הרבי מלך המשיח הוא שדוחף ומניע את כל המהפכות העולמיות ואת הכנת העולם לעידן החדש של הגאולה, לעולם שכולו טוב.

לנו יש רק מציאות אמיתית אחת, בלי מירכאות – מה שהרבי אומר. אם זה מתאים למציאות שרואות עינינו, מוטב. ואם לאו – סימן שהעיניים מתעתעות בנו, בשביל הניסיון האחרון הנדרש מאתנו, כדי לגלות את האמת והפנימיות גם בתחתון שאין תחתון למטה הימנו.

בדורנו כבר מוסכם ומקובל שעל אף שבעבר חל איסור לגלות סודות התורה, משום "כבוד אלקים הסתר דבר", הנה עתה בדורות האחרונים, מאז דורו של האריז"ל החי – נשתנו הדברים, ע"פ קביעתו1 ש"בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה". וביחוד מאז התגלות הבעש"ט, שהגאולה תלוי' בכך שיפוצו מעיינות החסידות חוצה. והנה, הפצת המעיינות כרוכה גם בציון שמו ובהאדרתו של הרבי כהסמכות העליונה בכל הקשור בהתגלות תורת החסידות, ומבוססת על חיזוק האמונה ברבי.

יסוד ענין החיים הנצחיים במלך המשיח הוא ממה שנאמר "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד", ואמרז"ל שמשיח בן דוד ישאל ויבקש על החיים, וה' יבטיחו, ועי"ז "נתת לו", שיחי' ל"אורך ימים עולם ועד" – חיים נצחיים. לא כמו דוד שהוצרך לקבל חיים מאדם הראשון והאבות, הנה משיח "ירום ונשא וגבה מאד" – מא"ד אותיות אדם.

"לא מת משה, כתיב הכא "וימת שם" וכתיב התם "ויהי שם עם ה'", מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש" עכ"ל הגמ'. והיינו, שמהפסוק "וימת שם משה" למדים בגמרא ש"לא מת משה", וזאת בגזירה שוה".

נאמנים עלינו דברי הרבי נשיא דורנו, שאמר בכמה וכמה שיחות קודש, ואף כתב וציוה לפרסם, שהרבי – נשיא הדור, הוא מלך המשיח. וכמו בקונטרס בית רבינו שבבבל ס"ה, וזלה"ק: "רבינו", נשיא הדור הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון".

מה צריך לעשות כדי להתעורר סוף סוף אל בוקר של ניחוח ופריחה לבנבנה שלא תיגמר לעולם. כיצד ניתן לחולל עתה נס שיעשה את מה שנס הנאו ההוא עשה אז. כי עם יד על הלב ועם כל הכבוד למצריים דקדושה (כל התירוצים החסידיים) פשוט נגמר לנו מלחכות.

הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ חֲלוֹם – הַמָּשִׁיחַ הוּא דָּבָר מְצִיאוּתִי. הַקֹּשִׁי לְהָבִין שֶׁהָרַבִּי הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נוֹבֵעַ בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵחֹסֶר יְדִיעָה בְּעִנְיְנֵי גְּאֻלָּה וּמָשִׁיחַ אוֹ מֵהֶרְגֵּש עַצְמִי. לָכֵן עָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת הַנּוֹשֵׂא וְלַחְזֹר וְלִלְמֹד אוֹתוֹ שׁוּב וְשׁוּב, עַד שֶׁהָעִנְיָן יִהְיֶה מֻנָּח אֶצְלֵנוּ. וְרֵאשִׁית כָּל, לִלְמֹד דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.

