תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
שמחה
מנדי ג'רופי ושלומי וסתם בשמחה עולה עד לשמיים, בה משתתפים גם ילדים..
שמחת החסידים בבית חיינו 770 בחודש אדר היא שמחה של אמונה, שמחה של גאולה.
ריקודי שמחה פורצת גדר בבית חיינו בראש חודש אדר א' תשע"ו כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.
…נענה הגאון מבריסק ואמר: זה מה שיש לחסידים מה שאין לנו כראוי – שמחה של מצווה…
כל הרוצה להתחבר אל הקב"ה שנאמר עליו: עוז וחדוה במקומו, אסור לו להיות שרוי בעצב, ומי שאין לו שמחת הנפש, סימן שאינו במחיצת הקב"ה (ר' ישראל מרוז'ין).
תשעה בחורים נסעו ברכבת בדרכם לישיבה של חב"ד במינסק. והנה לפתע הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו, והתחיל לרדת שלג כבד. פתיתי השלג נערמו על פסי הרכבת והנהג נאלץ לעצור…
שמחה היא עבודה תמידית של אמונה וביטחון בה', יש להרבות בה בחודש אדר החודש של חג הפורים, אולם היא שייכת לכל השנה. איך נעורר את השמחה?
כאשר אדם שמח הוא שלו ורגוע והכל נראה לו טוב יותר. שמחה מרחיבה את כלי המוח, בניגוד לעצבות המצמצמת את יכולת המחשבה. על כן יש להרבות בשמחה כדי להגיע לישוב הדעת לשלוה, ולא להיות בעצבות המורה על חסרון באמונה.
חיילי צבא ההגנה לישראל בריקוד מטורף שרים שירי קודש: "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך" ועוד.
כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.
התועדות חסידית מחיה ומעמידה את החסיד במעמד ומצב נפשי גבוה יותר, כי בהתועדות עוזרים ליהודי בדברי עידוד ועצה טובה עד למעשה בפועל ובאופן נצחי. מכאן שעיקר עניינה של התוועדות חסידית היא אהבת ישראל כפשוטה. על ידי התבוננות בדברים המעוררים את אהבת ישראל, בודאי מעוררים את רגש האהבה. ולא עוד אלא שבשבת אחים גם יחד שמחים ומשמחים זה את זה, והמתוועדים חשים אורה ושמחה וששון ויקר.
יש מעלה בשמחה של מצוה יותר ממעשה המצוות עצמו, כי התענוג והשמחה שמצד המצוות מגיע רק עד לרצון ותענוג שלמעלה, אולם שמחה של מצוה הנובעת מרוממות ועצמות הנפש ממשיכה מלמעלה את השמחה מעצמותו ומהותו ית' שלמעלה מרצון ותענוג (הרבי, ש"פ תבוא תשמ"ז).
הַביטחון בה' והביטול וההתקשות לרבי מביא את השמחה, לכן מה הפלא שחסידי חב"ד שמחים תמיד.
הכל מתחיל בראש (=במוחין) ומשם זה עובר למידות (שבפנימיותן קדמו למוחין) וכח השפעתם רב ונפלא. רגשות חיוביים של אהבה שמחה תקוה הודאה אושר הם מתנה נפלאה שקיבלנו מאת הבורא, יש לחזקם ולעודדם ועם זאת לגרש מכל וכל כל רגש שלילי של אשמה כעס תסכול קנאה שנאה וכיו"ב. הרגשות משפיעים עלינו אף יותר מן המחשבות, אלא שהכל, כאמור, מתחיל בראש (במחשבה).
השמחה משפיעה על גוף האדם ובריאותו ומאירה את פניו, כך שאדם נעשה קל ברגליו. השמחה גם מגלה באדם את כחותיו הנעלמים, ונותנת לו חיות והתלהבות בעבודת ה', עד שיכול לשנות את מידותיו.
"כדת" או "שלא כדת" – ובלבד "לבוא אל המלך". "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע", קובעת התורה. ולכאורה, הרי לא נצטוינו על "ההוללות והסכלות", אלא על השמחה "עד דלא ידע" – אם-כן, מה טעם מצווה התורה להגיע למצב של "לאבד את הראש"?!… * תכונתו המיוחדת של היין – לגלות את הפנימיות וההעלם * מהותו של חג הפורים – דרגת האלוקות שלמעלה מגילוי * לא להתחשב בשום דבר – למרות ומתוך ההעלם יבקע אור הגאולה
הרבי מלך המשיח שליט"א אומר (בדבר-מלכות בשלח תשנ"ב ס"ט): "נוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה (עד עתה), צריך להיות עכשיו גם ובעיקר רגש השמחה (שפורצת גדר… – לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה … מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש".
