל פועל על אומות העולם בהקרבת שבעים פרים, לכן בסוכות יש שמחה לעיני הגויים, אולם השמחה של שמחת תורה היא בבית הכנסת, "ישראל ומלכא בלחודוהי"…

לכבוד יום הולדת של הרבי י"א ניסן נערכו הרבה כינוסים והתוועדויות, אך הכינוס המרכזי נערך באולם בראשון לציון על ידי האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה, שם התאספו רבנים ומשפיעים לחגיגה שהיא מעין והכנה לגאולה.

עניינו של חג הפורים היא "דלא ידע בין". לא להיות "פוסח על שתי הסעיפים". נכון אמנם ואמיתי ומוכרח שתשרור אהבה ואחדות אמיתית עם כולם, גם עם מי שאינני מסכים כלל וכלל עם דעתו ושיטתו והנהגתו. אבל בשום אופן לא לוותר לשם כך ח"ו על העקרונות ("שטחים תמורת שלום"). הדרך היחידה ליהודי היא דרכו של מרדכי היהודי, ש"לא יכרע ולא ישתחווה" לשום "עבודה שזרה לו".

מעלתו של הצחוק היא שהוא מסייע לנו להבחין בין עיקר לטפל, בין חיצוני לפנימי, בין תעתוע למציאות אמיתית. על ידי זה עבודתנו בעולם נעשית נעימה יותר ומלאת חיות. אנחנו נעשים קלים ברגלינו וההצלחה מאירה לנו פנים. הרבי מבקש מאתנו לנסות את דרך השמחה – שמחה בטהרתה – כדי להביא את הגאולה.

שמחה פורצת גדר ב770, שמחה של גאולה ממש, בה שרים ורוקדים שירי קדושה שירי גאולה ואין מתפעלים מהעולם כלל. חיים עם הרבי יותר מתמיד ומכריזים "יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!"

בימים טרופים אלה של שינויים גדולים בעולם בכלכלה ובפוליטיקה ובחברה, כשיש גם הרבה שינויים בטבע רעידות אדמה וכו', לא נותר לנו אלא לשיר ולרקוד ולצפות לגאולה האמיתית והשלימה שתהיה מיד ממש!

בהתוועדות במוצאי שבועות בבית חיינו רואים את השמחה של החסידים, את אחדות החסידים וחשים את האוירה הקדושה. ואי אפשר שלא להתפעל מההתלהבות בעבודת ה' כפי שהיא נשמעת בקולותיהם של החסידים בשירתם.

ילדי השלוחים בהודו הם עצמם שליחים העושים עבודה של מסירות נפש כמו מבוגרים ממש, גם להם מגיע קצת נפש בקעמפ מבלי לוותר על לימוד תורה.

בקעמפ אורו של משיח לומדים ילדי החסידים ענייני משיח וגאולה כפי שמבוארים בחסידות, ובשבת אחים גם יחד הם נהנים ומשתעשעים.

הרבי זועק מקירות לבו שצריך להפוך את העולם כדי לקרב את הגאולה. נערים רוכבי אופניים לקחו את הדבר לתשומת לבם ויוצאים לרחובה של עיר להפיץ את בשורת הגאולה.

מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. כך היה בבית המקדש, ומעין והכנה לזה רואים בשמחת בית השואבה בבית חיינו 770. כשהמונים נוהרים לשם לרקוד לשיר ולשמוח.

השמחה פורצת גדר בחודש אדר בשירי משיח וגאולה בתחושה של סיום הגלות ומעין והכנה לגאולה האמיתית והשלימה

משנכנס אדר מרבין בשמחה בכל מקום בארץ ובעולם ובמיוחד חסידים בבית חיינו שם חוגגים בריקודי שמחה.

הרבי שאוהב כל יהודי יותר ממה שאב אוהב את בנו יחידו מעודד את חסידיו בניגון של שמחה. ולהעיר ששמחה היא יסוד ועיקר בעבודת ה' ומודגשת במיוחד בחסידות.