כָּל הַדִּיּוּנִים אוֹדוֹת הַשִּׁירָה וְהַהַדְפָּסָה וְהָעִנְיָן דְּ"יְחִי אדמו"ר מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְעוֹלָם וָעֶד" וְכָל הַכָּרוּךְ בָּזֶה – אֵין בָּזֶה שׁוּם צֵל שֶׁל שְׁאֵלָה בַּהֲלָכָה, וְיֵשׁ לָזֶה מְקוֹרוֹת בש"ס מְפֹרָשׁ, בַּזֹּהַר, וּמִגְּדוֹלֵי הַמְּקֻבָּלִים עֲלֵיהֶם אָנוּ (כְּלַל יִשְׂרָאֵל) סוֹמְכִים גַּם לַהֲלָכָה לַמַּעֲשֶׂה (לְבַד מִזֶּה שֶׁגַּם הָרַבִּי מליובאוויטש – בִּבְחִינַת רַב תַּנָּא הוּא, וְאִם הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ בְּנוֹגֵעַ לְחָמִיו זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וּמֵאוֹת פְּעָמִים, זֶה לְעַצְמוֹ כְּבָר יָכֹל לִהְיוֹת מָקוֹר וּבַר סַמְכָא).

כָּל דּוֹר וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ. בְּכָל דּוֹר יֵשׁ גִּלּוּי אוֹר אֱלֹקִי חָדָשׁ, וְלָכֵן גַּם בְּכָל דּוֹר יֵשׁ נִסָּיוֹן הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁלֹּא הָיָה לְפָנָיו. הַנְּקֻדָּה וְהַתַּכְלִית הַיְּחִידָה הִיא לַעֲשׂוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים, אַךְ דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית זוֹ מִשְׁתַּנִּים מִדּוֹר לְדוֹר. וְלֹא תָּמִיד הָעוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן הֵם הָרַבָּנִים, הַגְּאוֹנִים אוֹ הַחֲסִידִים, לִפְעָמִים הָעוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן הֵם דַּוְקָא יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, שֶׁהָאוֹר הָאֱלֹקִי מֵאִיר בְּנַפְשָׁם. וְיֵשׁ לָהֶם מְסִירוּת נֶפֶשׁ מֻחְלֶטֶת בְּלִי שִׁקּוּלִים וְחִשּׁוּבִים, אֲפִלּוּ בְּלִי הַשִּׁקּוּלִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית…

הַגְּמָרָא קוֹבַעַת: "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם!" (רֹאשׁ הַשָּׁנָה כ"ד, א). לַמְרוֹת ו' בְּסִיוָן. וְכַנֶּאֱמָר: "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ – נָתַתָּ לוֹ, אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד!" (תְּהִלִּים כא ה). כִּי מַלְכוּת דָּוִד הִיא נִצְחִית בָּעוֹלָם הַזֶּה לַמְרוֹת שֶׁהִיא בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד פּוֹעֵל פְּעֻלּוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה גַּם עַכְשָׁו, וּבַגְּאֻלָּה הוּא יִתְגַּלֶּה נְשָׁמָה בְּגוּף. וְלָכֵן נֶאֱמַר: "יְחִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעוֹלָם" (מְלָכִים א א לֹא).

כְּבָר הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהַחֲכָמִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה צַדִּיק הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, וְהוּא יִתְגַּלֶּה עוֹד בִּזְמַן הַגָּלוּת, לְאַחַר מִכֵּן יִתְכַּסֶּה לִזְמַן מַה, לְצֹרֶךְ מְסֻיָּם בְּעִנְיַן הַגְּאֻלָּה, כִּסּוּי לְשֵׁם גִּלּוּי, עַל דֶּרֶךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהִתְעַלֵּם בְּהַר סִינִי כְּדֵי לְהָבִיא תּוֹרָה (לוּחוֹת) לְיִשְׂרָאֵל.

עָלֵינוּ לִזְכֹּר וְלָדַעַת, שֶׁאָנוּ שְׁלוּחָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, לִלְמֹד תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם אֶת הוֹרָאוֹתָיו בִּמְדֻיָּק. לְהִתְנַהֵג כְּחַיָּלִים פְּשׁוּטִים, הַמְּצַיְּתִים לַמְּפַקֵּד. לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. לִרְאוֹת אֶת תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ תָּדִיר נֶגֶד עֵינֵינוּ כְּדֵי לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים בַּשְּׁלִיחוּת וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ מַמָּשׁ. וְנַחְדִּיר לְתוֹדַעְתֵּנוּ, שֶׁהָעֲבוֹדָה וְהַשְּׁלִיחוּת עַכְשָׁו הִיא לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ. כְּלוֹמַר, שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּהִדּוּר רַב יִהְיוּ חֲדוּרִים עִנְיְנֵי גְּאֻלָּה וּמָשִׁיחַ.