מִי בְּיָמֵינוּ יָכוֹל לִקְלֹט אֵיזֶה שִׁנּוּי גָּדוֹל עָשְׂתָה הַחֲסִידוּת בָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבְעוֹלַם הַתּוֹרָה בִּפְרָט. הַיּוֹם נִרְאֶה לָנוּ מַצְחִיק שֶׁשִּׂמְחָה וְרִקּוּד וּמְחִיאַת כַּפַּיִם נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינֵי לַמְדָנִים לְבִזְיוֹן הַתּוֹרָה. קָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין שֶׁרַבִּים מִלּוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ אֲנָשִׁים עֲצוּבִים שֶׁרָאוּ בַּשִּׂמְחָה קַלּוּת דַּעַת. הַחֲסִידוּת הִדְבִּיקָה גַּם אֶת מִתְנַגְּדֶיהָ בָּאֱמוּנָה וּבַיְּדִיעָה שֶׁחַיָּבִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה.
שמחה היא הנשק לא רק לבטל את הדינים אלא להמתיק אותם, כלומר, לעשותם מתוקים. כי על ידי השמחה לא רק שהדין מתבטל, אלא יוצא מזה דבר מתוק, צומחת ממנו טובה ונחת. ובסגנון "הגשש החיור": העולם מצחיק אז צוחקים.
השמחה פורצת את כל הגדרים. היא משפיעה גם על גוף האדם ואף על בריאותו ונותנת לו משנה כח, היא מאירה את פניו של האדם, ועל ידה נעשה האדם קל ברגליו וכו'. השמחה מגלה באדם את הכחות הנעלמים ואת מצפוני הלב. היא נותנת חיות והתלהבות בעבודת ה' ומרוממת אותו מעלה מעלה, ובכוחה אף לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה, עד שהיא משנה אף את מידות האדם.
חוש ההומור המעורר צחוק וחיוך טוב לבריאות, הוא משחרר לחצים ומתחים פיזיים ונפשיים, מחזק את המערכת החיסונית ומשפר את מצב הרוח. ובעזרתו האדיבה אפילו מציאות עגומה נראית באור חדש מצחיק ומשעשע.
מיהודי נדרשת רמה גבוהה של שמחה – שמחה בלי גבולות, עד שאדם יקל בעצמו ויעשה מעשי שטות. שמחה המביישת אותו כביכול, שמחה המעוררת תמיהה ואפילו התנגדויות ומתנגדים, עד שאם הוא תלמיד חכם או איש חשוב ואפילו מלך הוא "מבייש" לא רק את עצמו אלא את האנשים החשובים שבסביבתו. אולם דוקא זוהי השמחה האמיתית הנדרשת מכל יהודי בכל מצב ומעמד שהוא. זוהי השמחה המעידה על רמת ענוותנותו.
טבעה של שמחה שהיא פורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור.
בדרך כלל רגילים בעת צרה לבכות, לעשות חשבון נפש, לחזור בתשובה וכיו"ב. הכל טוב ויפה רק דבר אחד שוכחים שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה כי אין רע יורד מלמעלה. צריך לדעת שה' מנסה את האדם והניסיון הוא רק דמיון. ובעת קשה כדאי לעורר דווקא את האמונה והביטחון שה' יכול להוציא אותנו מכל צרה בכל עת ובכל שעה. בעת קשה יש לנסות את השמחה דווקא, יש לקום לרקוד ולשמוח והגאולה מובטחת.
הרב מאור דוד כהן מדבר על הענוה כשורש השמחה ועל העצבות כשורש לכל הרע, אז הבה נרבה בשמחה וניגאל במהרה.
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר כן תהיה לנו תמיד לעולם ועד!
משנכנס אדר מרבים בשמחה וכל יום יותר מהיום הקודם, עד לפורים ("עד דלא ידע") ועד לגאולה האמיתית והשלימה כששמחת עולם על ראשם.
כאשר נשאל מדוע אינו בוכה על שפל המצב בו הוא נמצא, השיב ר' מענדל: אני הייתי בעבר חסיד, ואת זה לא יוכל איש לקחת ממני * אנו חסידים של הרבי מלך המשיח שליט"א, ואת זה לא יוכל איש לקחת מאתנו! * השל"ה אומר: התביעה מחזקי' הייתה מדוע לא אמר שירה עוד לפני הנס * "שירו לה' שיר חדש" – את שיר הגאולה יתחילו עוד לפני, וזה מה שיביא את הגאולה * להתחיל כבר לשיר את שיר הגאולה – וזה עצמו יביא את הגאולה בפועל
אצל נשיאי חב"ד וחסידיהם נהוג למחוא כפים ולרקוד בשבת ויום טוב. הטעם הפנימי לכך: אנו הולכים ומתקרבים לביאת משיח צדקנו, לכן אנו נוהגים כמו דוד מלכא משיחא, בו נאמר: ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' (שמואל ב, ו יד; על פי ליקוטי שיחות חלק א').