הָרַבִּי דּוֹרֵשׁ לְפַרְסֵם אֶת עִנְיַן הַמָּשִׁיחַ וְהִתְגַּלּוּתוֹ הַקְּרוֹבָה בָּעִתּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. לְהַסְבִּיר לָעוֹלָם שֶׁהָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוּא נְבִיא הַגְּאֻלָּה, כִּי הַמָּשִׁיחַ מִתְגַּלֶּה כְּנָבִיא עוֹד קֹדֶם הַגְּאֻלָּה, וְתַפְקִידוֹ לְבַשֵּׂר אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה וּלְהָכִין אֶת הָעוֹלָם לַגְּאֻלָּה.

הָרַבִּי מליובאוויטש מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא נְבִיא הַדּוֹר, וְכִנְבִיא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, הוּא מְבַקֵּשׁ לְפַרְסֵם לְכָל אַנְשֵׁי הַדּוֹר שֶׁהוּא שׁוֹפֵט דּוֹרֵנוּ, יוֹעֵץ דּוֹרֵנוּ וּנְבִיא דּוֹרֵנוּ בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּבְחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם. הָרַבִּי נְבִיא הַגְּאֻלָּה, וְהוּא מֵכִין אוֹתָנוּ (הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן) לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה. הוּא מַסְבִּיר לָנוּ אֵיךְ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה וּמַדְרִיךְ אוֹתָנוּ כֵּיצַד לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

אָנוּ הַדּוֹר שֶׁל עִקְבְתָא דְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, לְאַחַר שֶׁכְּבָר עָבַרְנוּ אֶת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה מְאוֹד וְהַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר, וּכְבָר שׁוֹמְעִים פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ. דּוֹרֵנוּ, הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן לַגָּלוּת, הוּא כְּנַנָּס עַל גַּבֵּי עֲנָק, הַמְּקַבֵּל אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת שֶׁל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים לוֹ. לָכֵן דַּוְקָא לָנוּ יֵשׁ יְכֹלֶת לִרְאוֹת מַה שֶּׁלֹּא זָכוּ לִרְאוֹת כָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. וּבִגְלַל אֹרֶךְ הַגָּלוּת גַּם נִפְטַרְנוּ מִ"מִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג", וְאַף "חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ" כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינוּ.

מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוּא חָכָם עָצוּם. חָכְמָתוֹ נִפְלָאָה מֵחָכְמַת שְׁלֹמֹה. הוּא בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְנָבִיא גָּדוֹל, וּבִנְבוּאָתוֹ יִגְדַּל אַף עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הוּא גִּבּוֹר בַּעַל גְּבוּרָה גַּשְׁמִית וּבִמְיֻחָד רוּחָנִית. הוּא שׁוֹפֵט צֶדֶק. מַעֲשָׂיו יָפִים וּגְדוֹלִים וְכֻלָּם בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר. הוּא בַּעַל עֲנָוָה – לוֹמֵד עִם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, וּבַעַל רַחֲמִים – דּוֹאֵג לְאֶבְיוֹנִים וְדַלִּים.

בְּכָל דּוֹר יֵשׁ צַדִּיק אֶחָד שֶׁהוּא "צַדִּיק – יְסוֹד עוֹלָם" שֶׁהוּא נַעֲלֶה בְּלִי שׁוּם עֵרֶךְ וְיַחַס מִכָּל אַנְשֵׁי הַדּוֹר, הוּא מַנְהִיג הַדּוֹר וְהוּא נְשִׂיא הַדּוֹר, וּלְעוֹלָם לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה יוֹתֵר מִצַּדִּיק אֶחָד כָּזֶה בְּדוֹר. צַדִּיק זֶה מִתְמַנֶּה לְתַפְקִידוֹ וּשְׁלִיחוּתוֹ עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְכָךְ הוּא נִבְרָא.

חוֹבַת הַצִּפִּיָּה לַיְּשׁוּעָה וְהָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ, תַּכְלִית הַבְּרִיאָה, הִיא מִצְוָה, אַחַת וְרִאשׁוֹנָה מִתּרי"ג הַמִּצְווֹת, וְעִקַּר הָעִקָּרִים שֶׁבְּעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה. וְזוֹהִי חוֹבָתוֹ וּזְכוּתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי.

כפי שכותב האריז"ל (שער הגלגולים פי"ג ובספר ארבע מאות שקל כסף) שעלייתו של משיח אחרי שיתגלה אליו ה' וישלחו, ויכירוהו מקצת בני אדם אך עדיין לא יכירוהו כולם, היא כדוגמת עליית משה להר בגופו ובנפשו כדי לקבל את הכוחות האלוקיים להביא את הגאולה. ועל כך כותב רבינו הזקן (מאמרים על נביאים ע' ס') שזהו עיקר ענין "דוד מלך ישראל חי וקיים".

הרב בן ציון גאגולה, שהתעלה בלימוד כמה שנים בישיבה ליטאית בירושלים, עבר מהפך כשהגיע לעניני גאולה ומשיח. ראשי הישיבה הליטאית ניסו להניא אותו מהצטרפות לחב"ד, אבל משלא הצליחו לענות לו על השאלות ההלכתיות שהציב לפניהם, הסביר להם על פי הלכה שחייבים להאמין ברבי מליובאוויטש כנביא ומלך המשיח.

תקופה זו קשורה עם אשה בישראל, הרבנית נ"ע, שכן זהו עניינן המיוחד של נשי ובנות ישראל, לעשות את הדירה שתהי' דירה נאה דווקא… על ידי עבודתן במצוות המיוחדות לנשים ובנות מתוך חמימות והתלהבות. "כולל ועיקר – בזמננו זה, הרגעים האחרונים לפני הגאולה – לעורר את עצמן ואת כל נשי ובנות ישראל אודות גודל הזכות של נשי ובנות ישראל להביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש…

אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד?… מהי עוצמתו של "רבי"?… מהי מעלת 770?… מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה?… מנין הביטחון שהרבי הוא מלך המשיח?… מדוע מצטרפים כל הזמן לחב"ד עוד חיילים ועוד חיילים?… ואיך זה מתקשר לגאולה האמיתית והשלימה?… עליך ללמוד בעיון את "קונטרס בית רבינו שבבבל"… ואידך זיל גמור.

הגאון המקובל – ר' מרדכי אליהו זצ"ל אמר על הרבי: ראיתי שהוא למעלה ממלאך, כי הרבי אינו מחכה שיבקשו תורה מפיו. אלא דואג במסירות נפש להפיץ את התורה חוצה, מוסיף והולך מוסיף ואור. הרבי צדיק הדור ומאורו, מיזג בפעילותו הכבירה את שלוש השלמויות – שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. באמצעות שליחיו ברחבי תבל, עורר את הניצוץ היהודי שבכל אחד ואחד והגביר אחדות בעם ישראל. הרבי גם החיה את האמונה בביאת המשיח ועשה אותה מוחשית.

זהו מכתב שנשלח בצורת עלון לאלפי אנשים מהם רבנים ומהם מרצים באוניברסיטאות ובעיקר ל"עמך ישראל" הקדושים, ומצוה להפיצו בכל מקום. תוכנו מסביר על רגל אחת את אמונת החסידים שהרבי הוא מלך המשיח. אמונה שהיא ידיעה, כי היא מבוססת על דברי הרבי ועל לימוד ענייני משיח וגאולה במרחבי מקורות תורתנו הקדושה.

הרבי מתאים לזהותו של משיח על פי המקורות : הרבי מבית דוד, הוגה בתורה, צדיק – יסוד עולם, נביא הדור האחרון – נביא הגאולה. והוא מודיע לנו שהוא המשיח עוד בזמן הגלות. הוא חי ברומי של היום – העיר החשובה ביותר של מלכות אדום. הוא בעל מידות טובות: עניו ורחמן וכו' וכו'… בעל חכמה, בינה ודעת. גיבור – בעל עצמה אדירה גופנית ורוחנית. בעל אמונה ואיש צדק. ירא ה' ואוהב ה', בעל עצה, בעל רוח הקודש, נביא גדול.